אמרתי תודה ונושעתי- פרק נ”ו: הטסט המופלא

עוד ספור מתחום הרכב: אחד התלמידים שלי הלך להעביר את המכונית שלו טסט’. ואיזו מכונית יש לו? טרנטה דה-לוקס’… צריכים לבדק מה כן עובד במכונית, ולא מה לא עובד… נגש ליטסט’, ועל כל דבר הודה. קדם כל הודה לה’ על המכונית ה’טרנטה’ שלו, וכשאמרו לו שהגלאל לא בסדר – הודה: תודה רבה לך ה’ על הגלגל שהוא לא בסדה, ותודה ששלשה גלגלים כן בסדר’. וכך על כל דבר שאמרו שלא טוב, הוא הודה, וכאמור, מדבר ב’טרנטה’ רצינית, כך שהיה לו הרבה על מה להודות – ובסופו של דבר, הוא עבר את הטסט בפעם הראשונה!

מזה למד אותו התלמיד להודות תמיד לה’.

הטבע של הבן אדם, שאפלו אם הוא רואה או שומע נסים אצל מישהו אחר, – ואנחנו רואים שלא ינום ולא יישן שומר ישראל, שבורא עולם שומר עלינו ועושה לנו נסים ונפלאות ישתבח שמו – האדם לא מתפעל מזה, רק אם הוא באמת בעל עבודה, בעל מדרגה. אבל נסים שהאדם חווה על בשרו ורואה על עצמו, זה הדבר שאדם מתפעל ממנו וזה מחזק אצלו את האמונה.

אנחנו לומדים מכאן, שצריך רק לחיות באמונה. ומי שחי באמונה ממתיק את כל הדינים, ממשיך את כל השפע ומושך את כל הישועות. האמונה היא מקור הברכות, השמחה וכל הטוב שבעולם. כמו השיר שחברתי: “או אמונה או גהינם”, כי בלי אמונה כל העולם גהינם, ועם אמונה הכל גן עדן.

לכן אנחנו חוזרים ואומרים שכל אחד יקח לעצמו איזו מחברת או שישים איזה פנקס בכיס שלו וירשם בכל יום את הנטים שה’ עושה לו, והפנקס הזה יציל לו את החיים. הנסים רק ילכו ויגדלו! והישועות רק ילכו ויגדלו! וכשלאדם סגור איזה דבר שיתחיל להודות ולהלל על מה שסגור לו!

אם אדם זוכה להתבונן טוב על מה שעובר עליו, ולראות כמה זה טוב בשבילו, ולהודות, אחר כך כשהוא מתבונן מה משתלשל מכל הטובות האלה, הוא נהיה אסיר תודה. זה שעשוע עולם הבא, שלא מפסיקים להודות – אין סוף להודאה.

וכמו שהודאה והכרת הטוב היא התשלום היחיד שאפשר לשלם לה’, כפיות הטובה היא שיא הכפירה. לכן אדם שאינו מאמין, לא נקרא בשם “לא מאמין”, אלא “כופר”, כי אם שיא האמונה השלמה זה הכרת הטוב, שיא חסר האמונה הוא לכפר בטובה שה’ עושה עם כל אדם, שהרי ה׳ מחיה אותו ומטיב אתו, והוא כופר לומר שזה לא ממנו יתברך

הגאלה תבוא כשנבין שהכל לטובתנו המלאה בשלמות הטוב, וה’ אוהב אותנו באהבה בלתי מגבלת, ושגם מתוך חמשים שערי טמאה, יוציא אותנו בשפע של נסים ושנוי הטבע. ומזה יקח כל אחד לנפשו, להגיע לאהבת ה’ ביראת הרוממות, ויאמר לעצמו: “ה’ מרצה ממני. ה’ רוצה רק את טובתי. ה’ אוהב אותי יותר ממה שאני אוהב את עצמי”, וכן הלאה.