אמרתי תודה ונושעתי: פרק ל”ה- כליה מעל הטבע

אותו אבי מהספור הקודם נתקל בחדשים הספורים בהם הוא מפיץ את דרך התודה וההודאה בעשרות ספורים של “אמרתי תודה ונושעתי”. הנה שני ספורים שהוא מספר:

יש לי חבר שהשתילו לו כליה בגיל שתים עשרה. הוא ספר לי שבאחד הימים בשבוע שקדם לשיחתנו, הוא התעורר ועיניו היו נפוחות. הוא אמר לי שיו הפעם הראשונה שהכליה החדשה שלו לא תפקדה כראוי. הוא נסע לבית החולים, והאחות אמרה לו שכנראה זו בעיה בכליה. בכל מקרה, היא הלכה להזמין את הרופא המטפל שיש לו את כל הרקע הרפואי של אותו אחד.

כאשר יצאה האחות לזממן את הרופא, הבטיח החבר לה’ שאם יתברר כי מה שיש לו אינו קשור לכליה המושתלת, כאשר ישתחרר מבית החולים, הוא יודה לה’ במשך שעה.

הרופא הגיע, ועשה לו סדרת בדיקות. לאחר שעתים הרופא חזר ואמר שהוא לא חושב שזו הכליה. שאל אותו הבחור: מה זאת אומרת?

אמר לו הרופא שהמדדים של הכליה עומדים על 0.9 (דרגת 0.9 בתפקודי הכליה היא משלמת לבליה מושתלת). הרופא מספר שבמשך עשרים ושש שנה, מאז שהשתילו לו את הכליה, היא מעולם לא תפקדה כה טוב כמו עתה, בדרך כלל הכליה תפקדה ברמה של 0.6 פחות או יותר.

אותו צעיר ראה במו עיניו שאפילו אם אדם רק מקבל על עצמו לומר תודה, עוד לפני שאמר תודה יכול להביא לשנוי הטבע של ממש. מעל הטבע”.

הרב שלום ארוש במסר לחיים: