כשאבא נותן יד

הורה יותר מִדַּי “טוב”

כבר ראיתי מבוגרים שכועסים על ההורים שלהם במשך שנים בגלל עוולות שעשו להם או בגלל שהם חושבים שההורים שלהם עשו להם רעות;

אבל תתפלאו לשמוע שיש לא מעט אנשים שכועסים על ההורים שלהם בגלל שהם פינקו אותם יותר מידי, בגלל שהם אף פעם לא אמרו להם ‘לא’, בגלל שההורים לא הציבו להם גבולות, שההורים לא נתנו להם להתאמץ, שלא דרשו מהם מספיק, שלא הפעילו עליהם את הסמכות שלהם כהורים.

אלה שכועסים הם עוד במצב טוב, כי הם מבינים שהם גדלו עקום ושהם בעצם בסוג של נכות ושיש להם התמודדות. הבעיה הגדולה יותר היא אצל אלה שלא מבינים שהם בבעיה, הם סובלים ולא יודעים למה, הכול בילדות שלהם היה לכאורה “טוב”…

מושכל ראשון בחינוך ילדים הוא שמי שאוהב את הילדים שלו – חשוב לו שהילדים שלו יצליחו בחיים, שיהיו להם כלים, שיידעו להתמודד, להיות יצירתיים, והכי חשוב, שיהיו אנשים טובים ומיטיבים, יראי שמים ומוסריים, שיודעים להתגבר על המידות והתאוות שלהם ולוותר, ולהשפיע, להסתדר עם אנשים ועם מסגרות ועוד.

לפנק את הילדים בלי גבול – זאת לא אהבה. לתת לילדים כל מה שהם רוצים – זאת לא אהבה. לוותר לילדים – זאת לא אהבה. להיות “נחמד” עם הילד במושגים של הילד – זאת לא אהבה. זאת אהבה מזויפת. וכי להזיק לילדים ולהרוס להם את העתיד ולמנוע מהם הצלחה בחיים – זו אהבה?!

לאף אבא לא נעים “להעמיד את הילד במקום”, אבל דווקא בגלל אהבתו הגדולה האבא כובש את הרגשות שלו כאבא, ולמען טובת הילד הוא עושה את הדבר הנכון. יוצא שהזמנים של ההגבלות וְהַסַּמְכוּת והתוכחה – הם לא אהבה רגילה אלא הם הפסגה של האהבה.

חוקים של אהבה

לאורך כל השנה האחרונה כתבנו מכמה וכמה כיוונים שה’ הוא אבא טוב שעושה רק טוב לילדים שלו ודיברנו על משמעויות שונות של האהבה הזו.

וכמו כל אבא טוב שחייב להיות סמכותי ולהציב גבולות ולדעת גם “להעמיד במקום” – גם ה’ יתברך מרוב אהבתו אלינו נותן לנו חוקים ומשפטים, נותן לנו מסגרת וגבולות, תובע מאתנו להיות טובים וישרים כיחידים וכעם, והוא יודע גם להוכיח אותנו לטובתנו ומאהבתו אותנו.

המשפט הוא לא אִיּוּם על החיים שלנו, אלא הוא מַתָּנָה עצומה עבורנו, הזדמנות וקריאה של חיבה לְהִתְעַלּוֹת ולהשתפר ולגדול ולצמוח ולהצליח בחיים באמת. נמצא שהמושג של ‘דין ומשפט’ הוא לא אכזריות ולא התעללות, אלא הוא גילוי של שיא האהבה. מתוך אהבה גדולה נותן לנו ה’ יתברך את אותם הגבולות והמשפטים וגם את העונשים.

בלי הדין והמשפט האהבה היא לא אהבה!

נותן את היקר ביותר

ואת הדברים האלה כבר כותבים לנו חז”ל במדרש, וכל כך כדאי לשים לב למילים המתוקות והמחזקות של המדרש שמדברות בעד עצמן ובאמת מאירות לנו את התפיסה:

“‘שופטים ושוטרים’ אמר רבי לוי: למה הדבר דומה? למלך שהיו לו בנים הרבה והיה אוהב את הקטן יותר מכולן. והיה לו פרדס אחד והיה אוהבו יותר מכל מה שהיה לו. אמר המלך: ‘נותן אני את הפרדס הזה שאני אוהבו מכל מה שיש לי, לבני הקטן שאני אוהבו מכל בָּנַי’.

כך אמר הקב”ה: מכל האומות שבראתי איני אוהב אלא לישראל, שנאמר (הושע יא): ‘כי נער ישראל ואוהבהו’. מכל מה שבראתי איני אוהב אלא את הדין, שנאמר (ישעיה סא): ‘כי אני ה’ אוהב משפט’. אמר הקב”ה: ‘נותן אני מה שאהבתי לעם שאני אוהב’. הֱוֵי [זו כוונת הכתוב]: ‘שופטים ושוטרים’.

אמר הקב”ה לישראל: ‘בני, חייכם! בזכות שאתם משמרים את הדין, אני מִתְגַּבֵּהַּ’. מנין? שנאמר (ישעיהו ה): ‘וַיִּגְבַּהּ ה’ צב-אות במשפט’. ועל ידי שאתם מגביהין אותי בדין, אף אני עושה צדקה ומשרה קדושתי ביניכם. מנין? שנאמר: ‘והא-ל הקדוש נקדש בצדקה’.

ואם שמרתם את שניהם, הצדקה והדין, מיד אני גואל אתכם גאולה שלימה. מנין? שנאמר (ישעיה נו): ‘כה אמר ה’ שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להיגלות”.

עד כאן המדרש.

את מי אבא יותר אוהב?

המסר של חז”ל במדרש ברור, ומובן שבעתיים על פי הדברים שהקדמנו: כל החוקים והמשפטים והדרישה לצדק מעם ישראל – הם שיא האהבה. אנחנו הילדים של ה’, וה’ באהבתו האינסופית רוצה לחנך אותנו ולגדל אותנו להיות בנים טובים, לא בנים מפונקים וּמוֹרְדִים שאין להם עתיד.

וכאשר אנחנו מְגִיבִים לַדְּרִישׁוֹת של אבא ורוצים להיות בנים טובים וגם הופכים להיות בנים טובים וחיים על פי המשפטים בצדק וביושר – ה’ יתברך בעצמו מִתְגַּבֵּהַּ, מתגדל ומתקדש. כמו כל אבא שכאשר יש לו ילדים טובים ומוצלחים שהולכים בדרך הישר – יש לו גם נחת רוח עצום, וגם הכבוד והגאווה “בשמיים”.

ואבא תמיד רוצה להיטיב עם הבנים שלו, על אחת כמה וכמה כשהאבא גאה בהם והם מסבים לו רוב נחת – אז האבא מתעורר לתת את כל כולו, את כל הטוב האפשרי בלי גבול – וזו הגאולה השלימה המוזכרת בדברי המדרש. זו תכלית הטוב.

והמדרש הנפלא הזה מיד התחבר לי עם אחת התורות המפורסמות של רבי נחמן שאומר: “כי השם יתברך אוהב משפט (ישעיה סא, תהלים לז), וגם הוא אוהב ישראל. אך אהבתו שהוא אוהב את ישראל היא גדולה יותר מהאהבה שהוא אוהב את המשפט”.

על פי המדרש זה הרבה יותר ברור: אי אפשר להשוות בין הפרדס, אהוב וחשוב ככל שיהיה – לבין הבנים, ואפילו לבן הגרוע ביותר. וכל שכן הבן הכי אהוב, שהאהבה אליו גדולה לאין ערוך מהאהבה לפרדס. כך האהבה לעם ישראל גדולה לאין ערוך מהאהבה למשפט.

המסקנה של רבי נחמן בתורה הזו היא שככל שאתה יותר יודע ומבין שה’ אוהב אותך כאבא טוב – כך אתה מבין יותר טוב שכל המשפטים והדינים, הכול זה בעצם אהבה עצומה שנסתרת ועטופה באותם משפטים ודינים.

ולכן אנחנו, כבנים של ה’, צריכים לראות את האהבה הזו להיות בנים טובים ולשמוח באבינו ובאהבתו אותנו שנותן לנו באהבה את כל אותם דינים ומשפטים.

המפתח להצלחה בחיים

ורבי נחמן לוקח את זה צעד אחד קדימה: זה שהאהבה של ה’ “מתחבאת” בתוך המשפט זה נכון גם לכל הדברים ה”רעים” בחיים שלנו שנקראים ‘דינים ומשפטים’: המניעות והחושך והבעיות והקשיים והצרות והמניעות והייסורים בחיים – כולם הם ביטוי של “דינים”, תוכחות של ה’ יתברך. וגם הם מגיעים דווקא בגלל האהבה הגדולה.

ואומר רבי נחמן שאי אפשר לצלוח את אותם קשיים בלי להבין ולהאמין שבתוך הקשיים ובתוך החושך מסתתרת אהבה גדולה של ה’ יתברך!

ואי אפשר להתקדם בחיים ולעלות מדרגה לדרגה ולהצליח באמת בלי לצלוח את אותם קשיים. רק הידיעה שאבא האוהב נסתר, רק היא נותנת כח לעמוד בניסיונות, וממילא להתקדם בחיים.

יוצא שאי אפשר להתקדם בשום דבר משמעותי בחיים, ובוודאי לא ברוחניות ובקרבת ה’, בלי אמונה וידיעה חזקה שה’ הוא אבא טוב ואוהב אותנו אהבה אינסופית ורוצה שנצליח באמת ונעלה מדרגה לדרגה עד תכלית המעלה העליונה.