בשדי יער: בגן התפילה וההתבודדות פרק ל”ב- השביל הנכון במבוך החיים

הגמרא הזאת מעוררת אותנו להתבונן על חשבון הנפש שהצדיקים עושים: שיש להם חשבון נפש בכל יום ויום, מה עשו מאתמול ועד היום, והם מחשבים הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עברה כנגד הפסדה, ומישבים עצמם היטב, מה התכלית מכל תאוות העולם הזה. וכמותם צריך כל אדם לעשות בכל יום חשבון נפש, ולעשות חשבון על כל מחשבה, דבור ומעשה, וליישב דעתו: מה הרווחתי מהתאווה הזאת והזאת? ואם עשה עברה ח”ו יחשב: מה הרווחתי מהעברה הזאת? כלום. ומה הפסדתי? הפסד נורא מאד. כי כל עברה ועברה היא ענש נורא לאדם, כמאמר דוד המלך ע”ה: “תמותת רשע רעה” – הרעה והעוון הוא ענש שממוטט את האדם.

כאשר אדם עושה עברה או נכשל באיזו תאוה, זה כמו שאוכל רעל שמצופה בשוקולד. זה טעים, זה מתוק, זה ריחני וכו’, אבל זה רעל! כך היא כל עברה וכך היא כל תאוה. אבל אם יהיה לאדם זמן קבוע בכל יום שבו הוא יעשה חשבון נפש ויתבונן: נו, מה הרווחתי מכל זה? מה נשאר לי מהעוון או מהתאווה? הוא בוודאי יקבל את הכוח להתגבר על יצרו.

בספר “מסילת ישרים” מתאר הרמח”ל את העולם הזה כמבוך של שבילים, וכותב שמי שעדין לא מושל ביצרו, הוא עדין בתוך השבילים ולא ידע להבחין ביניהם, ואינו יודע את הדרך בה ילך, ואיך יגיע ליעד שלו. כל שכן שאינו יכול להדריך אחרים. אך המושלים ביצרם, שכבר הגיעו אל האכסדרה וכבר יצאו מן השבילים, ויודעים אותם בברור, הם יכולים לייעץ למי שירצה לשמע, ואליהם צריכים אנו להאמין.

ומהי העצה שאותם אלו שכבר הגיעו לאכסדרה נותנים לנו? איך נוכל כלנו להגיע לתקון שלנו? מהי למעשה העצה של הרמח”ל בשבילנו, להגיע לתקון שלנו, ולצאת ממבוך החיים? עונה הרמח”ל: באו חשבון! בואו ונחשב חשבונו של עולם. ומסיים דבריו שם: כללו של דבר, צריך האדם להיות מתבונן בשכלו תמיד בכל זמן, ובזמן הקבוע לו להתבודדותו, מהו הדרך האמתי לפי חוק התורה שהאדם צריך לילך בו, ואחר כך יבוא להתבונן על מעשיו ואחר כך בוודאי יהיה לו בנקל לטהר את מעשיו ולהיטהר מכל דרכיו, וכמו שכתוב: פלס מעגל רגלך וכו’, וכמו שנאמר: נחפשה דרכינו ונשובה – ברגע שאדם מפשפש במעשיו, מיד הוא חוזר בתשובה.

כי זו היא עצת כל הצדיקים, ולא רק עצתו של רבי נחמן מברסלב, שיעשה האדם חשבון נפש בעתים קבועות לכך. כי בוודאי כל הצדיקים, שכבר נסו ובדקו את כל הדרכים, הם יודעים שרק ההתבודדות ורק חשבון הנפש שיעשה האדם בכל יום ויום, רק העצה הזאת יכולה להועיל לו להתגבר על כל מה שצריך להתגבר.

וכן מובא ברמב”ם, על הפסוק: מכסה פשעיו לא יצליח, במה דברים אמורים? בעברות שבין אדם לחברו, אבל בעברות שבין אדם למקום, אינו צריך לפרסם את עצמו בעזות פנים, אלא שב לפני האל ברוך הוא ופורט חטאיו לפניו.

ודברי הרמב”ם מובנים על פי פשוטם: להיות לפני ה’. לעשות התבודדות. ולפרט את כל החטאים שלו ולהתוודות עליהם. כמובן שזה רק בינו לבין ה’. אבל לפני רבים, יסתיר את חטאיו, וטובה היא לו שלא נתגלה עוונו, שנאמר: אשרי נשוי פשע כסוי חטאה.

הרב שלום ארוש: קרוב להשם! אל תפספסו!