'/%3E%3C/svg%3E)
הרב שלום ארוש · צמיחה רוחנית
למלא חלל גדול בחיים
2019-08-05 · 1166 מילים
אני רוצה לגעת בנושא רגיש מאוד, אבל גם נצרך מאוד לכל אדם בעולם. זה נושא שקצת קשה לדבר ולקרוא עליו, אבל הרבה יותר קשה אם לא קוראים ולומדים. מאמר זה יוכל לחסוך לאנשים רבים תהומות של סבל, צער וייסורי נפש.
יהי רצון שבמהרה בימינו יתקיים "ובילע המוות לנצח" ולא נשמע עוד שמועות רעות, אבל בינתיים, אין אדם בעולם שלא התמודד, מתמודד או יתמודד עם אובדן. לכן כולנו, ללא יוצא מן הכלל, חייבים להבין מהי נחמה וכיצד מתנחמים.
אובדן יכול להיות מוות של אדם קרוב, אפילו של ילד ל"ע, אובדן איבר בגוף או איבוד ראייה, וזה יכול להיות גם פיטורים מהעבודה, שריפה, כמו ששמענו לאחרונה בעוונותינו, וכל סוג אחר של אובדן. הצד השווה שבהם הוא – שבלי נחמה נכונה האדם עלול להישבר לרסיסים בלי יכולת להשתקם חלילה, כמו ששמענו וראינו לצערנו.
מי יכול להחזיר ילד שנפטר לחיים?
ניקח כדוגמה את המקרה הקשה של אובדן ילד ר"ל. ההורים שבורים, חלל עצום נפער בחייהם. המנחמים נכנסים ויוצאים, מקשיבים ומדברים – אבל איפה כאן הנחמה? האם מישהו או משהו יוכל למלא את החלל?
בפשטות, המושג 'נחמה' הוא החזרת הגלגל לאחור, למצב שלפני האבל על האובדן וחזרה לחיים תקינים. אבל מה גורם לאבל? החיסרון. אם כך, הדבר היחיד שיכול להחזיר את הגלגל באמת הוא השלמת החיסרון. מובן אם כן, שהנחמה היחידה היא השלמת החיסרון. אבל איך מצפים מההורים להתנחם, הרי את הילד שנפטר לא יוכלו להחזיר לחיים?
כאן בא רבי נחמן מברסלב, המנחם הגדול, ומחדש לנו דבר עצום ויסודי: עיקר הנחמה היא הדעת. וכשאומרים 'דעת', הכוונה לאמונה שלמה. ואומר רבי נחמן שכאשר נשלם הדעת – אזי נשלמים כל החסרונות, לכן "אם דעת קנית – מה חסרת?" זו הנחמה השלמה, האמתית ולמעשה היחידה.
ועדיין יש לשאול: אבל את הילד שנפטר לא החזרת להורים, אז איך נשלם להם החיסרון על ידי הדעת?
הדעת מראה שאין חיסרון
התשובה היא, שהאבל נובע מהרגשת חיסרון עמוקה מאוד. לכאורה, הילד הזה היה צריך לחיות עוד שנים ארוכות ולהביא להוריו ולמחנכיו עוד הרבה מאוד נחת, להצליח בחיים ולהקים משפחה – אך כל זה נגדע במותו. לכן זה נראה בעינינו כחיסרון עצום שלא ניתן להכיל.
אבל הדעת אומרת שבורא עולם, בורא כל הנשמות, שולח כל נשמה לעולם הזה לתיקון ולשליחות, וכאשר הנשמה משלימה את תיקונה היא עוזבת את העולם. לכן ממבט של דעת, אין כאן שום חיסרון, הילד לא הפסיד כלום, אדרבה – זו השלמות שלו. הוא הגיע לתפקידו לתכליתו, לתיקונו ולשלמותו.
מאמרים נוספים בנושא:
על פי זה אסביר: את הילד לא ניתן להחזיר, אך את תחושת החיסרון העמוקה ניתן למלא בהבנה ובדעת שאין כאן שום חיסרון. ואם כך, לנחמה האמיתית והשלמה מגיעים על ידי הבנה שאכן אין עוד תחושת חיסרון.
וזה קשה מאוד. נחמה היא תהליך ארוך שדורש הרבה עבודה. זה לא בא ברגע אחד, ושהקב"ה לא יביא אף אחד למצבים כאלה חלילה. אבל זו האמת וזו הנחמה היחידה, וחייבים לדעת את השקפת האמונה, כי היא הדרך היחידה לחזור לחיים מלאים אחרי כל אובדן. פשוט אין דרך אחרת.
אין לי כלום ואין לי שום חיסרון
זה נכון לגבי כל חיסרון בחיים. שהרי, הדעת אומרת שהחיסרון הוא השלמות.
הגיעו אלי בני זוג שהיו עשירים גדולים ואיבדו את כל כספם, ובעקבות מה שעבר עליהם באותה תקופה זכו להתקרב לדרך האמונה והתודה, והם אמרו לי: "אנחנו מודים לבורא עולם שלקח לנו את כל הכסף. הוא לקח לנו את הכסף ונתן לנו אמונה, הוא זיכה אותנו להתקרב אליו. היה לנו כסף אבל היינו כל כך חסרים, ועכשיו אין לנו כלום ואין לנו שום חיסרון…" הקב"ה ראה שהם יוכלו להגיע לשלמותם ולתכליתם דווקא על ידי ה"חיסרון" הזה. אם כך, החיסרון הוא השלמות.
כמו כן, כבר כתבתי בספר בגן האמונה, שכל אדם מוגבל – עם נכות או בעל מום ל"ע – הנחמה היחידה שלו היא הדעת שנכות או המום הללו הם השלמות שלו, שבורא עולם ברחמיו ובחכמתו ראה שרק כך יוכל אדם זה להגיע לשלמותו – שהיא לדעת את השם ולהתקרב אליו באמת.
בלי אמונה, כל דבר שובר ומרסק את האדם. לא צריך ללכת רחוק עד למקום של אובדן קשה. שמעתי על אדם עשיר ומוצלח מאוד שהכלב שלו מת והוא פשוט הפסיק לתפקד. רבי נחמן אומר בשיחות הר"ן: "מי שאין לו אמונה, חייו אינם חיים כלל, כי תיכף כשעובר עליו איזה רעה שוב אין לו שום חיות, כי אין לו במה לנחם עצמו כלל מאחר שאין לו אמונה כלל…"
בלי אמונה כל דבר שובר ומרסק את האדם. אל תיתנו לזה לקרות, הרימו את עצמכם עם הכוח העצום של האמונה…
נחמו נחמו עמי
וזה נכון גם לכלל ישראל. השבוע התאבלנו על חורבן בית המקדש. זה לא אובדן קטן, זה האובדן הגדול והמשמעותי ביותר בחיים של עם ישראל. והנה, אנחנו כבר מתנחמים: "נחמו נחמו עמי…" אמנם זה תהליך של שבעה שבועות של נחמה, אבל איך הוא בכלל ייתכן, הרי בית המקדש עדיין לא נבנה והחיסרון עדיין בולט, כואב ומציק מאוד?
גם כאן הנחמה היא הדעת: הדעת שעכשיו, אחרי שקרה מה שקרה – השלמות שלנו היא לעבוד את הקב"ה דווקא בתוך מציאות של גלות ושל "חיסרון", לכאורה. ולמרות האבל הגדול שאנחנו צריכים לזכור בכל יום ובכל חתונה – אנחנו חייבים גם להאמין שבמציאות הנוכחית זה הדבר הטוב ביותר עבורנו, ואנחנו חייבים לעבוד את השם בשמחה במציאות הזו ממש.
וזה נכון לגבי כל "עונש" בהיסטוריה. לדוגמה: בעקבות חטא המרגלים נגזר על עם ישראל להיות ארבעים שנה במדבר. לא מדובר בהתעללות ובנקמה, אלא בורא עולם ידע שאלו התנאים הטובים ביותר על מנת לתקן את החטא, והוא נותן לנו אותם. החטא הוא החיסרון ועם ישראל צריך לתקן, כלומר להגיע לשלמות. וכדי להשלים את החיסרון דרושים תנאים מסוימים, ובמקרה הזה התנאי היה ארבעים שנה במדבר. זו הסתכלות של דעת, וזו ההסתכלות היחידה שמנחמת.
יוצא, אם כך, שארבעים שנה במדבר הן לא חיסרון אלא התנאי לשלמות. אם עם ישראל היו מקבלים את זה בשמחה ובאהבה מתוך הבנה שזו השלמות שלהם, בקלות ובמהירות היה נעשה התיקון המושלם ואולי לא היינו צריכים לסבול יותר.
וכך זה בכל ההיסטוריה כולה. אם נלך אחורה, גם ה"קללות" שקולל בהן אדם הראשון והמוות שהגיע לעולם בעקבות חטאו, ולמעשה כל החסרונות שלנו היום, הם כולם רק התנאים החדשים שנוצרו לאחר חטא אדם הראשון, והם התנאים הטובים ביותר עבור האנושות כולה להגיע לתיקונה ושלמותה. והתיקון הראשון הוא קודם כל להכיר בזה, לקבל ולהביע את זה בשמחה ובתודה לבורא עולם על כל צער וייסורים ועל כל "חיסרון".
אנוכי הוא מנחמכם
ועכשיו בדורנו, כשאנו רואים לא מעט חושך וצרות, גלות הדעת והסתרות – אנחנו עלולים לחיות בתחושת חיסרון כבדה ומשתקת. אבל הקב"ה רוצה שנתנחם, שנתחזק ללמוד, לקנות ולחיות באמת את הדעת שאין שום חיסרון ושהמצב שלנו היום, עם כל הצרות, הוא המצב הטוב ביותר עבורנו לתקן ולהיגאל ולהגיע לשלמות האמתית.
יהי רצון שתהיה לכל עם ישראל אמונה ודעת שלמה ואמיתית, לקבל את כל מה שהקב"ה עושה איתנו באהבה ולא נרגיש שום חיסרון ושום צער, ונזכה להגיע לשלמות האמיתית ולנחמה השלמה בגאולה הקרובה במהרה בימינו.
מתורתו של הרב שלום ארוש · חזרה לכתבים