שלח את בני- חלק ב’

תקציר המאמר הקודם

בשבוע שעבר דיברנו על “אוסף” ההתחלות שלנו, כלומר על אינספור הפעמים שבהן החלטנו בקול רעש גדול להתחיל לעבוד את ה’ בתורה או בתפילה, ומהר מאוד נפלנו מזה ונותרנו מרוסקים ומיואשים.

והסברנו שהדרך בעבודת ה’ היא דרך של עליות וירידות. בעלייה ה’ עוזר ואנחנו מקבלים אור רוחני ומתלהבים ומתחילים התחלות חדשות, אבל בירידות הנטייה של כולנו היא להרים ידיים להתייאש ולהפסיק.

והתרופה לכך היא שבירידות עלינו להחזיק בכל הכוחות באמונה, כי בחשק ובהתלהבות יש שינוי, אבל האמונה לעולם לא משתנה. ולכן המלחמה העיקרית בירידות היא מלחמה על האמונה, להחזיק באמונה בכל תוקף, וזו העצה היחידה לכך שהירידה לא תהפוך לנפילה. כי האמונה לא מתשנה לעולם!

ועיקר האמונה היא האמונה והידיעה שה’ אוהב אותי, שאסור לשכוח את זה לעולם ואסור להסיח דעת מזה לעולם, יהיה מה שיהיה, ועוד יותר בזמנים של חושך ושל קושי גדול.

וזה כל הסוד של גאולת מצרים שיצאנו מבחינת ‘עבדים’ ומתחת ידי זרע חם שהם כולם בבחינת ‘עבדים’, לחירות עולם לבחינת ‘בנים’, על ידי שה’ הודיע לנו שאנחנו בנים: “שלח את בני ויעבדני”, “וראו בנים את גבורתו”.

ואיך כל זה קשור לימי השובבי”ם?

כי גאולת מצרים היא המודל והסמל לכל הגאולות של כל יהודי ויהודי מִמֵּצְרֵי נפשו שהם התאוות והמידות הרעות. והעבדות הגדולה ביותר של הנפש היא פגם הברית, כמו שאומר רבינו שמי שפוגם בשמירת הברית הוא בבחינת עבדות.

ולכן מי שסלל את הדרך לגאולת מצרים היה יוסף הצדיק, שומר הברית, שהקליפה התגברה עליו ורצתה לקחת לו את בחינת ‘בן’, כלומר את בחינת האמונה שה’ הוא אבא טוב, ולהפוך אותו לבחינת ‘עבד’, בבחינת “לעבד נמכר יוסף” ועל ידי זה להפיל אותו בניסיון של פגם הברית.

אבל יוסף עמד בגבורה בניסיון בזכות שנשאר בבחינת בן כפי שנראה מיד.

ואת זה מסביר הספר “לשון חסידים”. חז”ל אומרים לנו: איך זכה יוסף לעמוד בניסיון? בזכות שהוא ראה את “דמות דיוקנו של אביו”. מבאר הספר “לשון חסידים” כך והדברים כל כך מאירים ומחזקים ומדברים בעד עצמם:

“מה שעמדו רבים, בעניין ‘דמות אביו’ שנראתה לו. יש לומר, כי עניין ‘אביו‘ דייקא, ולא אמרו ‘יעקב’, כי העניין הוא שהיה מחזק את עצמו באביו שבשמים שהוא אוהבו ובזה נתחזק לעמוד בניסיון!”

לעמוד בקלות בכל ניסיון

מיד נראה את המשך דבריו שהם לא פחות מדהימים, אבל עוד לפני כן, נִתֵּן רווח בין פרשה לפרשה להתבונן בדברים המהפכניים:

יוסף בחור צעיר ויפה תואר, נבגד בצורה המכוערת ביותר על ידי אחיו מתוך שנאה ובעבור בצע כסף, ונזרק לגמרי מבית אביו ומכל התרבות הקדושה שעטפה אותו. מבן זקונים מפונק הוא נעשה עבד חסר חשיבות וחסר מעמד שחייו שווים כקליפת השום ואין לו שום עתיד לצאת לחירות. וכל זה במקום של תוקף התאוות, ערוות הארץ. ודווקא שם נטפלת אליו אישה ועושה הכול, ממש הכול, כדי להפיל אותו יום אחר יום!

אפילו אם היינו רוצים לתאר לעצמנו את הניסיון הקשה ביותר לא היינו יכולים להעלות על דעתנו ניסיון יותר בלתי אפשרי מזה!

מה עושה בן אדם במצב כזה? מה תגיד לו? “תהיה חזק”?! אתה יכול להיות חזק יום יומיים, שבוע או חודש. אבל לכל בן אדם יש ימים של חולשה, ימים של קטנות מוחין, ובפרט במצב כזה. והיצר הרע רובץ ואורב ומחכה לתפוס את האדם דווקא ברגעים האלה. אז מה הפתרון? מה העצה?

אומר לנו הלשון חסידים יסוד שלא יסולא בפז שאין שום מילה לתאר אותו: תחזק את עצמך באביך שבשמים שהוא אוהבך – ובזה תוכל לעמוד בכל ניסיון!

מה נותן חיות ליוסף?

והדברים שאומר ה”לשון חסידים” בהמשך הם אפילו עוד יותר מחזקים:

“ובזה בארתי לפרש בפרשת ‘ויגש’ שיוסף אמר ‘אני יוסף העוד אבי חי’, שאמר להם: אם תשאלו כיצד זכיתי למעלת יוסף, זה מחמת שהייתי מפשפש ושואל עצמי כל הזמן על עניין ‘אבי’ היינו אהבת אב על בנו, ודאגתי לראות כל הזמן שזה חי אצלי ובוער בתוכי, ובזה באתי למעלת ‘יוסף’ ומזה אני חי“.

על מילים כל כך ברורות אין מה להוסיף, רק לחזק את עצמנו בכל הכוחות פשוט לחיות את הדעת הזאת, לראות כל הזמן שהנקודה הזו חיה בתוכנו!

ועכשיו אנחנו מבינים למה כל הגאולה ממצרים תלויה ביוסף, כי הכלל הוא שרק נשמה שלא הייתה ב’שבירה’ היא יכולה להיות ב’תיקון’. בני ישראל נפלו לבחינת ‘עבדים’, וכל הגאולה ממצרים היא להחזיר אותם לבחינת ‘בנים’. מי היחיד שיכול לעשות זאת? רק מי שאחז בכזאת אמונה בכל מצב ולא נפל מעולם לבחינת עבד.

וזה יוסף הצדיק שהגיע למקום שהוא תכלית העבדות: עבד עולם בבית עבדים ובארץ של עבדים – והוא לא הסיח דעתו לרגע מזה שהוא בן וה’ הוא אביו אוהבו; רק הוא יכול להוציא את בני ישראל מבחינת ‘עבדים’ לבחינת ‘בנים’!

גאולה פרטית וכללית

וגם כל הגאולה העתידה וביאת מלך המשיח שאנחנו מחכים לו תלויות בזה שנחיה בשלימות שאת הידיעה שאנחנו בנים וה’ הוא אבינו אוהבנו. כמו שמרומז הפסוק בישעיה: “וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵ-ל גִּבּוֹר אֲבִי עַד, שַׂר שָׁלוֹם”. מי קורא למשיח “שר שלום”? ה’ יתברך שהוא פלא יועץ, א-ל גיבור, אבי עד. למה ה’ נקרא דווקא כאן בשמות כל כך מיוחדים?

כי העצה המופלאה שבה תלויה כל הגאולה וכל הכוח להתגבר על היצר הרע ועל כל אויבינו בבחינת “פלא יועץ א-ל גיבור” – מהי העצה? “אבי עד”, שנדע שה’ הוא אבינו לעד, תמיד ובכל מצב.

ולכן העצה הזאת להחזיק בכל הכוחות בידיעה שה’ הוא אבא והוא אוהב אותי ולחיות את האמת הזו בכל רגע – זו העצה הטובה ביותר לימי השובבי”ם ולתיקון הברית; כי רק משם ניתן לשאוב את כל הכוחות להתגבר על היצר הרע ולהיגאל מכל התאוות והמידות הרעות באופן קבוע ולאורך זמן גם בעליות וגם בירידות, ולא רק להתחיל וליפול להתחיל וליפול כל הזמן!

תשובה של בנים

וזה גם מסביר את הפרשה שלנו שפרעה בכל פעם מתעורר להיכנע ואז מקשה את לבו, שזה בדיוק מה שקורה לנו בתהליך התשובה והתיקון: מתחילים ונופלים. ומה התיקון לזה?

אומר רבי נחמן בליקוטי מוהר”ן שיש שני סוגי תשובות, יש “תשובה של ימי החול” שבה בן אדם כל הזמן בעליות ונפילות: פעם כשר ופעם פסול פעם טהור ופעם טמא. אבל יש “תשובה של שבת” שבה האדם נגאל לגמרי מכל הרע שלו והרע נדחה ונעקר לגמרי! וזו תשובה של בחינת שבת.

מה ההבדל בין ימי החול לבין שבת? במקום אחר מסביר רבינו על פי הזהר הקדוש שימי החול הם בחינת ‘עבד’ ושבת היא בחינת ‘בן’. ומזה נבין שכל העליות וההתרסקויות נובעות מכך שאנחנו בבחינת תשובה של ימי החול, כלומר שאנחנו לא אוחזים בבחינת ‘בן’ שיודע שה’ הוא אביו הטוב. אבל על ידי שנזכה לדעת שה’ אבינו ואנו בניו אהוביו נזכה לתשובה של שבת ולדחות את הרע לגמרי ולהיגאל גאולה שלימה, גאולת עולם.

זה לשון הספר “לשון חסידים” על פרשת וישב:

“בפרשתן מה שעמדו רבים בעניין דמות אביו שנראתה לו. יש לומר כי עניין ‘אביו’ דייקא, ולא אמרו ‘יעקב’. כי העניין הוא שהיה מחזק את עצמו באביו שבשמים שהוא אוהבו ובזה נתחזק לעמוד בניסיון.

ובזה ביארתי לפרש בפרשת ‘ויגש’ שיוסף אמר ‘אני יוסף העוד אבי חי’, שאמר להם: אם תשאלו כיצד זכיתי למעלת יוסף? זה מחמת שהייתי מפשפש ושואל עצמי כל הזמן על עניין ‘אבי’, היינו אהבת אב על בנו, ודאגתי לראות כל הזמן שזה ‘חי’ אצלי ובוער בתוכי ובזה באתי למעלת יוסף ומזה אני חי“.