אבא, תברך אותי

ברוך שלא עשני רב

כל מי שהוא לא רב צריך לברך בכל יום את ברכת “ברוך שלא עשני רב…” רב זו לא שררה, רב זו עבדות גדולה, להיות עבד לעם ה’, כמו שאומרת הגמרא. ואחד הדברים הקשים ביותר בעבודת הרבנות הוא לשמוע את צרות ישראל.

מהסיפורים הקשים ביותר וקורעי הלב ביותר הם סיפורים על ילדים שעזבו את הדרך, ולא רק עזבו את הדרך, אלא הם ניתקו לחלוטין קשר עם ההורים; או להיפך, סיפורים של הורים שניתקו קשר עם ילדיהם בעקבות הידרדרות רוחנית. לא סתם אומרת הגמרא שבן המורד באביו זה כמו מלחמת גוג ומגוג.

הטרגדיה האמתית היא שלפעמים כולם צודקים וכולם עשו את כל הדברים הנכונים. האבא היה חייב לגעור בבנו וגם קצת להרחיקו, וגם הבן – היה לו יצר הרע גדול וכו’. מה עושים? כמה להתעקש? כמה לשחרר? כל ההורים היום מחפשים את האיזון בין ‘שמאל דוחה’ ו’ימין מקרבת’. איך יודעים גם לדרוש וגם להעביר את ההרגשה הכל כך נצרכת לילדים שההורים תמיד אוהבים אותם?

אמנם על שאלה כזאת אי אפשר לענות בכתב, אבל אפשר לתת נקודה אחת חשובה שהיא לבדה יש לה כח גדול מאוד. כל ההורים צריכים לדעת: יש טעויות שאסור לעשות! פשוט אסור!

להתעלות לגודל השעה

לכל ילד ונער בכל גיל, ישנם זמנים שבהם הוא צריך את אבא שלו. גם אם אתה כועס מאוד על הבן שלך, וגם אם אתה צודק במאה אחוז – בזמן הזה שהבן שלך צריך אותך כאבא, אתה חייב לשים את הכול בצד! הכול! שים בצד את כל הכעסים ואת כל הטענות, ועכשיו אתה צריך להיות אבא אוהב במאה אחוז, ולהקשיב לבן ולנסות גם לעזור לו בשיא הרחמים, בשיא האהבה.

אחד הזמנים הקריטיים לזה הוא בליל שבת. כאשר אתה חוזר הביתה מבית הכנסת, אתה חייב לברך את כל הילדים בשיא האהבה. גם אם כל היום או כל השבוע הילד או הילדה עצבנו אותך ורבת איתו או איתה, אתה חייב לשים את הכול בצד ולתת חיבוק ולברך באהבה! זה הזמן לשים את האהבה לפני הכול.

אבא יקר, כשהיחסים בינך לבין הילד ב’פיצוץ’, יש כאן שתי בעיות: בעיה קטנה ובעיה גדולה. הבעיה הקטנה היא ההתנהגות של הילד והסיבה למריבה. גם אם הבן עשה מעשה חמור ביותר – זו רק הבעיה הקטנה.

אבל הבעיה הגדולה והאיומה והמסוכנת היא שהילד יחשוב שאבא לא אוהב אותו. ילד שחושב שאבא לא אוהב אותו זו לא סתם סכנה, זו סכנה רוחנית קיומית, זו בעיה באמונה ממש! לילד כזה יהיה מאוד קשה וכמעט בלתי אפשרי להאמין בה’ באמת. זו סכנה לאבד את כל הקשר עם הילד, וזו סכנה שהילד ייפול מכל היהדות לגמרי.

אם אתה לא מסוגל לשים את המריבה בצד, זה מוכיח לילד שיש בעיה קשה מאוד באהבה. ולעומת זאת, מידה טובה מרובה, שאם אתה יודע להתעלות ולשים את המריבה בצד, אתה מוכיח לילד שאתה קודם כול אבא אוהב! אין לך מושג ואין לך שום דרך להעריך מה אתה גורם בזה, גם אם לא תראה את התוצאות באופן מידי, בטווח הארוך אתה פשוט מציל את הילד ואת האמונה שלו, ואת היחסים ביניכם!

גם אם אינם ראויים

ואת זה אנחנו לומדים מאבותינו הקדושים שלא רק מלמדים אותנו אמונה, אלא הם מלמדים אותנו מה זה אבא. בפרשת השבוע שלנו מגיע יוסף עם שני בניו להתברך אצל אביו יעקב. יעקב מבטיח ליוסף ששני הנכדים, אפרים ומנשה, הם חלק מהשבטים כמו בניו ממש, “כראובן ושמעון יהיו לי”.

ובכל זאת, ברגע שיעקב בא לברך את הילדים, אומר רש”י בשם חז”ל שמסתלקת ממנו השכינה מכיוון שגם ממנשה גם מאפריים ייצאו רשעים גדולים. ולכן הוא שואל: “מי אלה?” ומסביר רש”י “מי אלה שאינם ראויים לברכה?”

עונה לו יוסף: “בני הם אשר נתן לי אלוקים בזה!” ומתפלל לה’ עד שיעקב נעתר לבקשה ואומר ליוסף: “קחם נא אלי ואברכם”.

שואל ה”אור החיים” הקדוש איך שואל יעקב “מי אלה?” וכי הוא לא מכיר את נכדיו? מסביר ה”אור החיים” את השאלה באופן הזה: “נתכוון יעקב לעורר אהבת האב על הבן קודם שיברכם כדי שתהיה הברכה בתגבורת האהבה והחיבה. ולזה שאל ‘מי אלה’ כדי שישמע מפי בנו החביב אצלו לומר ‘בני הם’ ויהמו מעיו להם והוא סוד מידי דברי בו וגו’ רחם ארחמנו”.

וזה כל כך מסתדר עם המשך התיאור בתורה שלפני הברכה יוסף מגיש את הבנים ליעקב, והסבא קדישא, ישראל סבא, מחבק ומנשק את הילדים, כי לפני הברכה יעקב אבינו רוצה לעורר את האהבה בכל דרך, כי הברכה היא תוצאה וגילוי של אהבה גדולה, ועיקר מעלת הברכה היא דווקא מתוך אהבה. וכך מבואר גם ב”העמק דבר”.

וגם כשיש לך בעיות עם הילדים, אתה צריך לשים הכול בצד ולעורר את האהבה, כמו יעקב אבינו ולברך את הילדים שלך בתגבורת האהבה והחיבה!

כגודל המריבה – גודל האהבה

זה מסביר באופן נוסף את הרצון של יצחק לברך את עשיו. כולם שואלים וכי ייתכן שיצחק אבינו לא ראה שעשיו הוא רשע? ועל פי מה שכתבנו כאן ניתן לומר שאדרבא, בגלל שיצחק ידע בדיוק מי זה עשיו – דווקא בגלל זה הוא רצה לברך אותו, וכל המהלך בפרשה שם הוא שיצחק אבינו מבקש להגביר את האהבה בכל דרך, ולכן הוא מבקש שיכין לו מטעמים, ובכל המפגש חוזרות פעמים רבות המילים: ‘אבי’, ‘בני’ ולפני הברכה הוא מבקש לנשק את בנו.

וגם כשעשיו מגלה שהפסיד את הברכה, יצחק לא מברך אותו מיד, אלא “משחק” אתו עד שעשיו מתעורר בבכייה, ורק אז מברכו. אם היה יכול לברך אותו, למה לא בירכו מיד בהתחלה? אלא שיעקב רצה לעורר את רחמיו, ורק כשעשיו בכה התעוררו רחמיו עליו ובירכו.

דו שיח מעניין בין אב לנו אנחנו מוצאים גם באברהם אבינו בדרך לעקידה. בדרך להר המוריה רוצה לשאול יצחק את אביו היכן הקרבן, אבל לפני כן הוא פונה לאברהם ואומר לו ‘אבי’, ואברהם עונה לו ‘הנני בני’. וקשה מאוד למה התורה טורחת לכתוב לנו את זה.

וניתן לומר שגם ברגע כל כך קשה כאשר אברהם ויצחק הולכים לקראת מהלך של עקידה, חשוב לשים לפני הכול את האהבה שבין אב לבנו בכל מצב.

ה”דברי ישראל” נותן לכך הסבר מדהים ואומר שזה סימן לדורות, שהדו שיח הזה בין יצחק לאברהם הוא נצחי שבכל פעם שיהודי יפנה לה’ ואומר לו ‘אבי’ ה’ מיד יענה לו ‘הנני בני’! לא משנה מי הוא ומה עשה וימלא משאלותיו ברחמים!

וזה כל כך חשוב לומר את זה בכל בוקר בתחילת התפילה, כדי להזכיר לנו שבתפילה אנחנו נפגשים עם אבא שאוהב בכל מצב.

עצה שמצילה נשמות

עוד דרך לעורר את האהבה על הבנים שלומדים מיעקב היא לדון לכף זכות כמו שאומר יוסף: “אשר נתן לי אלוקים בזה“, תראה מה גידלתי כאן במצרים, ואם אתה רואה בהם רע, זה לא רע בהם אלא זה רק רע מצד זה שהם במצרים, אבל הם עצמם ‘בני הם’ צדיקים כמותי.

וכמו שאת הברכה הזאת שיעקב מברך את בני יוסף אנחנו מברכים את הילדים שלנו בכל ערב שבת, כך את מה שעשו אברהם יצחק ויעקב, כולנו חייבים לעשות, כשילד בא אליך ואומר ‘אבא’, וגם אם הוא לא אומר אבא, אבל הוא מצפה שתברך אותו, שתחבק אותו – אתה חייב לשים את הכול בצד, ולעורר בכל דרך את האהבה של אב לבנו בתגבורת האהבה והחיבה, עד שתברך אותו מכל הלב בלב שלם.

העצה הזאת לבדה יכולה להציל משפחות, להציל נשמות, ולתת לילדים שלנו חוסן נפשי ואמונה שלימה וכוחות להתגבר על כל היצרים הרעים של הדור הזה ולגדול צדיקים וחסידים ואוהבי ה’ באמת.