אמרתי תודה ונושעתי: חלק כא- התודה משנה את המציאות

ישנו יהודי יקר מבית חרדי שהתקרב לספרים ולדיסקים, וברוך ה’, בכל יום עושה שעה התבודדות, והוא התחיל לחיות בגן עדן בעולם הזה. הוא ספר לי שאמר לאשתו: “למעשה, לא השתנו לנו החיים בפעל. אותן הבעיות והחובות וכו’ שהיו לפני שהתקרבנו קימות גם היום; אבל ישנו שנוי מהותי ביותר: לפני שהתקרבנו, כל דבר היה מפיל אותי לבלבולים, לכעס ולעצבות, והייתי עצבני, ממרמר ומדכא; ועכשיו, שקבלתי אמונה, אני כל הזמן בשמחה, ואני כל הזמן אומר תודה…”

הרבה פעמים אדם נחלש מהתודה כי הוא לא רואה תוצאות. אבל צריך לדעת, שהתודה עצמה היא התוצאה והיא הישועה. התודה היא האמת, וככל שתגיע לנקודת התודה באמת, כך תמשיך עליך את הנסים והישועות.

לכן אדם צריך לדעת היטב, שכשהוא אומר תודה על איזה חסרון ומקבל הכל באמונה ושמח בחלקו ומבטל רצונו מפני רצון ה’, הוא בוודאי פועל ישועות! אם באמת הוא מאמין בה’ ואומר תודה באמת ומתוך זה מתפלל לעתיד באמונה שלמה – צריך שידע שבוודאי ובוודאי הוא פועל ישועות, אבל צריך גם לדעת שיש דברים, שיקח זמן מסים עד שיקבל את הישועה בפעל, ולא בטוח שהוא יקבל את הישועה כמו שהוא מבין, אלא כמו מה שה’ מבין שזה מה שהכי טוב בשבילו. הישועה העקרית היא שהוא עושה מה שה’ רוצה. ה’ רוצה שהאדם יאמין בו, ואת זה הוא עושה. התוצאה: הוא חי באמונה וגם הוא חי בשמחה.