הרב שלום ארוש · חכמת רבי נחמן
לא משחקים מחבואים
2016-06-19 · 831 מילים
משחק מחבואים, המשחק המקסים שבילדות אהבנו לשחק. השנים עברו וגדלנו ולא פעם מצאנו את עצמנו ממשיכים לשחק אותו, בעיקר עם עצמו ועם… בורא עולם. ומחבואים עם בורא עולם היא אחת הטעויות הנפוצות שאנשים עושים. לרוב, אנשים משחקים את המשחק הזה בגלל פחד – עוד טעות נפוצה שלא מעט אנשים מחזיקים בה בגלל תפישה וראייה שגויות את הבורא, ממקום של פחד ודין ולא ממקום של אבא אוהב ורחמן. ולפעמים, בגלל שזה נוח, סוג של הקטנת ראש מול ההתמודדות שלנו עם עצמנו, כלומר עם העבודה על מידות הנפש שלנו.
בכל אופן, מה זה לשחק מחבואים עם הקב"ה?
כאשר אדם נופל ועושה עבירה, וכתוצאה מכך מנסה להתחבא מבורא עולם, הוא הופך במהירות לעיוור רוחני כאילו מסך ברזל מכסה את עיניו. בשלב זה ישנן כמה אפשרויות: או שהוא יכחיש את מה שעשה, או שהוא יצדיק את מה שעשה, או שהוא יסרב להשלים עם העובדה שהוא 'קרטע' היכן שהוא בדרך, דבר שיוביל אותו לצאת למסע ההאשמה ורדיפה עצמית בגלל מעשיו. כל התגובות הללו הן צורות שונות של להתחבא מהשם, למשחק המחבואים של האדם עם בוראו.
לא משנה איזו עבירה אדם עבר, זה דבר קטן יחסית בהשוואה לניסיון שלו להסתתר מבורא עולם ולסרב לתקן את הטעון תיקון. זה אפילו יותר גרוע מנפילה מהאמונה! וכל כך למה? משום שזה לא מפתיע שאדם ייפול, יחטא ויעשה עבירות כי זו דרכם של בני אדם – שהם נוטים ללכת אחרי הפיתוי. התורה מבינה את הנקודה הזו, לכן מספקת לאדם דרכים לתקן ולכפר על מעשיו, למשל: "נפש כי תחטא בשגגה…" (ויקרא ד, ב) – התורה אומרת לא אם אדם יחטא אלא כשאדם יחטא – מכיוון שהתורה יודעת שכולם נופלים מדי פעם.
דוד המלך ע"ה מקונן "הן בעוון חוללתי, ובחטא יחמתני אימי" (תהילים נא, ז). ומסביר רש"י, שדוד המלך מקונן על הדחפים שגורמים לאדם לחטוא, שהם מרגע העיבור. ישנם עוד פרשנים שטוענים כי דוד המלך מתייחס בדיבור זה לחווה – אם כל חי – שילדה רק אחרי שחטאה בחטא אכילת הפרי האסור. לכן אנחנו – צאצאיה – מושרשים ונמשכים מאותו חטא. מכאן אפשר להבין את קיום החטא ואת הרגישות של האדם אליו. אולם, כאשר אדם מכחיש את מה שעשה מפני הבורא ומוליך את עצמו שולל, זה הרבה יותר גרוע מהחטא עצמו!
מאמרים נוספים בנושא:
כל מטרתה של הנשמה בירידתה לעולם הגשמי היא – להכיר את בורא עולם, כפי שרבי נחמן מברסלב אומר: "הכלל – שעיקר התכלית הוא רק לעבוד ולילך בדרכי השם לשמו יתברך, כדי לזכות להכיר אותו יתברך ולדעת אותו יתברך. ואין ראוי לאדם שיהיה לו כוונה אחרת בעבודתו יתברך, כי אם למלאות רצונו יתברך, שאמר ונעשה רצונו…" (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, ל"ז). אדם לא יכול להכיר את בורא עולם מבלי לדעת שהוא כלום בלעדיו. בלי עזרתו, אנחנו חסרי כוח, חסרי אונים. מסיבה זו אנחנו צריכים לשוות את השם לנגד עינינו תמיד כפי שאומר דוד המלך, "שיוויתי השם לנגדי תמיד" (תהלים טז, ח).
אם אדם חי עם מודעות שהוא כלום בלעדי בורא עולם ומבין גם את מה שאמרו חז"ל (סוכה, נב ע"א) – שיצרו של האדם כל הזמן רוצה לפתות אותו עד כדי הרס וחורבן, להוריד אותו לבאר שחת, ואלמלא הקב"ה עוזר לו הוא לא יכול לו! הוא לא יצליח להתגבר עליו. לכן, כאשר הוא חוטא זה אומר שהקב"ה לא עזר לו. ובואו נלך צעד אחד קדימה: על פי כללי האמונה – אם הקב"ה לו עזר לאדם אז זה רק לטובתו, ולטובתו הנצחית, כי כל מה שהשם עושה – לטובה הוא עושה! ולא רק, אלא שהכל טוב!
ולמה הוא לא עזר לו?
הקב"ה רוצה שהאדם יבין היטב את רגישותו ומוגבלותו, שהוא לא יכול לעשות שום דבר בלי עזרתו. מניעה או ניסיון זמניים משרישים נקודה זו עמוק בליבו של האדם. המניעה מראה לו עד כמה הוא צריך את הבורא בכל רגע ביום. ואם כך, באופן עקרוני, היא טובה מכיוון שהיא מובילה את האדם לאמונה ובהמשך לקשר חזק וקרוב יותר עם הבורא. אחרי המניעה אדם חכם יבין עד כמה הוא חייב להיזהר ממצב דומה בעתיד, לכן יבקש את עזרתו של הבורא עוד יותר. במבט לאחור, החטא או המניעה היו הזרז שהביאו את האדם למודעות רוחנית ולהתקרב לבורא. אך כאשר אדם שוכח שהוא כלום בלעדי השם – השם לא עוזר לו, וזאת כדי להזכיר לו את חוסר היכולת שלו לפעול לבד, ובהמשך גם לתקן את דרכיו ומעשיו.
מוט ברזל שמרתכים יותר חזק מהברזל עצמו. מבחינה רוחנית זה אותו דבר. רבי נתן מברסלב אומר, שאם אדם חוטא ובהמשך עושה תשובה על מעשיו הוא זוכה לדרגה רוחנית גדולה יותר מזו שהיה בה לפני שחטא. איך יכול להיות? על פי הדברים שהוזכרו לעיל, תשובה היא מודעות של האדם להיותו מוגבל בלי בורא עולם, ולמודעות זו הוא מגיע רק לאחר שחטא. הוא חזק יותר ברוחניות ובמודעות שלו אחרי החטא והתשובה שעשה, הרבה יותר ממה שהיה לפני כן.
בסופו של דבר, הכל לטובה! לכן אין צורך לשחק מחבואים עם בורא עולם. ראשית, מכיוון שאנחנו לא באמת יכולים להסתתר ממנו, ראו ערך יונה הנביא. ודבר שני, הוא אבא טוב שרוצה להיטיב איתנו, אז למה לברוח ממנו?!
מתורתו של הרב שלום ארוש · חזרה לכתבים