בשדי יער: בגן התפילה וההתבודדות פרק :נ”ד-משה דוד ועני

אחרי שלמדנו את מאמר הזהר הזה בלשונו ובתרגומו, נתבונן בו קצת: הזהר מתאר מצב של שלשה סוגי תפלות הצריכות לעלות לפני הקדוש ברוך הוא. תפלתו של משה, שהיא תפלה שאין אדם בעולם שיכול להתפלל כמוך. והיא תפלה עם דעת נפלאה, של צדיק גמור וענו מכל אדם. תפלתו של דוד המלך, שהיא תפלה שכלה בטול כלפי ה’. כי דוד מלך ישראל זכה לבחינת מלכות בשלמות, שאין לו מעצמו כלום וכל כלו מבטל למלכות שמים.

ותפלתו של עני, שהיא תפלה של איש פשוט או אשה פשוטה, המתאוננים כביכול לפני הקדוש ברוך הוא על עניותם.

והזהר הקדוש שואל: תפלתו של מי היא החשובה ביותר, ותפלתו של מי קודמת להתקבל אצל המלך? תפלתו של משה? תפלתו של דוד המלך? לא ולא – תפלתו של אותו עני היא החשובה ביותר והיא שמתקבלת ראשונה! לפני תפלתו של משה ולפני תפלתו של דוד המלך, ולפני תפלות כל העולם כלו!

וזה דבר מפחיד ממש, ואלמלי הזהר שכתבו, אי אפשר היה לאמרו. שערו בנפשכם: עומדים משה רבנו ודוד המלך וסתם איש עני, ומתפללים. ובודאי משה מתפלל על דברים העומדים ברומו של עולם והנוגעים לכלל כל העולמות. ובודאי דוד המלך מתפלל תפלות נוראות, שתכון מלכות שמים וכדי. ואותו עני מתפלל בסך הכל על פרנסתו, ומתלונן על עניותו. לכאורה, מי הוא שראוי ביותר, שתתקבל תפלתו לפני ה’? וכי לא משה או דוד הצדיקים, שכל מהותם יראת ה’ ואהבת ה’, ומי כמוהם קרובים אל ה’ ואהובים עליו? בודאי כל אחד יאמר, שצדיקים כאלה שרוצים לדבר עם הקדוש ברוך הוא, הם קודמים לכלם, וכלם צריכים לחכות להם, לא כן? הלא אם היינו משרים את זה להנהגת העולם הזה, בודאי כשמגיע אדם חשוב ואהוב לדבר עם איזה בעל שררה, הוא נכנס ראשון, והמסכנים שמחכים בתור להתקבל בפני אותו בעל כח ושררה, לבקש את עזרתו בכל מיני ענינים פעוטים ולא חשובים כלל, הם בודאי צריכים למחל על כבודם הרמוס ממילא, ולחכות עד בוש, עד שיועיל בטובו אותו שר ואדון להתיחס אליהם. וכל שכן, אם באמת מדבר בשרים חשובים הבאים לפני המלך לדבר עמו בעניני המלכות וכד’, מי יכול לעלות על דעתו שהמסכנים הבאים לבקש את טובתו של המלך יהיו קודמים להם?

אבל מדתו של הקדוש ברוך הוא אינה כמדת בשר ודם, ואצלו יתברך אין זה כך, אלא אדרבה ואדרבה, משה – יחכה. ודוד – יחכה. ולא רק הם, אלא כל העולם כלו, כלם ימתינו עד שישמע הבורא תפלתו של אותו איש פשוט שמתלונן על עניותו! וחשוב להדגיש, שבפשט כונת הזהר הוא מדבר על עני בגשמיות, שמתלונן כפשוטו על עניותו בגשמיות. ותפלה זו היא חשובה

אצל הקדוש ברוך הוא יותר מכל תפלות העולם.

וכל שכן, אם נדרש את הענין, לאדם שרואה את עניותו ברוחניות, ולבו נשבר בקרבו כשרואה איפה הוא מנח. והוא מתלונן ומתרעם כביכול על מצבו, וטוען טענות לפני הקדוש ברוך הוא שיקקרב אותו: רבונו של עולם! תראה איפה אני מנח. היכן אני בעולם? מעביר את ימי בחשך כזה, בעניות רוחנית כזו. ולבו נשבר בקרבו והוא בוכה וטוען טענות לקדוש ברוך הוא שיקרבו, תפלתו קודמת לכל התפלות ומתקבלת מיד.

ושואל הזהר: מה הטעם לכך, שתפלתו של העני קודמת לתפלות של משה ודוד ושל כל העולם? משום שהעני הוא בלב נשבר באמת, וכתוב, שה’ קרוב לנשברי לב! ולכאורה יש כאן קשיה: וכי למשה רבנו לא היה לב נשבר? הרי כתוב: והאיש משה עניו מכל האדם, משה רבנו בודאי החזיק עצמו לקטן שבקטנים, והיה בענוה גמורה, ובודאי היה לו לב נשבר מאין כמוהו, וכעין מה שמספר על רבנו הקדוש, ששהיה לו לב נשבר שאי אפשר לתאר, ובודאי גם משה רבנו היה בבחינה הזאת, ומה נאמר על דוד המלך? היש אדם שהיה לו כזה לב נשבר כדוד המלך? היש מי שצעק כך אל ה’ בכלות הנפש כל כך כמו דוד? וכמו שמובאים פסוקים רבים בתהלים: נחר גרוני בקראי. לב נשבר ונדכה לא תבזה וכו’ וכו’?

על זה עונה הזהר, שמחמת שאין תשוקה לעני יותר מאשר לשפך את תפלתו ודמעותיו לפני הקדוש ברוך הוא, אם כן, גם לקדוש ברוך הוא אין תשוקה יותר מאשר לקבל השתפכות נפשו זו. כי העני הזה, באמת אין לו שום דבר בעולמו מלבד השתפכות הנפש לפני ה’, וממילא, כמים הפנים לפנים, גם לקדוש ברוך הוא אין לו בעולמו אלא לקבל את אותה השתפכות הנפש.