מתנה לחיים ממשה רבינו

דואגים לדור העתיד

אם יש מתנה אמתית בעולם הזה, ולמעשה, המתנה היחידה שיש בעולם הזה – זו התפילה.

כל דבר בעולם הזה יכול להתהפך נגדך. כל מה שיש לאדם חכמה ועושר ובנים – יכול להתפך נגדו, גם כפשוטו וגם להביא אותו לגאווה ובעצם להרחיק אותו מהתכלית שלו.

אבל התפילה היא מתנה אמתית. מי שיש לו כח התפילה יכול להשיג כל דבר בעולם הזה, וכל מה שישיג בכוח התפילה באמת, לא ירחיק אותו ולא ישמש נגדו ולא יביא אותו לגאווה אלא יקרב אותו ויביא אותו לתכלית שלו.

כל כך חשוב לנו לדאוג לאהובים שלנו, לתת לילדים שלנו עתיד טוב יותר, לצייד אותם בכלים לחיים, אם זה בחסכונות ואם זה בהשכלה ואם זה בכל תחום אחר.

אבל את הדבר הגדול ביותר שאנחנו יכולים לתת להם שהוא כוח התפילה – האם יש לנו זכות למנוע מהם? אולי אנחנו בעצמנו לא מבינים מהו כוח התפילה? כדאי שנתחיל ללמוד על הכוח הגדול ביותר שיש לאדם בעולם הזה.

לומדים מהניסיון האישי של מרע”ה

כשמשה רבינו נפרד מעם ישראל, הוא רוצה לצייד אותנו בכלים לחיים, שמי שיזכה להטות אוזן ולהקשיב, יזכה בגדול.

בספר דברים, כשהוא נפרד מעם ישראל, משה רבינו כמובן מעביר להם את עיקרי האמונה, חוזר איתם על כל מצוות התורה כולה, ומכין אותם לכניסה לארץ ישראל. אבל תוך כדי הדברים הוא מספר להם סיפור שהוא לכאורה סיפור אישי, טרגדיה אישית כואבת:

נגזר עלי לא להיכנס לארץ, מספר משה, וכמו שביטלתי הרבה גזירות שהיו עליכם על ידי ריבוי תפילה, כך חשבתי לבטל את הגזירה מעל עצמי על ידי ריבוי תפילה. ולכן עמדתי בתפילה לא פעם ולא פעמיים, חמש מאות וחמש עשרה תפילות! עד שה’ יתברך בעצמו ציווה עלי להפסיק להתפלל, כי אם הייתי מתפלל עוד תפילה אחת הגזירה הייתה מבטלת!

בסיפור ה”אישי” הזה יש מסר כל כך חשוב ועמוק לכולנו, הלוואי שנזכה לקחת את המסר הזה כדרך חיים, את כל היסודות של התפילה אפשר ללמוד מהסיפור הזה, ואשרי אדם יעשה זאת.

שאלות על הסיפור

הבה נתבונן בדברים. משה רבינו מתפלל חמש מאות וחמש עשרה תפילות והכול בדרך של “ואתחנן” כלומר הוא מבקש מתנת חינם, לא מגיע לי כלום.

איך זוכים למעלה כזאת?

עשרות שנים מוסר משה רבינו את נפשו בעבודת ה’ ולאחר מכן בהנהגת עם ישראל, כמה זכויות יש ליהודי הזה, “משה זכה וזיכה את הרבים וזכות הרבים תלוי בו” – חוץ מכל זה הוא עומד עשרות שעות בתפילה, ומן הסתם זה לקח לו כמה עשרות או מאות ימים וגדולי ישראל מחשבנים כמה ימים עמד משה בתפילות הללו.

ונשאלות השאלות: איך מאריכים בתפילה כל כך הרבה ימים ושעות? ואיך ייתכן שבכל התפילות הללו לא נכנסה לו אפילו לרגע אחד המחשבה שמגיע לו ובכולם ביקש רק מתנת חינם? ואם ה’ לא רצה לתת לו למה ה’ חיכה שיתפלל את כל התפילות הללו ולא אמר לו כבר ברגע הראשון ‘אל תתפלל’?

תפילה זו גישה

התפילה היא סוג של מלחמה. בכל מלחמה חוץ ממלחמת הכוחות והצבאות מתנהלת גם מלחמת מוחות, מלחמה פסיכולוגית. מי שמחזיק בגישה הנכונה הוא זה שינצח. זה מה שמרומז בדברי רש”י על המילים “ויגש אברהם ויאמר” העוסקות בתפילה של אברהם אבינו על אנשי סדום אומר רש”י: “מצינו הגשה למלחמה… הגשה לפיוס… והגשה לתפילה… ולכל אלה נכנס אברהם”.

אברהם לא רק מתפלל, אלא הוא ניגש לתפילה. בתפילה צריכים גישה נכונה!

כי כשאדם עומד להתפלל, המניעות העיקריות שלו הן מניעות המוח, כלומר המחשבות הרעות שמחלישות את התפילה. המחשבות שה’ לא רוצה לשמוע אותי, שהוא לא אוהב אותי, שהתפילה שלי לא משפיעה ולא מתקבלת ולא חשובה בשמים או מהכיוון השני המחשבות שמגיע לי, שלא נעשה אתי צדק חלילה ועוד ועוד.

כאשר אתה מתפלל מתחוללת מלחמה גדולה במחשבות שלך, בלב שלך; ואם תנצח בגישה שלך, אתה תוכל להתמיד בתפילה ולנצח במלחמה ולפעול כל דבר שתרצה לפעול.

חוק הטבע הראשי

משה רבינו מלמד אותנו כיסוד ראשון לכל העניין של תפילה: אף פעם אל תפסיק להתפלל!

גם אם התפילה שלך לא פעלה פעם ופעמיים, תמשיך ותמשיך מאות וגם אלפי פעמים עד שתפעל.

משה רבינו היה עושה זאת אם ה’ אם היה עוצר אותו. כל עוד ה’ לא עצר אותך, תמשיך להתפלל. אל תגיד ‘עשיתי שש שעות ולא קיבלתי’. אף אחד לא יודע כמה תפילות אתה צריך, אבל תעשה עוד שש שעות ועוד שש שעות, ואם זה באמת חשוב לך, תעשה גם שנה שלימה שש שעות עד שתקבל.

זה חוק טבע רוחני שכבר כתבתי עליו במקומות רבים וגם בספר “אור חדש” ומקורו בדברי חז”ל בגמרא: “כל המאריך בתפילתו אין תפילתו חוזרת ריקם”, ו”אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל”.

והתפילה, אומרים חז”ל, צריכה חיזוק תמידי. לא ראית תוצאות? זה שובר. אבל אל תישבר, תרים ראש, תדע שהתקדמת, תדע שפעלת, ותמשיך להתפלל.

ה’ אוהב את התפילות שלי

איך אפשר לחוות אכזבות שוב ושוב ולא להישבר? רק על ידי הידיעה הברורה שה’ אוהב אותך ורוצה לתת לך ורוצה לשמוע אותך ואת התפילות שלך.

ואת זה אנחנו לומדים ממשה רבינו. בהסתכלות שטחית דווקא נראה ה’ לא רצה לתת לו, והראיה שאומר לו ‘רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה’ – אבל היא הנותנת. אם ה’ לא רצה לתת לו, שהיה אומר לו כבר בתפילה הראשונה: ‘משה, אין לך סיכוי, תפסיק להתפלל’.

אבל לא, ה’ חיכה עד התפילה האחת לפני האחרונה ורק אז אמר לו. למה?

כדי להראות לו ולכולנו כמה חשובות ואהובות התפילות של משה רבינו, שה’ רצה שמשה רבינו ימשיך להתפלל עוד ועוד, וכל תפילה של משה עומדת לזכות עם ישראל לדורות, וכל תפילה מתקבלת באהבה וה’ מתאווה אליה והיא עושה נחת רוח בשמים.

משה יודע את כל זה, שהוא בכלל לא מתפלל בשביל עצמו, הוא מתפלל בשביל ה’, כי ה’ רוצה, כי זה עושה נחת לה’, וגם אחרי חמש מאות תפילות שלא נענות עדיין ברור לו שה’ אוהב אותו ורוצה בתפילתו ולכן הוא ממשיך וממשיך עד שה’ עוצר אותו.

יהודים יקרים, בני ובנות ישראל, תקשיבו למשה רבינו, תלמדו ממשה רבינו, מי שילך בדרך הזו יכול לפעול כל ישועה! כל ישועה! ולא רק שיפעל ישועה, אלא שהישועה תבוא לו לטובה ולברכה והוא יקבל אותה באמונה ובענווה שהכול מה’ במתנת חינם! ועיקר הישועה היא שהוא יזכה לשנות את עצמו לטובה ולהיות כרצון ה’ באמת.