אמרתי תודה ונושעתי- פרק נ”ג: המשנה התמוהה

בדומה לזה מספרים מעשה שהיה בתלמידי המגיד ממזריטש זיע”א, שפעם אחת בקשו מרבם שיבאר להם את המשנה בברכות האומרת: “חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה”. אמר להם המגיד, שהטוב ביותר הוא, שיפנו לרבי זושא הצדיק, והוא בוודאי יבאר להם היטב את המשנה הזאת…

הלכו התלמידים לרבי זושא מאניפולי, שהיה עני מרוד מאין כמוהו, וגם את מה שהיה מקבל מחסידיו ומהאנשים אשר באו להתברך מפיו -היה מחלק לצדקה. הם הגיעו אליו וראו בית מזנח, בקתה עם חורים בגג ובפנים יש דליים שמתמלאים בטפות הנכנסות לבית. הם נכנסו לבית וראו את רבי זושא בבגדים קרועים, מרפטים ובלויים, יושב על שני בלוקים עם קרש ולומד גמרא, והנה פניו מאירות ושמחות כמו תמיד.

אמרו לו: “רבי זושא, המגיד אמר שאתה תבאר לנו את המשנה: “חיב אדם לברך על הרעה וכו’…””, התפלא רבי זושא ביותר ותמה על בקשת המגיד, ואמר להם: “כך אמר המגיד? שדוקא זושא יבאר לכם את המשנה הזאת?! הרי זו משנה שממש סתומה בעיני, שהרי מעולם לא הצלחתי להבין על איזה רע מדבר שצריך לברך עליו, וכי יש רע בעולם כלל? מעולם לא קרה לי שום דבר רע, הכל תמיד טוב… ואיך אבאר לכם משנה תמוהה שכזו?”