דבריו עושים פירות

כח הברכה של הבבא סאלי

פעם אחת הגיעה לביתו של הרב מרדכי אליהו זיע”א חבורת עסקנים חשובים. מדובר היה ביהודי שנקרא רב שיצאו עליו שמועות רעות שאין תוכו כברו, וכמה רבנים חשובים נכנסו לעובי הקורה ורצו להחתים את גדולי הדור על מכתב חריף של מחאה ואזהרה לציבור והוקעה נגד אותו רב.

אמר להם הרב אליהו: אני לא חותם.

העסקנים התחילו ללחוץ ורצו לחשוף את הרב לכל מיני עדויות וראיות. אמר להם הרב: אני לא רוצה לראות כלום ולא רוצה לשמוע כלום, אמרתי את דברַי, אני לא חותם.

העסקנים הסתכלו זה בזה בתימהון ושקלו את צעדיהם. חתימת הרב הייתה חשובה להם והם החליטו לנסות פעם נוספת לטעון בפני הרב שורת טיעונים מנצחים.

הרב ראה את זה מגיע והחליט לעצור את העניין, וסיפר להם כך:

“הצדיק יסוד העולם, רבינו הבבא סאלי, נתן לי את כוח הברכה, שאוכל לברך את עם ישראל וברכותי תעשינה פירות. אבל הוא התנה זאת בתנאי. התנאי הוא שלא אדבר רע על אף אחד מעם ישראל. לכן אני לא רוצה לראות ולא לשמוע רע על יהודי ולא רוצה אפילו לחשוב רע על יהודי.

“אינני מוכן לוותר על כוח הברכה בעד שום הון שבעולם. האם אתם בעצמכם הייתם מוכנים לותר על דבר כזה? אני מרגיש מחובר עם כל יהודי ולכן אני יכול להתחייב לכם שלא אשמע בגנותו של אף יהודי ובוודאי שלא אחתום”.

לאחר הדברים האלה לא היה לעסקנים מה להוסיף והם פנו לדרכם.

כולנו בבא סאלי

כששמעתי את הסיפור הזה התפעלתי מאוד והתבוננתי בדברים.

אמנם הרב אליהו קיבל את כוח הברכה מהבבא סאלי, אבל גם לכל יהודי ויהודי יש כח של ברכה. אברהם אבינו התברך מפי ה’: “וֶהְיֵה ברכה” ופירוש הדבר לפי רש”י: “הברכות נתונות בידך, עד עכשיו היו בידי, בירכתי לאדם ונח, ומעכשיו אתה תברך את אשר תחפוץ”.

והברכה הזו עוברת לזרעו אחריו כמו שרואים בהמשך התורה שהברכות עוברות ליצחק וממנו ליעקב, ואת הברכה של יעקב כולנו ממשיכים לברך את ילדינו עד היום. יוצא שלכולנו יש כוח ברכה.

חשבתי לעצמי: מדוע הבבא סאלי זיע”א התנה את כוח הברכה בכך שהרב אליהו לא ידבר רע על שום יהודי? כי הבבא סאלי ידע שאם אתה רוצה לברך את ישראל, אתה חייב לאהוב את ישראל. אם כן זה לא נוגע רק לכוח הברכה המיוחד שניתן לרב אליהו, אלא זה נוגע לכח הברכה של כולנו!

כולנו רוצים לברך את הילדים שלנו, את המשפחה, את החברים, את החולים והפצועים, את הרווקים והרווקות, וכולנו רוצים שהברכות שלנו יעשו פירות. במה זה תלוי? זה תלוי בזה שלא נדבר רע, שנתחבר עם כל יהודי, שנברח ממחלוקת ומשנאת חינם כבורח מן האש.

מה עומד על הכף

רבי שמשון ברסקי זצ”ל בספרו “עצות המבוארות” מגדולי חסידי ברסלב בדורות הקודמים כותב שמידת המחלוקת והשנאת חינם היא תאווה ומידה רעה לכל דבר ועניין. אבל הבעיה הקשה ביותר שלה היא, שמידת המחלוקת והשנאה מִתְחַזָּה כלפי חוץ למידת האמת ולקנאת ה’ צבקות ומשום כך לא יודעים שהיא תאווה ומידה רעה ולא יודעים להתגונן מפניה, אדרבא, לבעל המחלוקת והשנאת חינם נִרְאֶה שהוא מקיים מצווה גדולה מאוד.

לכן לפני שאתה מתחיל לדבר על יהודי וכל שכן על קבוצות בעם ישראל ולפני שאתה מבקר יהודים וכל שכן רבנים ותלמידי חכמים – תחשוב על הרגע שבו אתה עומד רגעים אחדים לפני החתונה של הבת שלך ואתה ניגש לברך אותה ברכת אב בחיים מוצלחים ומבורכים, האם אתה רוצה שהברכות יהיו מילים ריקות או ברכות חמות שילוו אותה לאורך כל החיים ויעצבו לטובה את כל העתיד שלה?

האם שווה לך לוותר על כח הברכה בשביל דיבור רע על יהודי? האם שווה לך לחשוב רע להפריד את עצמך מחלקים מעם ישראל? תחליט בעצמך.

עם אחד – לב אחד

אבל נעמיק עוד בדברים ונבין למה זה באמת ככה, למה באמת אם אתה מדבר או חושב רע על יהודי אתה מפסיד את כח הברכה?

האור החיים הקדוש בפרשת ויחי אומר דבר מדהים: כוח הברכה הוא כפי כוח האהבה. מי שרוצה שברכותיו יעשו פירות הוא צריך לעורר את תגבורת האהבה בלבו על המתברך.

על פי זה לכאורה אפשר דווקא להקשות: אם אני מברך את הבת שלי ביום החופה זה בוודאי בתגבורת האהבה – אז מה זה משנה אם אני לא אוהב מישהו אחר, אדם זר? מה זה קשור?

והתשובה היא, שעם ישראל הוא עם אחד, כאיש אחד בלב אחד, אם אתה לא אוהב אחד מעם ישראל – חסרה לך אהבה לכל עם ישראל!

רבי נחמן אומר שמי שמדבר רע אפילו על אחד מעם ישראל כל האהבה שלו לתורה נפגמת והוא לא יוכל להתמיד בתורה. כולנו אותיות של התורה. כל הנשמות שלנו הן נשמה אחת.

אם אתה מנותק מיהודי אחד, אתה מנותק מכל עם ישראל, וגם הברכות שלך לילדים שלך הן יותר חלשות.

זו הסיבה שבתפילין של ראש יש ארבעה בתים נפרדים ובתפילין של יד יש רק בית אחד וקלף אחד. כי במחשבות ובדעות מותר לנו להיות שונים ולחשוב אחרת, אבל בלב עלינו להיות לב אחד! אם ויתרת על יהודי אחד, על אות אחת – כל הלב פסול, כל האהבה חסרה.

שנאת חינם – חורבן עצמי

וזה מסביר מדוע חרב הבית בגלל שנאת חינם.

כשיהודי שונא יהודי אחר לא עלינו – הוא שונא את עצמו, הוא שונא את משפחתו. שנאה עצמית זה מתכון להרס עצמי.

ברמת המשפחה שלנו כולנו מבינים את זה: כשאתה פוגע באח שלך – אתה פוגע בהורים שלך; וכשאתה פוגע בהורים שלך – אתה פוגע בעצמך. כשאתה פוגע באשתך – אתה פוגע בילדים שלך; וכשאתה פוגע בילדים שלך – אתה פוגע בעצמך.

אבל הדברים של הבבא סאלי מגלים לנו שכולנו משפחה אחת. כשאתה מנסה לפגוע ביהודי אחר רחוק ממך ככל שיהיה – אתה פוגע בעצמך, אתה הורס את הבית שלך במו ידיך. החורבן הוא לא תוצאה של שנאה, אלא השנאה היא עצמה החורבן.

חומש דברים הוא דברי הפרידה של משה רבינו. לא היה אוהב ישראל כמשה רבינו, שלא היה מוכן לוותר על שום יהודי והיה מחובר גם עם היהודי הנמוך ביותר.

הוא מתחיל בתוכחה עדינה, תוכחה גלויה מאהבה מסותרת, ובאהבתו את ישראל הוא רק רומז את החטאים ולא אומר אותם במפורש, והוא גם דן אותם לכף זכות שהמקומות גרמו להם לחטוא – ובסוף דבריו הוא מברך אותם באהבה.

את הדברים האלה אנחנו צריכים לקרוא לפני תשעה באב שיתהפך לנו בעזרת ה’ עוד השנה לששון ושמחה, כי בסופו של דבר בניין הבית השלישי שכולנו מייחלים לבניינו הכול נבנה מהאהבה ומהשלום שבינינו.

הרב שלום ארוש: מסר חד לכולנו: