הרב שלום ארוש · סדרת בשדי יער- בגן התפילה וההתבודדות
בשדי יער-בגן התפילה וההתבודדות חלק טו- זכה נעשית לו סם חיים
2025-02-24 · 870 מילים
מדי פעם מגיעים אלי תלמידי חכמים, שלמדו מקטנותם בישיבה, ולכאורה, מה חסר להם? מה יותר טוב מחיי תורה? ובכל זאת, הם באים אלי מבולבלים ושבורים, ואם עובר עליהם איזה נסיון הם מתיאשים ואינם מאמינים בעצמם כלל, ולא מסגלים לצאת מהחשך שאופף אותם. מדוע? מה חסר להם? חסרה להם התפילה! הם רחוקים מהגאולה כי הם רחוקים מהתפילה. ומה בכך שהם לומדים תורה? הלא הם רחוקים מלקיים את מה שהם לומדים.
כי עקר העצה לקים את מה שלומדים, היא להתפלל על כך. ונמצא, שגם מי שלומד יומם ולילה, וכונתו לקים מה שלומד, הוא עדין צריך להתפלל הרבה על מנת לזכות לקים מה שלומד, ואם אין כונתו לקים מה שלומד, מוטב שלא ילמד תורה כלל. לכן כל תלמיד חכם שאינו עוסק הרבה בתפלה, העקר חסר מן הספר, מאחר ועקר הכלי שעל ידו יכולים לקים מה שלומדים, הוא התפלה. ועוד, בלי תפלה אין לו קשר עם ה’, שהרי עקר הקשר עם ה’ הוא על ידי התפלה, ובשביל מה הוא לומד תורה אם לא בשביל שיהיה לו קשר עם ה’?
כשלומדים תורה, ובעקר כשלומדים ספרי מוסר וחסידות ופנימיות התורה, השלמות היא רק כאשר עושים מהתורה תפלה, כמו שכותב רבנו הקדוש בלקוטי מוהר”ן, בתורה כ”ב, שעל ידי שמתפלל על הנסתר ממנו, על ידי זה עולה מדרגה לדרגה, ומה שהיה בבחינת נסתר ממנו נעשה נגלה, ועתה יש לו בחינת נסתר גבוה יותר וכו’, וכותב שם שהתפלה היא בחינה יותר גבוהה מהתורה עין שם.
ובלקוטי תנינא בתורה כ”ה כותב: “גם טוב לעשות מהתורה תפלה, דהינו כשלומד או שומע איזה מאמר תורה מצדיק האמת, אזי יעשה מזה תפלה, דהינו לבקש ולהתחנן לפניו יתברך על כל מה שנאמר שם באותו המאמר, מתי יזכה גם הוא לבוא לכל זה, וכמה הוא רחוק מזה, ויבקש מאתו יתברך, שיזכהו לבוא לכל הנאמר שם באותו המאמר. והמשכיל והחפץ באמת, יוליכו ה’ בדרך אמת, ויבין בעצמו דבר מתוך דבר, איך להתנהג בזה, באפן שיהיו דבריו דברי חן וטענות נכונות, לרצותו יתברך שיקרבהו לעבודתו באמת. וענין השיחה זו עולה למקום גבוה מאד, ובפרט כשעושה מתורה תפלה, מזה נעשה שעשועים גדולים מאד למעלה”.
כי על ידי התפלה בונים כלים להוריד את השפע של התורה, ובלי התפלה התורה עוד לא מתגלה; בלי התפלה האור של התורה לא מאיר ולא משפיע על האדם. לכן, אף שברור למעלה מכל ספק שמוכרחים ללמד תורה. כי: “לא עם הארץ חסיד ואין בור ירא חטא”, ואם אדם לא לומד תורה, על
מה יתפלל? הוא לא יודע מה מתר ומה אסור, ולא מה הבורא רוצה ממנו ולא כלום. אבל אחרי שלומד, האדם צריך לקים מה שלומד, ולזה צריכים התבודדות. כמו שכתוב: “וידעת היום, והשבת אל לבבך וגו'”. שצריכים להכניס את הדעת והתורה שלמדת ולכתב אותה בלב, בבחינת: “כתבם על לוח לבך”. וזה הדבר נעשה על ידי שמתפללים לקים מה שלומדים. נמצא, שתפלה היא קיום התורה, שמתפלל לקים את התורה. ואם לומד בלי לקים, לא עשה כלום.
ועוד מעצם החשיבות של למוד התורה מביא רבנו בתורה ק”א שעל ידי שאדם מקבל על עצמו על תורה, דהינו שלומד בעיון, עד שמשיג את השכל של התורה, על ידי זה זוכה לצאת ממדותיו הרעות, ומפנים חשוכות לפנים מוארות וכו’. אם כן, לכאורה די בלמוד התורה על מנת להגיע לתקון וגאלה. אבל באמת, בכדי להגיע לכזה למוד בעיון, ולקבל על עצמו באמת על תורה, על זה צריך תפלה – הרבה תפלה. ואם אדם יעין כך בלי תפלה, הוא יתנפח מגאוה, והתורה, לא זו בלבד שלא תועיל לו לצאת ממדותיו הרעות, אף גם תזיק לו, על דרך אמרם ז”ל: לא זכה נעשית לו סם מות. וכמו שרואים בחוש כמה למדנים ומעינים ישנם שהם רשעים גמורים החולקים על צדיקים ומזלזלים בכולם.
על כי זה מובן, כמה התבודדות צריך האדם על למוד התורה: הן שיזכה לשבת וללמד, והן שיבין את למודו ויוציא ממנו מסקנות נכונות, והן שלא תכנס בו גאוה, והן שיזכה לקים את מה שלומד, והן ששיזכה לכזה עיון שעל ידו יצא מפנים חשוכות לפנים מאירות ועוד ועוד, ויוצא שממה נפשך – האדם צריך הרבה התבודדות, ואין למוד התורה יכול לפטר את האדם מתפלה. אלא אדרבה, הלמוד הוא הסבה העקרית להרבות בתפלה, הן מצד מה שמעורר את האדם להתפלל, כי בלמדו מהי הדרך הישרה ללכת בה, מתעורר בו הרצון לקים זאת, ואז הוא מוציא את רצונותיו בפיו, שזו למעשה התפלה. והן מצד מה שהאדם צריך להרבה רחמים שיזכה ללמד תורה לשמה, וכמו שאמרו חכמים: “מה יעשה אדם ויחכם? אמר להן: ירבה
בישיבה, וימעט בסחורה. אמרו: הרבה עשו כן ולא הועיל להם! אלא: יבקש רחמים ממי שהחכמה שלו” (נדה ע), ומסיקה הגמרא שם, שזה בלא זה אי אפשר. אלא, צריכים הן להרבות בישיבה והן לבקש רחמים.
וכל שכן, על פי מה שאמרו הם ז”ל, שיש בתורה שני כחות: זכה נעשתה לו סם חיים, לא זכה נעשתה לו סם מיתה. מי שמאמין בדברי חז”ל הללו, על מה הוא סומך שלא להיות בכלל אותם שלא זכו ונעשית להם התורה סם מיתה? על מזלו הטוב? בודאי כל מי שיש לו שכל בקדקדו מבין, שהוא צריך הרבה תפלה ותחנונים להיות בבחינת “זכה”, ושתהיה לו התורה סם חיים.
לכן, למוד התורה הוא אחד מהנושאים שכדאי מאד שהאדם יקבע לעצמו להתפלל עליו כל יום במשך חצי שעה, למשך תקופה ארכה, ויבקש מה’ שיפתח לו את הלמוד ושיזכה לאהבת התורה, ושיזכה להוציא מסקנות נכונות מהלמוד ולקים מה שלומד וכו’ וכו’. וכך יתפלל במשך תקופה, ויתן תודה והודאה כל יום, על מה שזכה ללמד, ואפלו שלמד רק שורה אחת, וכן
יעשה חשבון נפש על למוד התורה של היום האחרון וכו’ וכו’.
הרב שלום ארוש במסר מזק במיוחד על כוח ההתבודדות:
מתורתו של הרב שלום ארוש · חזרה לכתבים