בונים את החוסן הפנימי

שאלה שאין עליה תשובה

כשבחור הישיבה הצעיר הגיע לראשונה לבית הוריו נטול כל סממן יהודי, הם הזדעזעו עד עמקי נשמתם, ופרצו בבכי. אמנם, זה לא נחת עליהם כרעם ביום בהיר; זו תקופה ארוכה שההורים הרגישו שמשהו לא בסדר עם הבן שלהם, עוד כאשר שימר חזות של בן ישיבה, כבר נעשה קריר לכל דבר שבקדושה.

באותם זמנים נשבו בחוץ בעוז רוחות תנועת ההשכלה והפילו בחורי ישיבה רבים ברשתן, אבל המשפחה החשובה הזו לא האמינה שגם לביתם יגיע הנגע. הבחור המדובר היה נכדו של אחד מגדולי הדור והדורות, והתורה והיראה היו ספוגות בקירות הבית. לאחר תחנונים והפצרות ממושכים מצד ההורים, נאות הנער להיפגש עם סבו הגדול ולשטוח בפניו את טענותיו.

 

הסבא פנה אל הנכד בתחילת המפגש ושאל אותו מה ראה לנטוש את דרך אבותיו ואת דרך האמונה, והנער השיב שיש לו שאלות קשות והוכחות “חד משמעיות”, והוא מבקש מהסבא לענות לו עליהן. הסב נעץ בנכדו מבט חודר ואמר לו: “נכדי היקר, אני יכול לענות לך על כל שאלה, אבל לפני כן אשאל אני אותך שאלה אחת: אמור לי, מה קדם למה – האם השאלות והספקות שלך קדמו וגרמו לזלזול שלך בתורה ויראת שמים, או שקודם התחלת לזלזל בקיום המצוות ואז צמחו ועלו לך השאלות?”

 

הבחור הודה על האמת, והשיב שהמשיכה אחר תאוות עולם הזה גרמו לזלזול במצוות ולרפיון ביראת שמיים, ורק לאחר מכן עלו לו אותן “שאלות” על האמונה. למשמע התשובה הגיב הסב בחריפות ופסק: על שאלות אמיתיות יש תשובה, אבל על שאלות שבאות כדי להצדיק חיי תאוות והפקרות אף אחד לא יכול להשיב…

 

להסתה אין הצדקה

 

פרשת השבוע שלנו עוסקת גם בדיני נביא השקר והמסית והמדיח. לבני אדם, אומר רבי נחמן, יש כוח עצום לבלבל את האדם.

 

ההסתה כנגד רצון ה’ יכולה לבוא הן בצורה של אותות ומופתים ונבואות שמתקיימות, והן בצורה של שאלות והוכחות “שכליות” כביכול, והן בצורה של קרובים וחברים. התורה לא חוסכת במילים ומתארת את זה בצורה החיה ביותר כדי שנבין כמה הניסיון קשה: “כי יסיתך אחיך בן אמך או בנך או בתך או אשת חיקך או רעך אשר כנפשך” – האנשים הקרובים אליך שהם ממש כנפשך! לחץ חברתי ושטיפת מוח – בכוחם להדיח אפילו עיר שלימה, שכל תושבי העיר ללא יוצא מן הכלל מגיעים לעבודה זרה של ממש, ר”ל.

 

התורה רואה את זה בחומרה רבה ומזהירה את האדם לא לחוס ולא לרחם ולהגיע למיצוי הדין הקשה ביותר כנגדם אותם המסיתים: “לא תאבה לו ולא תשמע אליו ולא תחוס עינך עליו ולא תחמול ולא תכסה עליו”.

 

אבל, מחדשת התורה, שגם לַמּוּסָתִים אין שום תירוץ ושום נסיבות מקלות והם נענשים בעונש מלא בלי שום רחמים. ובכך מחדשת לנו התורה, שהעבודה שלנו כבני ישראל, היא לא רק לבער מקרבנו את המסיתים, אלא להיות בעצמנו חסינים מפני הסתות! כלומר לִחְיוֹת את האמונה ולהכיר באמונה ברמה כל כך גבוהה עד ששום הסתה לא תצליח, שום אות ושום מופת, לא ניסים ולא נבואות – האמונה צריכה להיות תקועה בלבנו כיתד בל יימוט. עלינו מוטל להיות חזקים כחומה בצורה ללא שום סדק ולו הקל שבקלים.

 

כוח הבחירה

 

רבי נתן מדבר על כוח הבחירה המוחלט שיש בעולם הזה, ומביא את דברי הגמרא שכוח הבחירה גדול כל כך עד שבורא עולם כביכול נותן ממשלה לנביאי שקר לעשות כרצונם, “ובא האות והמופת אשר דיבר אליך”, כמו שאומר רבי יוסי הגלילי: ירדה תורה לסוף דעתה של עכו”ם שיכול להעמיד חמה באמצע הרקיע.

 

מול כוח אדירים שכזה, נדרשת אמונה חזקה מאוד: אני לא זז מה’, יהיה מה שיהיה. אני לא מוכר את האמונה שלי יהיה מה שיהיה. אני אפילו לא נכנס בפיתויים של טוען ונטען. זה אפילו לא מתחיל.

זה הניסיון הגדול של העולם הזה כמו שאומרת לנו התורה: “לא תשמע אל דברי הנביא ההוא או אל חולם החלום ההוא כי מנסה ה’ אלוקיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ה’ אלוקיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם“. זו הנקודה: לאהוב את ה’ במסירות נפש! ולכן כנגד כל הפיתויים צריכים רק להתמקד במטרה כאמור בפסוק הבא: “אחרי ה’ אלוקיכם תלכו ואתו תיראו ואת מצוותיו תשמורו ובקולו תשמעו ואותו תעבודו ובו תדבקון”.

 

וזה יסוד לכל התמודדות עם כל ניסיון בעולם הזה: הכול תלוי בזה שאתה תהיה חזק, עקשן, בלי פשרות ובלי הנחות.

 

אם הסיתו אותך, אם שכנעו אותך, אם האמנת ל”מופתים” – אל תאשים את המסית, כי הכול מתחיל ממך, מהלב שלך, מהאמונה החלשה שלך; או מהתאוות שלך ומהיצר הרע שאתה פשוט מחפש את ההצדקה המוסרית לפרוש מאחרי המקום, כמו אותו בחור שחיפש את הקושיות ואת השאלות כדי להצדיק חיים של הפקרות ותאוות. אם אתה מחפש תירוצים – אתה תמצא אותם.

 

העניין של הבחירה הוא כוח אדיר ונפלא, פלא עליון, אדם שרוצה לעשות משהו, יכול לכופף את כל הטבע לרצונו – לטוב ולמוטב.

 

להיות “מסיתים” חיוביים

 

ומבחינתנו, המוסת גרוע מהמסית. המוסת הוא החור שמאפשר לעכבר לגנוב, הוא הפרצה הקוראת לגנב. המסית לא יכול לעשות כלום ליהודי שלם וחזק באמונתו, כמו החיידיקים שיכולים להזיק רק לגוף חלש וחולני, ולא לגוף בריא עם מערכת חיסונית חזקה.

 

לא ניתן לפרט כאן את כל סוגי הדוגמאות והניסיונות אבל כל אחד יכול וצריך לקחת את הנושא הזה לחיים שלו ולניסיונות הפרטיים שלו, אך לצורך המחשה נביא דוגמה אחת.

 

ישנם אברכים מצויינים ונפלאים, ששקועים באוהלה של תורה, ובאמת רחוקים מכל מכשירי הטכנולוגיה שהם מכשירי הסתה סיטונאיים. אבל אז האישה “חייבת” מכשיר בשביל קבוצת הוואטסאפ של בנות הקהילה וכל מיני גמ”חים למיניהם, ומהר מאוד “גולשת”, תרתי משמע, לכל מיני סרטונים, ומתחילה לקבל חיות וסיפוק מזויף מהבלים. והאברך שלנו מגיע הביתה בערב ואשתו רוצה להראות לו את העולם “החדש והנפלא” שהיא מגלה, וזה מתחיל בסרטונים של רבנים ועובר להרצאות שונות עד שזה מגיע לכל הטומאה שבעולם, ופתאום האברך עוזב נחלש מאוד ביראת השמיים שלו ועוזב את עולם התורה עד שמגיע לשאול תחתיות.

 

אם האברך הזה היה חזק בדעתו שלא נוגעים במכשירים שכל גדולי ישראל מזהירים מפניהם השכם והערב – אשתו הייתה מתביישת להציע לו לראות סרטון, ואם היה חזק עוד יותר בדעתו, היא הייתה מרגישה בושה גם להחזיק את המכשיר ובוודאי הייתה בעצמה עוזבת את הַבּוֹרוֹת הנשברים וחוזרת לקבל סיפוק וחיות של אמת מהלימוד של בעלה ומאווירה של יראת שמיים בבית.

 

אדם אומר “לא נעים לי מאשתי, מאחי, מהילדים שלי” – מה עם הקב”ה? מדוע אתה לא אומר “לא נעים לי מה’ ולא נעים לי מאבותי ומרבותי”? כשאתה תהיה חזק, לא תהיה לך שום אי נעימות. הסביבה שלך תרגיש שאיתך אין מה לדבר והם אפילו לא ינסו. ולא רק זה, אלא כשהם יראו לנגד עיניהם יהודי שדבק באמת עד הסוף, הם ירגישו לא נעים בעצמם שהם חיים בשקר ובעצם “עובדים על עצמם בעיניים”.

 

במקום להיות הַמּוּסָת, תהיה אתה המסית החיובי, אדם חזק ותקיף בדעתו – הוא “מסית” את כל אלה שסביבו לעזוב את השטויות שלהם ולרצות להתקרב לה’ בכל ליבם ונפשם.