כי אכפת לנו

בניגוד למה שרבים מאמינים,
אהבה היא לא רק להכריז בקולי
קולות 'אני אוהב אותך!'. מילים
מתגלגלות בקלות מהלשון החוצה.
לילדים שלנו דרוש לב אמיתי ואוהב!
 
 
מהרגע שהילדים נכנסים לתמונה, אנחנו מגלים שהורות זה מקצוע בכלל לא קל. הורות בלי רגישות ואמפתיה מקשה על הילד לאהוב את הוריו. כן, עד כמה שזה נשמע צורם באוזן.
 
כשילד נכשל בדבר מסוים, ההורה צריך להושיט לו יד לעזרה ותמיכה, לבנות לו את הביטחון העצמי שלו. לצערנו, וזה משהו שאני נתקל בו לא מעט במפגשים עם הורים, רובם עושים בדיוק את ההיפך – מביכים ומבזים את הילד כשהוא נכשל. הם אפילו מחשיבים את עצמם כ"הורים טובים" אם הם גם 'מלמדים' אותו איזה לקח או שניים עם ביקורת איומה, כדי ש'יתקן' את דרכיו. אין בהתנהגות שכזו שום דבר חוץ מלהרוס את נפשו של הילד!
 
חז"ל מזהירים אותנו לא לבחון ולמדוד את האדם בזמן שהוא נכשל, אלא רק לדון לכף זכות. כשאדם פועל בצורה לא נכונה, באותו רגע ממש הוא טועם את טעמו המר של הכישלון. וכאשר אחרים נועצים בו מבטי לעג ובוז, בגלל הכישלון, הוא אפילו מרגיש גרוע יותר. ואז, החוסן הנפשי שלו והיכולת להתאושש מהכישלון יהיו הרבה יותר קשים. לכן, הצופה מן הצד בנכשל חייב להיות חכם ולא לתת את דעתו על כישלונותיהם של אחרים, במיוחד אם מדובר בילדים. ככל שההורה מסיט את המבט שלו מהכישלון של ילדיו או של בן/בת זוגו, יהיה להם קל יותר לשוב לעצמם ולחזק את הביטחון העצמי שלהם.
 
ילד שחווה בוז ולעג כשהוא טועה או נכשל, מרגיש שאף אחד לא אוהב אותו. ואתם יודעים מה, הוא צודק! כי לעג ובוז הם הוכחה לחסרון אהבה בין אנשים. כשאדם פוגע בחברו הוא, בעצם, מתעלם מהרגשות שלו. אפילו אם הורה מבזה אומר לילד שלו בהמשך שהוא אוהב אותו, הילד לא יאמין לו. מנקודה זו והלאה הילד יפרש כל פעולה של הוריו כחוסר אהבה מצידם אליו.
 
בניגוד למה שרבים מאמינים, אהבה היא לא רק להכריז בקולי קולות 'אני אוהב אותך!'. מילים מתגלגלות בקלות מהלשון החוצה. אהבה היא גילוי של רגש פנימי ועמוק. אהבה אמיתית באה עם מילים מעודדות מלאות בחום ואכפתיות, ובעיקר, בתשומת לב ואמפתיה, סבלנות ורגישות. הורים שלא יודעים איך לבנות ולשמור על הביטחון העצמי של ילדיהם לא יצליחו לגדל אותם כראוי, מכיוון שהילד לא יכול ללמוד ולקבל מאדם שלא מעניק לו אהבה.
 
ילד אהוב מעריך את ההורה שנזהר ונמנע מלזרות מלח על פצעי הכישלון או הטעות שלו. אולם, אם להורה אין מספיק אכפתיות ואמפתיה ללמד אותו בלי לצער אותו, עדיף שההורה לא ינסה ללמד או לחנך את הילד בכלל, בבחינת 'שב ואל תעשה – עדיף!'. חינוך בלי אהבה ורגישות הוא בין הדברים הכי הרסניים שישנם לנפשו של הילד. התעלמות מהתנהגות לא טובה של הילד היא הרבה פחות פוגענית מביקורת שהורסת כל חלקה טובה.
 
לאדם בריא מבחינה רגשית יש סיכוי לחיות חיים עם פנים לכיוון צמיחה והתעלות. מה שאין כן ההיפך – הביקורת, הלעג והבוז הם דברים שגורמים לנכות נפשית אצל הילד. ומזה צריך להיזהר מאוד. דפוסי התנהגות כאלה מכלים כל חלקה טובה בנפשו של הילד, רומסים את הביטחון העצמי שלו, את הכבוד שלו, ואת שמחת החיים שלו.
 
אל תמעיטו בערכה של ההקשבה לילדים. תנו להם את המתנה הכי יקרה להם – הורים מבינים ואוהבים, בדיוק כמו שאנחנו המבוגרים רוצים, ובעיקר כשזה מגיע לאהבה וההבנה מאבא שבשמים, בורא עולם.
 
וכמו כל דבר בחיים, לב ואמפתיה לילדים שלנו הם לא דברים שמקבלים בחינם, צריך להתפלל עליהם.