הגדרת המושג חושך — פרשת בא

רואים את האחים שלנו

המושגים של רבי חיים

תשובה כל כך חריפה, הרב לא ציפה לשמוע. כבר שנים הוא עוסק בהשכנת שלום בבתי ישראל, ובכל מקרה שבו הוא מסופק הוא עולה אל הקודש לרבי חיים קנייבסקי כדי לשאול מפי הגבורה.

גם בפעם הזאת הוא שטח את הסיפור בפני רבי חיים: המקרה המדובר הוא בתלמיד חכם ובעל הוראה משכמו ומעלה שבאמת שוקד באהלה של תורה יומם ולילה, וכעת אשתו מבקשת ממנו לבטל משעות לימודו כדי לעזור מעט במטלות הבית, אבל הרב החשוב לא מוכן, הוא סובר בנחרצות שהוא הקדיש את חייו ללימוד התורה והוא מוותר על הכול לשם כך, ואשתו צריכה להתחשב בזה – והדבר פוגע בשלום ביתם.

רבי חיים ענה לשואל בקצרה: “שיעזור לה!” אבל השואל לא הרפה והדגיש: “כבוד הרב מדובר בבן תורה…” אבל רבי חיים קטע אותו ואמר: “תלמיד חכם הוא כן, בן תורה הוא לא!” הרב השואל יצא מן הקודש המום מהתשובה הפסקנית של רבי חיים…

מצטער עם הציבור

תלמיד חכם זה אחד שיודע הרבה תורה, אבל בן תורה זה אחד שהתורה שינתה אותו ופעלה בפנימיותו, יש לו את המידות של התורה, הוא רגיש לזולת ובפרט לאשתו. לדעת הרבה תורה מבלי להיות טוב יותר ומתחשב יותר – זו בעיה גדולה.

לחיות לפי התורה ולהיות בן תורה זה אומר להרגיש את מה שקורה סביבנו. להרגיש את הצער של הסובבים אותנו וכמובן את הצער העצום והנורא של כלל ישראל. במלחמת עמלק ישב משה רבינו על אבן ולא על כיסא או כרים וכסתות בגלל שישראל שרויים בצרה.

חז”ל אומרים שכאשר הציבור שרויים בצער ואדם הולך לביתו ואוכל ושותה, והוא אדיש לצער הציבור אזי “שני מלאכי השרת המלווין לו לאדם מניחין ידיהם על ראשו ואומרים, פלוני שפירש מן הציבור אל יראה בנחמת ציבור” ולעומת זאת המצטער עם הציבור מובטח לו ש”זוכה ורואה בנחמת ציבור”.

וכך מסופר על אחד מגדולי הדור שבזמן מלחמות ישראל לא ישן על מיטתו אלא על הקרקע כי אמר בשעה שחיילים שוכבים בקור ובפחד ואין להם יום ואין להם לילה – איך אוכל אני לשכב על מיטתי בנחת?!

הגדרת המושג חושך

רמז לדבר ניתן למצוא בפרשה שלנו. כאשר התורה מתארת את מכת החושך היא אומרת “לא ראו איש את אחיו”. ונשאלת השאלה מדוע בחרה התורה דווקא בלשון זו? הרי הם לא ראו כלום ומובן שגם לא ראו זה את זה, מה ההדגשה בכך שלא ראו איש את אחיו?

אלא שכאן רומזת לנו התורה יסוד גדול מאוד לחיים: החושך הגדול ביותר הוא כאשר לא רואים איש את אחיו, כאשר ישנה התעלמות ואדישות לצער הזולת. חֶבְרָה שכזאת שרויה בחושך תמידי.

אבל בני ישראל ראו איש את אחיו, ולכן היה להם אור. השוטרים היו מוכנים ללקות בגלל שריחמו על אחיהם. משה רבינו נבחר להיות מנהיג בגלל רחמיו הגדולים על אחיו כמו שמפרש רש”י את המילים: “ויצא אל אחיו וירא בסבלותם” – “נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם” והוא הרג את המצרי וסיכן את עצמו מתוך רחמיו על אחיו המוכה. למרות שהיה בארמון המלך והיה לו כל טוב הוא לא התעלם מצער של יהודי.

ואומרים חז”ל: “שהיה רואה בסבלותם ובוכה ואומר, חבל לי עליכם מי ייתן מותי עליכם, שאין לך מלאכה קשה ממלאכת הטיט, והיה נותן כתפיו ומסייע לכל אחד ואחד מהן” ובזכות זה “אמר הקדוש ברוך הוא אתה הנחת עסקיך והלכת לראות בצערן של ישראל, ונהגת בהן מנהג אחים, אני מניח את העליונים ואת התחתונים, ואדבר עמך”.

עמו אנוכי בצרה

ועכשיו אנחנו נמצאים במצב שבו אלפים ורבבות מהחיילים היקרים שלנו מסכנים את נפשם רגע רגע, וחיים בתנאים לא תנאים, בפחד ובסכנה. ההורים והנשים בבית לא ישנים מרוב פחד וצער וכמעט פורחת נפשם בכל דפיקה בדלת ובכל צלצול של טלפון. איך אנחנו יכולים לישון בשקט? איך לא נתעורר לחשוב על כל חייל וחייל כאילו הוא הבן שלנו?

וזאת חוץ מהחטופים שלנו, מאלפי המשפחות השכולות והפגועות מהטבח המחריד, ומרבבות משפחות שגלו מביתן וחיות בגלות חודשים ארוכים.

מה אנחנו יכולים לעשות? קודם כול להצטער בצער עם ישראל. לא להיות מנותקים. לא להיות אדישים חס ושלום. “עמו אנוכי בצרה”. לחשוב על האחים שלנו ולהתפלל עליהם מעמוק הלב, להתפלל על כל חייל וחייל ממש כאילו זה היה הבן היחיד שלנו. האור של עם ישראל הוא הערבות ההדדית. שכולנו “בני איש אחד נחנו”, כולנו אברים מגוף אחד, כאשר אבר אחד כואב – כל הגוף כואב.

תחשבו על זה שכבר תקופה אנחנו שומעים בכל יום על מספר חיילים הרוגים. בכל יום משפחות בישראל מקבלות את הבשורה המרה וחייהם משתנים לנצח. בכל יום עוד הורים שכולים עוד יתומים ואלמנות, נשים בהיריון, ילדים שלא יכירו את אביהם, בחורים צעירים שמאבדים את הידיים או את הרגליים. איך אפשר לשבת בשקט? אסור לנו לשתוק!

טיפול שורש

אנחנו צריכים להרעיש עולמות ולזעזע את השמים ולעשות הכול בשביל המשפחות היקרות. להתפלל על כל חייל וחייל, ולהתפלל לרפאות הפצועים, לנחם את המשפחות, לבקר את החיילים ולחזקם.

והעיקר העיקר הוא להתפלל ושוב להתפלל מכל הלב, בשברון לב ממש ולבקש מה’ על התכלית של העולם. לא רק שלא ייהרגו חיילים, אלא שתהיה כזאת דעת בעולם שלא יהיו יותר מלחמות, שתהיה דעת של גאולה שכל העולם יאמינו בה’ ויתקיימו הנבואות: “לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה… וכיתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות… וגר זאב עם כבש… לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה'”, וזה רק על ידי שנתפלל לה’ ונתעקש שיביא לנו את הגאולה השלימה, שהוא יתברך לבדו ימלוך עלינו ותתגלה מלכותו בכל העולם כולו, שיבנה לנו את בית המקדש שיהיה בית תפילה לכל העמים, ושיבוא משיח צדקנו וישמיך דעת נפלאה על כל עם ישראל ועל כל באי עולם.

כולנו כאיש אחד

ועוד אומרים חז”ל שבזמן מכת חושך רבים מעם ישראל מתו כי לא היו ראויים לגאולה. אבל עכשיו, בגאולה השלימה שנזכה לאורה בקרוב, אנחנו לא רוצים להשאיר אף אחד מאחור.

אין רשעים בעם ישראל, כולם בסך הכול תינוקות שנשבו שלא יודעים בין ימינם לשמאלם ומעולם לא זכו לטעום את טעם המתיקות של היהדות. אף אחד לא עושה בכוונה. אדרבא, כולם צדיקים וקדושים שמוכנים למות למען אחיהם. כולם סובלים ביחד בארץ ישראל מהצקות ורדיפות רק בגלל ששם ישראל נקרא עלינו.

לכן צריכים לצעוק לה’ על צער של כל יהודי ויהודי בגוף ובנפש, וגם על הצער של כל עם ישראל, לצעוק לה’ שיאמר די לגלות הארוכה הזאת ויביא לנו את הגאולה השלימה ברחמים. וכשמתפללים על הגאולה חייבים להתעקש על כך שכל יהודי ויהודי יזכה לגאולה. לא משאירים אף יהודי מאחור.