חינוך אמיתי

לא הכול צריכים לדעת

“מה שלומך, המורה? אתה זוכר אותי?”

המורה ראה לפניו גבר צעיר אבל מהר מאוד זיהה את הפנים של תלמידו משכבר הימים. “כן אני זוכר אותך, אתה למדת אצלי בכיתה ג’. מה שלומך? מה אתה עושה היום?”

“האמת היא, שמזה זמן רב אני רוצה להיפגש איתך, ולהגיד לך שבזכותך אני עוסק היום בחינוך. אתה נתת לי את ההשראה לעסוק בחינוך, כי כשראיתי את ההשפעה המכריעה שלך עלי – החלטתי להיות משפיע בעצמי ולעשות את הטוב הזה לאחרים ולהיות מחנך בעצמי”.

“אתה מאוד מסקרן אותי, מה הייתה ההשפעה שלי עליך?”

“אתה לא זוכר?!”

“לא. אשמח שתזכיר לי”.

“אזכיר לך. יום אחד הגיע לכיתה אחד החברים עם שעון חדש ויפה. קינאתי בו. כל כך רציתי שעון כזה לעצמי. יצרי גבר עלי וכאשר ראיתי אותו מניח את השעון, הגנבתי אותו לכיסי. הילד בכה ופנה אליך להתלונן על הגניבה. היה ברור שזה אחד מחברי הכיתה. אתה ביקשת שהגנב יודה ויחזיר את השעון, אבל לא היה לי אומץ להודות מול כל הכיתה ולכן שתקתי.

“העמדת אותנו בשורה, ביקשת שכולם יעצמו את העיניים כדי לבדוק לנו בכיסים. אני פחדתי מאוד, ידעתי שֶׁקְּלוֹנִי עומד להתגלות ברבים. עברת מילד לילד. הגעת אלי. מצאת את השעון והוצאת אותו מבלי לומר מילה ומבלי שאף אחד מהילדים שם לב.

“לאחר מכן ישבנו כולנו במקומות. אתה אמרת לכולם: הילדים שלנו בכיתה כולם צדיקים. אין כאן גנבים. היצר הרע גנב שעון וברוך ה’ תפסנו אותו. החזרת את השעון לבעליו, ויותר לא דיברת ולא רמזת מילה מאותה תקרית והיחס שלך אלי לא השתנה בכהוא זה.

“אפילו כילד קטן הבנתי באותו יום שאתה הגנת על כבודי ועל שמי הטוב במאמץ עילאי. מנעת ממני כתם אישי וחברתי שהיה מלווה אותי שנים קדימה. פשוט הצלת לי את החיים. מאז הרגשתי מחויבות עצומה להצדיק את ההזדמנות שקיבלתי ורק עליתי והתעליתי.

“ככל שבגרתי הבנתי יותר ויותר עד כמה המעשה שלך היה קריטי בעיצוב האישיות שלי, וכמה חשוב שיהיו יותר מחנכים כמוך בעולם, והחלטתי לפנות לשדה החינוך ולהקדיש לכך את חיי”.

כשראה התלמיד לשעבר את פניו המופתעות של המורה שלו, הוא התפלא מאוד “מה?! אתה רוצה להגיד שאתה לא זוכר את הסיפור? אתה לא זוכר את השם של הגנב של השעון?”

“את הסיפור אני זוכר”, השיב המורה, “אבל את שמך אני לא זוכר, כי גם אני עצמתי את עיני…”

לחנך מהשורש

זה סיפור מדהים. אצליתות נפש כפולה ומכופלת. לא זו בלבד שהמורה חס על כבוד התלמיד, אלא הוא אפילו לא רצה לדעת, לא רצה לראות רע בתלמיד שלו. הלוואי הלוואי שהסיפור הזה יעמוד תמיד לנגד עינינו כשאנחנו מתעסקם במלאכת הקודש של חינוך הילדים שלנו, התלמידים שלנו, וכל הסובבים אותנו, בכל גיל.

בשבוע שעבר הבאנו מעשה בנוגע לאמון שצריכים לתת בילדים, בטוב שבהם, והחשיבות של מילה טובה; והסיפור הזה ממחיש את הנושא מזווית אחרת. זה סיפור ידוע שמספרים מחנכים רבים בשינויים קלים בין הגרסאות, ויש בסיפור הזה הרבה מאוד חומר למחשבה בנוגע להתנהגות שלנו עם הילדים שלנו.

אתה כהורה עומד הרבה פעמים מול התנהגות בעייתית, ואתה חושב שאתה צריך לטפל בהתנהגות הבעייתית. יכול להיות ש”תצליח” לתפוס את הגנב, להכניע את הילד הסורר, לגרום לחוצפן להצטער מאוד על חוצפתו וכדומה – אבל לטווח הארוך הרסת את הילד. הניתוח הצליח והחולה מת…

חינוך זו השקעה לשנים. כל ילד הוא עץ. אתה לא משקה את הענפים ומטפל בהם, אלא אתה משקה את השורשים, ואת הפירות והתוצאות אתה תקטוף כל החיים. ואם אתה חלילה לא מטפל נכון, העץ יכול להיראות יפה מאוד, ירוק ופורח, אבל את השורשים הרסת ומהעץ הזה כבר לא ייצא כלום.

בריאות הנפש – ראשית החינוך

זה מאוד לא קשה להבין את זה. כל אחד יודע על עצמו שהשפלה אחת, שהוצאת שם רע אחת, יכולה ללוות אותו למשך שנים ולהרוס לו את החיים, את הפרנסה, את הזוגיות, את החברה, ואפילו לפגוע בכל המשפחה שלו, בילדים שלו ועוד; ואם זה כך אצלך כאדם בוגר – על אחת כמה וכמה שזה פוגע בנפש הרכה של הילדים.

וזה לא רק פגיעה והשפלה. אלא מספיק שאתה לא מאמין בילד, שאתה משדר לו תחושת כישלון, שאתה לא מאמין בטוב שבו, שאתה הורס לו את האמונה שלו בעצמו, שאתה מונע ממנו אהבה, או מַתְנֶה את האהבה בהצלחה כזו או אחרת – זה ממש לכרות את האילן כולו.

שימו לב הורים יקרים, כי זה לא נובע מרוע. יש לכם כוונות טובות לטובת הילד, ויש לכם מטרות “חינוכיות” נקודתיות, אבל אל תטעו בלב ובנשמה של החינוך, אל תשכחו שהדבר החשוב ביותר הוא הנפש של הילד. אפשר להצליח בחינוך באמת רק כשהילד בריא בנפשו.

אבא אחד ראה דרך החלון את הבן שלו מגיע מבית הספר ביום חלוקת התעודות בפנים נפולות. האבא שם לב שהילד מתעכב זמן רב בחצר הבניין והבין שהוא חושש לעלות בגלל התעודה. האבא הזה היה חכם ויצא את הילד, קיבל אותו בחום, חיבק אותו ונישק אותו ואמר לו “בני היקר, הבאת תעודה?” “התעודה לא טובה” אמר הילד שהוא כמעט פורץ בבכי.

האבא הבין שהסכנה האמתית עכשיו היא הנפש של הילד והעודה באמת לא מעניינת. הוא לקח את התעודה קרע אוה לגזרים לעיני הילד, ואמר לו: “בני היקר, לא משנה לי מה כתוב בתעודה. אני אוהב אותך בכל מצב. מה שלא יהיה. אף פעם אל תפחד לבוא הבייתה, גם אם קיבלת אפס במבחן. אני תמיד אוהב אותך”.

דבר כזה נותן לילד כוח לצמוח ולגדול וללמוד ולהשתפר יותר ממיליון שיחות מוסר! והעיקר שזה שומר על הנפש של הילד ופותח לו שערי הצלחה בחיים!

וכמו המחנך שעצם את העיניים, כהורים וגם כחברים כדאי לנו ועדיף לנו הרבה פעמים לעצום את העיניים. גם ה’ יתברך עוצם את העיניים ולא מביט ברע של עם ישראל כמו שכותב רבי נחמן על הפסוק “לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל”. ה’ רואה רק את הטוב.

העצה המרכזית של רבינו הקדוש, רבי נחמן מברסלב, היא לחפש ולמצוא ולראות רק את הטוב. ורבינו כותב שחיפוש הטוב שבאדם זה בדיוק הסוד של המשכן והסוד של כל חינוך הילדים. כאשר אתה רואה את הטוב שבילדים שלך, אתה גורם להם להיות תְּאֵבִים כלומר כוספים ורוצים ברצון אדיר להיכלל בטוב, בצדיקים, ובאמת להיות טובים ומיטיבים, מאירים את העולם ומרבים ומוסיפים טוב וברכה וחיים וקדושה בכל העולם כולו.

הרב שלום ארוש: המתכון לילדים מוצלחים: