תפילה לעני כי יעטוף — פרשת וארא

שיעור ראשון בגאולה

הוכחה מוחשית

הגיע אלי יהודי שקרא את החוברת “אהבת ישראל במסירות נפש” והוא מספר לי:

“שמע הרב, מאוד התחברתי עם הדברים שכתובים שם. זה נראה כל כך ברור שאם תִּרְבֶּה אהבת ישראל בעולם – אנחנו בדרך אל הגאולה. אבל במחשבה שנייה חשבתי שזה מאוד תמים לחשוב שפתאום תהיה כאן אהבת ישראל בתוך כל המריבות האלה. הקיטוב ברחוב היה מורגש באוויר ממש, והיה נראה שאין שום צל צלו של סיכוי שתהיה פה פעם אחדות ושיהיה פה שלום. הרב אמר להתפלל, אבל אני הרגשתי בתוך תוכי שאין טעם אפילו להתפלל, מה כבר יכול לקרות כדי שהמצב הזה ישתנה, המלחמה אבודה…

“למפרע אני, מבין שטעיתי. זה היה חוסר אמונה משווע.

“הנה ה’ הוכיח לכולנו איך דברים משתנים בין רגע. אותו שמחת תורה שינה את כל המצב מן הקצה אל הקצה, מי היה מעלה על דעתו שכך ישתנה הכול?” מספר אותו יהודי ומוסיף: “קיבלתי הוכחה מוחשית לכך שאם ה’ רוצה הוא יכול לעשות הכול, ולכן אסור לעולם להתייאש מן התפילה. ואולי אם היינו מתפללים יותר, היינו זוכים שהשלום והאהבה יגיעו לעם ישראל ביותר רחמים ובפחות הרוגים…”

ונכון, זה מאוד קשה להתפלל כאשר לא רואים שום סיכוי. אבל זו בדיוק האמונה. כאן נבחנת האמונה. האמונה אומרת שתפילה משנה הטבע. אפילו חרב חדה מונחת על צווארו אל ימנע עצמו מן הרחמים. גם אם אתה לא רואה שום אפשרות בדרך הטבע, ואפילו אם אתה יודע ברוח הקודש שהמציאות לא תשתנה – גם אז תעשה את שלך ותתפלל. ה’ הוא כול יכול ואין מעצור לה’ להושיע. זו האמונה.

לכן אנחנו לא צריכים הוכחות לכך שה’ יכול לעשות אחדות בעם ישראל כדי לקרב את הגאולה, אנחנו פשוט צריכים לצעוק לה’ בלי שום חשבון: אתה כול יכול, תעשה מה שתעשה ברחמים כדי לשים שלום בינינו ולגאול אותנו במהרה.

משה רבינו לא רוצה גאולה?!

וזה השיעור הראשון שמקבל משה רבינו לפני הגאולה של עם ישראל. למה משה מתווכח עם ה’ ולא רוצה ללכת לגאול את ישראל? וכי הוא לא היה חפץ בגאולתם? וכי הוא לא היה מצטער בצרתם ומתפלל עליהם יום ולילה? ודאי שכן! אז למה הוא לא רוצה ללכת?

זה לא רק בגלל העוונה של משה, אלא היו לו טענות רציניות: “והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי”. רבי נתן מברסלב מבאר זאת בספרו ליקוטי הלכות ואומר שמשה ידע שגאולה זה לא רק לצאת ממצריים, אלא גאולה זה לקבל דעת אמתית, לקבל אמונה. והוא ידע שבני ישראל עדיין לא ראויים לגאולה ולא ניתן להכניס בהם את הדעת האמתית, הם עוד לא מוכנים – אם כך, אין סיכוי לגאולה, אז מה הטעם ללכת…?

והאם משה רבינו צדק? במציאות הוא בוודאי צדק. התורה בעצמה מעידה על כך: “ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה”.

אבל, בורא עולם חשב אחרת. ומה ההסבר של בורא עולם? הרי אם משה רבינו יודע שהמציאות היא שבני ישראל לא ראויים עדיין לגאולה – קל וחומר בן בנו של קל וחומר שהקדוש ברוך הוא יודע. אז מה הטענה? למה לגאול את עם ישראל?

הטענה כתובה בפרשה שלנו: “ואני שמעתי את נאקת בני ישראל ואזכור את בריתי” – בורא עולם אומר: הכול נכון, הם לא ראויים, וגם הזמן של הגאולה עוד לא הגיע, אבל הם צועקים! הם מתפללים! ולא סתם צעקה אלא צעקה מכל הלב, אז אני לא עושה שום חשבון ואני לא בודק אם הם ראויים או לא, ואני מדלג על הקץ, וגואל אותם.

צועקים בלי חשבון

זו לא היסטוריה. זו תורה. והתורה מוֹרָה אותנו מה לעשות היום. ועיקר המסקנה מהדברים היא לחזק אותנו היום לצעוק על הגאולה. אסור לנו לעשות חשבון אם יש סיכוי או אם אין סיכוי, אם עם ישראל ראויים או לא. רק לצעוק. כי אם צועקים נגאלים. אם מתפללים ומבקשים גאולה מקרב הלב, ה’ לא מסתכל על שום דבר ויש לו את הדרכים שלו לגאול את עם ישראל מיד.

ורבי נתן בעצמו מוציא את המסקנה הזאת ואומר שהדברים קל וחומר: אם בגאולה הראשונה שזמן הגאולה עדיין לא הגיע – בזכות הצעקה ה’ שמע נאקתם וגאל אותם; כל שכן אנחנו שכבר כלו כל הקיצין, כל שכן שאם נצעק כראוי שה’ יגאל אותנו ברחמים במהרה.

ובימינו צריכים להוסיף עוד “כל שכן” אז בני ישראל לא היו ראויים לגאולה, אבל היום בני ישראל כולם בוודאי ראויים. אנחנו רואים את היופי של עם ישראל מתגלה בשיא תפארתו, אנחנו רואים את מסירות הנפש של עם ישראל, יהודים מוכנים למות בשביל עם ישראל. אף אחד לא מכריח אותם להישאר כאן בארץ תחת כל האיומים שסביבנו. אנחנו רואים את הצמא האדיר לאמונה וליהדות.

אז מה המסקנה? פשוט לצעוק לה’. לא להיחלש. דרך העולם היא שברגע הזעזוע כולם מתעוררים, אבל אחרי ש”מתרגלים” רחמנא לצלן, חוזרים לשגרה וגם “מתקררים” מהתפילות.

אסור לנו לתת לזה לקרות! זה לא ייתכן שנמשיך להשלים עם המצב שיש עוד ועוד הרוגים ופצועים ועוד ועוד סבל וצער לעם ישראל! צריכים לקום ולזעוק מעומקא דליבא.

אל תשכחו מה עברנו כאן ואל תשכחו מה אנחנו עוברים כבר אלפיים שנה. אנחנו רוצים קץ וסוף לכל הצרות לגמרי, תיקון מהשורש, סוף מוחלט לצרות הכלל והפרט, לצרות הגוף והנפש, לצרות של כל יהודי ויהודי. במילים אחרות: אנחנו רוצים גאולה שלימה!

כמו שה’ שלח לנו את משה רבינו אז, כך אנחנו מחכים למשיח צדקנו, שהוא נשמת משה ראשי תיבות “מה שהיה הוא שיהיה”. והדרך היא רק התפילה מכל הלב.

תפילה לעני כי יעטוף

וזה מה שנקרא “תפילה לעני כי יעטוף”. שזהר הקדוש אומר שהתפילה של העני שמתפלל מתוך שברון לבבו, מקדימה ועוקפת את כל התפילות אפילו את תפילות הצדיקים, ואפילו את התפילות של משה ודוד, ואף אחד לא יכול לעצור אותה, והיא מגיעה ישירות עד כיסא הכבוד, וה’ שומע אותה ובזכותה פותח את כל השערים ומעלה את כל התפילות עם אותה תפילה של העני.

ואומר הזהר שה’ מסלק את הבית דין שלו ולא רוצה שאף אחד יפריע לו לשמוע את התפילות של העני, וה’ לא בודק ולא מסתכל אם העני הזה ראוי או לא, ואם התפילה שלו ראויה או לא; ואפילו אם העני מתפלל בדרך של תרעומת וקטטה, ה’ יתברך מצפה ומייחל לאותה התפילה ומקבל אותה.

יהודים יקרים, כבר בתחילת המלחמה אמרתי שעכשיו אסור לנו לוותר. אנחנו צריכים לבקש גאולה שלימה. אין שום חשבון. הולכים עד הסוף. כל עם ישראל ראויים לגאולה. וגם אם נראה לך חס ושלום שיש כאלה שכל כך רחוקים ולא ראויים – אל תעשה את החשבון הזה, ותלמד מהפרשה שלנו שבכוח התפילות ה’ יכול לגאול אותנו גם אם איננו ראויים.

לכן כל עבודתינו היא פשוט לצעוק ולזעוק בשברון לב, כמה שיותר ובכל מקום, כל יהודי שמצטרף לתפילות ומרבה בתפילה מעומק הלב כעני ורש – יש לו חלק נכבד בקירוב ובזירוז הגאולה השלימה של כל עם ישראל במהרה בימינו, אמן.