אמרתי תודה ונושעתי- פרק נ”ה: האופנוע נמצא

נגש אלי מישהו וספר לי שגנבו לו את האופנוע, ומה עשה? הלך והודה לה’: תודה לך בורא עולם שנתת לי אופנוע ונהניתי ממנו עד עכשו כך וכך זמן. ותודה שרצית שיגנבו את האופנוע. אתה בודאי אוהב אותי ועושה הכל לטובתי הנצחית. אני שמח מאד, ומודה לך מאד. כל מה שאתה עושה אתי הוא רק לטובה. אתה, ה’, יודע מה אתה עושה בעולם. מי יודע איזה נסים יהיו. רק אתה ה’ יודע מאיזו סכנה או גזרה הצלת אותי. אין רע בעולם. הכל טוב. טוב מאד שגנבו את האופנוע. תודה ה’…’

כך הודה באמת בתמימות, והנה מתקשרים אליו מהמשטרה, שמצאו את האופנוע שלו! שזה נס מעל הטבע לכל מי שמכיר דברים אלו.

צריכים לדעת, שהעבודה של ההודיה לה’, היא העבודה העמוקה והאמיתית ביותר שיש בכל החיים. הקשר של הודיה לבורא הוא הקשר הכי אמיתי שישנו. כל זמן שההודיה לוקה בחסר, הקשר עם ה’ לוקה בחסר. כי ההודיה אינה רק מעשה של ישר ודרך ארץ, אלא היא מבטאת את השלמות של האמונה, שהאדם רואה את כל הטוב שה’ עושה עמו בכל עת ורגע. וכאשר האדם מודה לה’, זה סימן שהוא רואה את ההשגחה השלמה שיש עליו, ורואה שהכל לטובה, שרק זה נקרא שלמות האמונה: האמונה שה’ אוהב אותי ומשגיח עלי, וכל מה שהוא עושה לי הכל לטובה. ההודיה מקרבת את האדם ל”אמת”.

לכן ההודיה חיבת לבוא לפני כל סוג של תפלה וודוי ותשובה. ולפני שעושים תשובה, ולפני שמבקשים בקשות, ולפני התחנונים וכו’ – לפני הכל צריכים להודות. כי על ידי ההודיה זוכים ל”אמת” ומתפללים באמת ועושים תשובה באמת.