בשדי יער: בגן התפילה וההתבודדות פרק מ”ג- עני מרצון

בשביל להמחיש איך נראה אותו אדם שאינו מאמין ביסוד הזה; שאינו מאמין באמונה האמתית הזאת, שה’ הוא חנון ורחום, ושאינו מאמין במה שאנו אומרים בכל יום בתפילה: הטוב כי לא כלו רחמיך, והמרחם כי לא תמנו חסדיך, נביא משל:

בעיר פלונית, מסתובב בנו של העשיר המפורסם של העיר, כשהוא יחף, רעב וחולה, ובגדיו קרועים וכו’ וכו’, וכששואלים אותו: האין אתה הוא בנו של העשיר של העיר? עונה הבן: כן, אני הוא. ואז שואלים אותו: אם כן מדוע אתה נראה ככה? מדוע אינך מבקש מאביך העשיר מנעלים לרגליך, ובגדים חדשים, ואוכל מזין וכו’? הרי לא חסר לאביך דבר, והוא בוודאי ישמח שבנו לא ילך כך מוזנח ואומלל. מה אומר להם הבן? אין לי זמן לבקש מאבא…
כמובן שמלשמוע תשובה כזו, מנידים אנשי העיר את ראשם ברחמים וחושבים: מסכן! כנראה שהשתחרר לו הבורג”…

על פי משל זה מובן, שלמעשה, לכולם בעולם הזה, “השתחרר הבורג”, שהרי אינם מבקשים מאבא שבשמים כל מה שחסר להם, והולכים כך: מלאים בחסרונות; רעבים; צמאים; קרועים; חולים וכו’. כי לכולם יש אבא בשמים, שהוא “העשיר של העיר”, והוא כל יכול, והוא רחום, והוא ברא את האדם רק בשביל תכלית זו, בשביל שיבקש ממנו למלא חסרונותיו, והוא ירחם עליו וימלא כל משאלותיו, וכך הוא יקרא רחום.

נמצא זהו ממש יסוד באמונה: להאמין שה’ רחום, וכל אדם שיתחזק באאמונה זו, שה’ הוא רחום וחנון, ולרחמנותו אין גבול, והוא שומע צעקת כל מתחנן לו, בלי שום תנאי, חייו חיבים להשתנות מן הקצה אל הקצה!

ההוראה למעשה היא, שכל אדם צריך להתפלל הרבה על זה בעצמו, שיאמין בפשיטות בדברי החומש, שה’ שומע אותו בלי שום תנאי, ויבקש: רבונו של עולם, תן לי אמונה שאתה תמיד שומע אותי כשאני מתחנן לפניך… והעקר, שלא ישכח, שתמיד צריכה להיות הפניה אל ה’ בבקשת רחמים למתנת חינם, כי ברגע שאדם מרגיש שמגיע לו, זה כבר אסור.

הרב שלום ארוש במסר מחזק במיוחד: