בונים מרחב מוגן

לא לוקחים סיכון

חודשים של מלחמה מעוררים אותנו למחשבות.

כשהחיים זורמים על מי מנוחות – אנחנו מעדיפים לא לעורר בירורים נוקבים, ואפילו להתעלם מסכנות. אבל כאשר הסכנות מתפוצצות לנו מעל הראש – אנחנו לא יכולים להמשיך “לישון” ואנחנו חייבים לתת להן מענה.

הקדוש ברוך הוא מְדַבֵּר אלינו תמיד דרך המציאות בכל מחשבה דיבור ומעשה; וכשהוא יתברך מביא על האדם ייסורים שונים – זה כבר מכתב אהבה אישי, יותר ממוקד ויותר רציני; אבל כשיש מלחמות – ה’ כבר “צועק” לכולנו.

אנחנו לא מתיימרים לדבר בשם הבורא, וכל אחד יפשפש במעשיו ויבין מה שהוא צריך להבין ולתקן; אבל בכל זאת ישנם דברים ברורים ופשוטים שהבורא בעצמו כותב לנו בתורה, וקל לראות שהמציאות שלנו רחוקה מאוד מרצון הבורא, ואין אחד שאינו צריך התחזקות בנושאים הללו.

המבצעים והמלחמות צריכים לעורר את כולנו קודם כול להודות לה’ על כל הניסים בתפילה שה’ ימשיך להראות לנו את אהבתו הגדולה בגלוי ממש. אבל במאמר זה נרצה להמשיך ולהתבונן בענייני צניעות ונתמקד בשמירת העיניים והברית לגברים, וכפי שכתבנו חשוב מאוד גם לנשים להכיר ולדעת כדי שתוכלנה להתפלל על הבעלים או על הבעלים לעתיד.

וכדי להמחיש את הנקודה ניקח לדוגמה את המבצע עם כלביא. נורו לעבר ארץ ישראל כ־500 טילים ומתוכם פחות משבעים לא יורטו ופגעו. ובכל זאת, מספר הנפגעים בנפש היה קטן ביותר בחסדי ה’. שאלתם את עצמכם מדוע כולם נכנסים למקלט? הרי הסיכוי שהטיל יפגע בדיוק בבניין של שונאי ישראל הוא קטן מאוד, והסיכוי לפגיעה הוא זניח במושגים סטטיסטיים?

והתשובה פשוטה: כאשר הסכנה ברורה ומוחשית אנחנו לא מתחכמים ולא עושים שום חשבונות. אם יש סיכוי כלשהו להיפגע, אנחנו ניקח את כל מקדמי הביטחון ונעשה את הכול כדי לשמור על עצמנו ועל משפחתנו; ואכן בעקבות ההנחיות מילוני אנשים דרוכים לכל התראה, וקמים מהשינה בלילה, ולפעמים צריכים לצאת מהבית בקור ולרדת למקלט עם ילדים קטנים וכו’. נכון?

יותר מסוכן מטיל

ההתבוננות הפשוטה הזו עוררה אותי לקחת מהדברים האלה מסר נוקב לעבודת ה’:

גם [וכל שכן] כאשר האדם נמצא בסכנה רוחנית – הוא חייב להתגונן, גם אם הוא חושב שהסיכוי להיפגע הוא לא גדול, ועל אחת כמה וכמה כאשר הסיכוי להיפגע הוא גדול מאוד.

ובמה דברים אמורים? הדברים אמורים בנוגע לענייני פגמי עיניים ופגמי ברית אחרים. כולם כולל כולם נמצאים בסכנה גדולה מאוד מאוד, סכנה ברורה ומוחשית – ולכן כולם כולל כולם חייבים לעשות הכול כדי לא להכניס את עצמם לשום סיכון ולהוסיף כל מעגל הגנה שניתן להוסיף.

ונסביר דברים שכבר הסברנו בעבר, ולאור הדוגמא החיה שהמלחמה מספקת לנו ניתן להם את המשמעות המעשית לחיים שלנו:

אתה יכול להתגונן נגד טיל בכוחות עצמך? לא. למה לא? כי הטיל הרבה יותר חזק ועוצמתי ומפרק בניינים, וכל שכן שאדם בשר ודם לא יוכל לעמוד כנגדו. העצה היחידה שלך היא להיות במקום שמור ומוגן, ולא לחשוב שאתה גיבור גדול ופשוט לעצום את העיניים.

אומרת לנו הגמרא שאותו דבר היצר הרע: אתה לא יכול לעמוד כנגדו. הוא חזק ממך. הוא מאש ואתה בשר ודם. אם הוא יחליט לתקוף אותך – לא תוכל להתגבר עליו.

והוא אכן מחליט לתקוף! היצר הרע אינו שוקט על שמריו ובכל יום ויום מתחדש במזימות כנגד כל אחד ואחת ומתגבר על כולם, כמו שאומרת הגמרא: אמר רב יצחק יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום שנאמר ‘רק רע כל היום’ ואמר ר”ש בן לוי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו שנאמר ‘צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו’.

הסכנה העיקרית

ומהו היצר הרע העיקרי? היצר הרע העיקרי הוא בענייני צניעות ועריות, כמו שאומר הזהר הקדוש: עיקרא דיצרא בישא על עריין והוא עיקרא דמסאבותא (עיקר הטומאה). זה יצר הרע שכולל את כולם ללא יוצא מן הכלל.

מי שבוחר להתעלם גרוע הרבה לאין שיעור ממי שלא נכנס למרחב מוגן בזמן אזעקה. הוא דומה הרבה יותר למי שמקבל הודעה מפיקוד העורף שהטיל מגיע לרחוב שלו והוא לא נכנס למרחב מוגן. זה ממש כמו ללכת כצאן לטבח.

כמה נואל אדם שלא שומע לאזהרות התורה וחז”ל וחושב “לי זה לא יקרה”, ומתעלם מהיצר הרע העצום שהוא יודע שבוער בו ומושך אותו! מי יכול לומר “אני שמור, אני מוגן”?

הבסיס זה להיות מודע לסכנה, להיות מודע לחולשות שלך והעיקר: להתגונן!

איך מתגוננים?

הגמרא לא נותנת לנו את רק ה”אזעקה”, אלא היא גם מראה לנו מהו המרחב המוגן. ומהו המרחב המוגן כנגד הסכנה הזו? ממשיכה הגמרא ואומרת חד משמעית: ואילמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו שנאמר: ‘אלוקים לא יעזבנו בידו’!

כתוב מפורש “אילמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו”, אתה לא יכול לבד, אין דרך לעמוד בניסיון בלי עזרתו יתברך, אז תתחנן לה’ שיעזור לך: “ריבונו של עולם תעזור לי! אילמלא אתה עוזר לי אין לי שום דרך להתגונן ואני בסכנה נוראה להפסיד את החיים שלי, כי היצר הרע מבקש להמיתו, ואני יודע ורואה כמה היצר הרע בוער בי, לכן תעזור לי אבא, תרחם עלי ותשמור עלי ותציל אותי”.

ומכיוון שיצר הרע מתגבר ומתחדש מידי יום כדברי חז”ל – אם כן גם אנחנו חייבים להתגבר ולהתחדש בתפילה מידי יום. יום אחרי יום. בלי לוותר על יום.

וכמו במשל שלנו, משל המרחב המוגן: אתה לא אומר לעצמך כבר נכנסתי למקלט באזעקה הקודמת – בשביל מה להיכנס שוב? זו טיפשות גדולה. בשביל מה?! כי זה טיל חדש! כך בדיוק עם היצר הרע, גם אם התפללת חודשיים רצוף יום אחרי יום, תתפלל גם היום על היצר הרע החדש של היום!

זה הזמן!

ואם תשאלו, וכי התחזקות בענייני קדושה זה מה שכל כך חשוב עכשיו בזמן מלחמה? הרי זה זמן שבו הלבבות כל כך פתוחים אולי צריכים בזמן הזה להעביר מסרים אחרים?

גם את זה אנחנו לומדים מהתורה ומחז”ל: פרשיות השבוע עוסקות בהרחבה בענייני העריות גם באחרי מות וגם בקדושים. ומה ההקשר? מיד לאחר שהתורה מסבירה באריכות את סדר עבודת יום הכיפורים, היום הקדוש ביותר בשנה. ויש לשאול, מה הקשר? האם אחרי כזאת התרוממות רוח אחרי ארבעים יום של תשובה, אתה מדבר איתי על עריות? על יצר הרע כל כך גס ומגושם?

ואנחנו רואים שמעבר לסמיכות הפרשיות, הקשר הוא מהותי ביותר ולכן חז”ל מצווים אותנו לקרוא את פרשת העריות בשיא הצום, בשיא ההכנעה, בשיא התשובה שלנו כשעה לפני תפילת נעילה, כאשר אנחנו לא חושבים בכלל על חטאים ועבירות – וגם כאן יש לשאול האם דווקא עכשיו זה הזמן לדבר על עריות?!

אומרת לנו התורה: אדרבא! הסכנה של העריות, פגם הברית וחוסר הצניעות, היא כל כך קשה ויומיומית, ולכן אתה צריך את ההתעוררות הכי עמוקה והכי חזקה כדי להניע את עצמך לפעולה שתציל לך את החיים. זה קורה בשיא של יום הכיפורים, וזה קורה בזמן מלחמה שבו ה’ יתברך מזעזע את כל העולם.

דווקא בזמנים האלה אנחנו צריכים לזכור שאנחנו עם קדוש, וישנה דרישה נוקבת תמידית מאתנו: קדושים תהיו! ודווקא בזמנים האלה אנחנו צריכים לזכור מהו האויב האמתי של עם ישראל: היצר הרע שכל רצונו להחטיא ולהפיל לטמא ולקלקל. וההגנה שלנו היא רק ה’ יתברך, ולכן אנחנו צריכים להתעורר לצעוק אליו יתברך יום יום שיעזור לנו.

יהודים יקרים, בני ובנות ישראל, את כל ההתעוררות הנפלאה של עם ישראל אנחנו צריכים לקחת כאן ועכשיו ולהתחזק בענייני קדושה. והעיקר, נתחזק להתחיל להתפלל בכל יום כמו שכתבנו בספר “אור חדש”.