הנני בידך- פרק ב’ (המשך): אופטימיות זה טוב או רע?

לפני שנסביר מדוע רק בבורא שיך לבטח, חיבים להסביר עוד טעות נפוצה.

לפעמים יותר קל להסביר מה זה לא בטחון.

לאחרונה היה אצלי יהודי שהוא אישיות בכירה ומפרסמת. בתוך דבריו הוא דבר על ההצלחה הגדולה ועל התפוצה של השיר “ה’ יתברך תמיד אוהב אותי”. והוא אמר שהשיר הזה כל כך מצליח בגלל שהוא משדר אופטימיות…

לא רציתי לביש אותו. אבל הבנתי שיש כאן טעות עצומה.

מה זה אופטימיות? אופטימיות זו נטית לב. אופטימי זה מי שנוטה לראות טוב ולחשב טוב.

למעשה זה אומר, שבאמת אף אחד לא יודע מה יהיה, ואף אחד לא יכול לקבע באמת שיהיה טוב; הכל פתוח; אבל בעוד הפסימי חושב שיהיה רע וחושש מהעתיד; האופטימי חושב שיהיה טוב, הכל יסתדר, הכל יהיה בסדר,

אל תדאג, סמך על סמך.

זו לא הבנה ולא ידיעה ובטח לא בטחון, אלא זו הרגשה.

אם תשאל את האופטימי: למה אתה חושב ככה? אין לו שום הסבר. אבל הוא

מעדיף לחיות בעולם הזה בגישה חיובית…

זה גם טוב. אבל זה רחוק מאד מאד מהאמונה והבטחון שעליהם אנחנו

מדברים כאן.

תשאל את האופטימי: האם אתה מוכן להיות ערב על כך שיהיה טוב? אין לו שום בטחון אמתי והוא לא יכול להיות ערב לכך. הכל זה רק הרגשות.

הערפות.

לפעמים זו גם בריחה, הכחשה. אולי הוא מעדיף לא לחשב על העתיד בצורה מככחת; אולי אין לו כלים נפשיים להכיל את הסכון והפחד מפני הלא נודע; אולי הוא חי בהכחשה; אולי הוא סתם חסר אחריות; ואולי הוא באמת דואג לנפש שלו שלא תפגע מרב צער ודאגה וחשש מפני העתיד והגישה

האופטימית מאפשרת לו לתפקד טוב יותר ביומיום.

אבל גם האופטימי יודע שבמבחן המציאות הוא לא באמת בטוח שיהיה טוב,

כי אופטימיות זו לא ודאות.

ואיפה זה מתגלה? כשדברים מתחילים להשתבש…

כשהקרקע רועדת מתחת לרגלים של האופטימי, במקדם או במאחר, הוא

ואבד את כל הגישה החיובית שלו…