כמו גרעין של תפוח

אחד מפלאי עולם הוא הגרעין
של התפוח. העץ לאורך כל דורותיו,
פירותיו וענפיו, כולם נמצאים
בגרעין אחד. ככה זה עם העולם,
כולו מקופל במילה אחת!
 
 
התורה, כפי שאומר רש"י, הייתה צריכה להתחיל עם מצוות ברכת הלבנה, שהיא המצווה הראשונה שבורא עולם נתן לעם ישראל. מדוע, אם כן, התורה מתחילה עם סיפור בריאת העולם?
 
דוד המלך ע"ה אומר (תהלים קי"א, ו): "כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים". רש"י אומר שאם אומות העולם יטענו בפני עם ישראל שהם גנבים, שכבשו את הארץ של שבעת עמי כנען, אז ישראל יאמרו בתגובה – שכל העולם שייך לבורא עולם! הוא ברא אותו והוא ייתן מה שירצה למי שיבחר. אם ירצה – ייתן להם את ארץ ישראל, ואם ירצה – ייתן אותה לנו.
 
הפסקה הראשונה של התורה אומנם קטנה בגודלה, אך עצומה וענקית במסרים שהיא מכילה. בפסקה זו אנו למדים את היסוד הראשון של האמונה – האמונה הטהורה והאמיתית בבורא עולם. וכמו שאמרתי לא מעט פעמים בהזדמנויות רבות – התורה היא לא ספר סיפורים או ספר היסטוריה, אלא מדריך מעשי שמלמד אותנו איך לחיות את חיינו ולשמור את מצוותיו של הבורא. לכן, כפי שרש"י מסביר, היינו מצפים שהתורה תתחיל עם מצווה מעשית, למה התורה מתחילה עם סיפור בריאת העולם שאין בו שום הכוונה מעשית?
 
על ידי תיאור בריאת העולם התורה מלמדת אותנו שבורא עולם הוא המנהיג של העולם, והעולם שייך לו והוא ברא אותו. זה היסוד העיקרי והבסיסי של האמונה שלנו. ולא רק שהוא ברא את העולם, אלא הוא גם מחיה אותו בכל יום ובכל רגע. הוא מחליט באיזה חלק של העולם תשכון כל אומה ואומה. הוא לבדו מחליט איזו אומה תחיה במקום אחד כל הזמן, איזו תנדוד בעולם ואיזו אומה תיעלם כלא הייתה, והיו כאלה. הריבונות הבלעדית של בורא עולם על כל העולם היא זו שקובעת מה יהיה בעולם.
 
מכיוון שבורא עולם החליט להודיע לעמו, בני ישראל, שהוא היחיד המנהיג את העולם ושולט בו, לכן החליט לתת את ארץ ישראל בהתחלה לשבעת עמי כנען. ואז, לקח אותה מהם ונתן לנו אותה. מכאן אנו למדים שכל הגלות, הן של עם ישראל והן של אומות העולם, היא תוצר של בורא עולם על פי ההשגחה הפרטית והמדויקת שלו. וכמו שהבורא מושל על אומות העולם, הוא מושל על כל פרט ופרט – מהיצור הכי קטן ועד לנזר הבריאה -האדם, מהכוכב הכי קטן בגלקסיה ועד לכל הגלקסיה כולה.
 
מהפסקה הפותחת את התורה אנו למדים שהכל בידיו של הבורא. ולא רק שהוא ברא את השמים ואת הארץ בראשית, אלא בורא אותם בכל פעם מחדש! בכל יום מחדש את הבריאה בטובו. "לעולם ה' דברך ניצב בשמים. לדור ודור אמונתך, כוננת ארץ ותעמוד" (תהלים קי"ט, פט-צ) – הן השמים והן הארץ מתקיימים רק על פי הציווי של הבורא מכיוון ש"דבר אלוקינו יקום לעולם" (ישעיהו מ, ח).
 
שאלתו של רש"י – מדוע התורה מתחילה עם תיאור בריאת העולם שאין בה שום הכוונה מעשית – מתאימה לכל מה שנאמר בתורה, ובעיקר בספר בראשית, בו הדברים מכוונים בצורה מאוד לא טבעית. נראה היה כי התורה יכלה להסתפק בפסקה-שתיים על בריאת העולם. בהמשך, יכלה לתת לנו פירוט היסטורי על האבות והאימהות ו-12 השבטים בלי כל הפרטים 'הקטנים'. אך מכיוון ששיעורי האמונה שאנו למדים בספר בראשית הם כל כך חיוניים, ולא רק כדי להבין את הנאמר שם אלא לחיי היומיום שלנו היום, לכאן ועכשיו, הם מהווים יסודות חשובים ביהדות והם לב וגרעין התורה כולה, לכן הם חייבים להיות מוצגים בהרחבה על פני ספר שלם.
 
הסברו של רש"י – בנוגע לכך שבורא עולם הוא זה שברא את העולם והוא ייתן מה שהוא רוצה למי שהוא רוצה – מתיישר עם הפרשנות שלו על בריאת השמש, הירח והכוכבים. בעיקרון, כל הבריאה נבראה ביום אחד, אולם כל אחד הופנה למקומו ביום שהתורה מספרת לנו. מכאן למדים שכל מה שקיים ביקום כולו – הבריות, המעשים וכל האירועים שקורים בכלליות ובפרטיות – כולם תוצר של מחשבה מקדימה והשגחה אלוקית אבסולוטית. לכן, כבר מימי בראשית הוחלט שארץ ישראל תינתן תחילה לשבעת עמי כנען, ובזמן הנכון היא תינתן לעם ישראל.
 
ולמה הדבר דומה? לגרעין של תפוח. בתוך גרעין אחד בודד קיימים כל המרכיבים של התפוח – הן שלו כגרעין בהווה, והן שלו כעץ תפוחים בעתיד, של השורשים שלו, הענפים, העלים והפירות שיצאו ממנו לאורך כל שנות חייו עלי אדמה. כל אלה קיימים בגרעין אחד. זה לא משהו שאנחנו יכולים לראות כשאנחנו מתבוננים על אותו גרעין, אבל כל הפוטנציאל של עץ התפוחים נמצא בתוך אותו גרעין קטן.
 
זה בדיוק מה שקורה עם הבריאה. כל עתיד היקום נמצא בפעולת הבריאה, מהיום הראשון שלה ועד ליומה האחרון.
 
עכשיו אנחנו יכולים להבין מה שאומר הגאון מוילנא – שכל התורה נכללת בתחילת התורה, בפרשת בראשית, וכל פרשת בראשית נכללת במילה הראשונה שלה – בראשית. ממש כמו הגרעין של התפוח.
 
יהי רצון שהשנה החדשה, שנת התורה החדשה, תהיה מתוקה כמו תפוח בדבש, אמן.