יהודים הם בני מלכים — פרשת פינחס

אבא – שפר הופעתך!

בורא־עולמוקרטיה

 

העולם הוא לא דמקורטיה. את הדברים החשובים ביותר בחיים שלך אתה לא יכול לבחור, לא מי יהיו ההורים שלך, האחים שלך, מתי תיוולד והיכן, ואפילו את הפקיד בבנק אתה לא תמיד בוחר, הוא יכול להיות נחמד יותר או נחמד פחות ולך אין שום השפעה על זה. גם בבחירת בן או בת הזוג – יש לך רק חמישים אחוזי בחירה, וגם זו אחיזת עיניים כמו שחכמינו מגלים לנו שההחלטה על כך בכלל מתקבלת עוד לפני שנולדת.

הפרשה שלנו נותנת לנו הצצה ל”חדר ההחלטות”, כיצד באמת נבחרים ומתקבלים מנהיגים לעם ישראל: משה רבינו החכם שבחכמים לא מסוגל לקבל את ההחלטה הגורלית ופונה בבקשה לקב”ה שמכיר את כל הרוחות שהוא זה שימצא את המנהיג הראוי. וזה מאוד מעניין שמשה מפרט בדיוק מה הוא רוצה שיהיה במנהיג: “איש על העדה אשר ייצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהיה עדת ה’ כצאן אשר אין להם רועה”. וה’ בוחר את יהושע בן נון ומציין תכונה אחת שבגללה בחר בו: “איש אשר רוח בו” שיכול להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד, כמו שמפרש רש”י.

התכלית של העולם זה עם ישראל. והצאן צריך רועה נאמן. יוצא שהתפקיד החשוב ביותר בבריאה הוא ההנהגה של עם ישראל.

יהודים הם בני מלכים

 

וכבר בשלב זה ברצוני להפתיע אתכם, שהשיקולים המכריעים בבחירת המנהיג שייכים לכל אחד ואחד מאיתנו. את התכונות הרצויות למנהיג של עם ישראל – כל יהודי ויהודי צריך לעמול כדי לקנות, כי כל אחד מאיתנו הוא מנהיג קטן או גדול במעגלי ההשפעה שלו. יש אחד שמנהיג קהילה, בית כנסת, כיתה בת”ת, ישיבה, כולל, עובדים, ויש שמנהיג משפחה, ויש שמנהיג את עצמו, כמו שכותב רבי נחמן: “כי יש בכל אחד מישראל בחינת מלכות, וכל אחד לפי בחינתו, כן יש לו בחינות מלכות – יש שהוא שורר בביתו, ויש שהוא מושל ביותר, וכן יש שהוא מושל על כל העולם – כל אחד לפי בחינת המלכות שיש לו”.

ולכן פרשת בחירת המנהיג של עם ישראל חשובה ונוגעת ויש לה מסר ישיר לכל אחד ואחת מאיתנו!! כל אחד מאיתנו לפי בחינתו צריך להיות איש אשר רוח בו – “שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו”, ולצאת ולבוא לפני הנשמות שהוא ממונה עליהם.

לתת – את הנשמה ואת הלב

 

כדי לפשט את העניין נדבר ישירות על דמות האבא כמנהיג המשפחה: הדבר הראשון הוא “אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם”. אתה אחראי ומעורב אישית בכל עניין. יש לאשתך בעיה, אתה לא שולח אותה לטפל בבעיה ולהתמודד לבד, אלא זו בעיה אישית שלך ואתה נכנס לעובי הקורה באופן מלא, אתה יוצא בראש, כמו שמסופר על הרב אריה לוין שאמר לרופא: “הרגל של אשתי כואב לנו”.

הילד שלך מתקשה בתלמוד תורה – אל תזרוק את האחריות על הרבי, על המנהל, או על כל דמות אחרת בקהילה, אלא אתה תיכנס באופן אישי לחזית המאבק ותעשה כל שביכולתך, תבטל כל עיסוק אחר ותשקיע בילד שלך זמן איכות ותשומת לב וכסף ויועצים, והעיקר שאתה תשב איתו ותקדם אותו, אף אחד לא יִיתן את הנשמה כמוך, ואף אחד אחר לא ייתן את הנשמה אם הוא לא ירגיש שזה אכפת לך כאבא באופן אישי.

כאשר מלמד בתלמוד תורה בא להתייעץ עם הרב מרדכי אליהו זצ”ל על אחד התלמידים, שאל אותו הרב אליהו: “התענית עליו?” המלמד היה די המום “מה, אני אמור לצום בשביל התלמיד?!” אבל לרב אליהו, שהיה בוודאי אחד מרועי ישראל, היה פשוט שכל אבא ורבי צריך להתענות ולהתפלל בכל כוחו במסירות נפש על התלמידים והילדים שלו. אתה לא מחוץ לבעיה, אתה עמוק עמוק בתוך הבעיה – עמו אנוכי בצרה!

חינוך זה מחייב

 

רש”י אומר: אשר יוציאם – בזכויותיו; ואשר יביאם – בזכויותיו. כאשר אתה מנהיג יש הרבה יותר משמעות לעבודת ה’ האישית שלך, המונהגים על ידך תלויים ישירות בזכויות שלך, בתפילות שלך, בעבודת ה’ שלך. אתה מנהיג וזה מחייב קודם כול אותך.

להיות מעורב באופן אישי זה אומר בוודאי ובוודאי לדעת מי החברים של הילדים ומה הם אוהבים לעשות, להכיר את העולם הפנימי שלהם, את הרצונות, את התכונות הגלויות והנסתרות, ו”ללכת כנגד רוחו של כל אחד ואחד”, לא לכפות עליהם מיטת סדום של חינוך אחיד, אלא “חנוך לנער על פי דרכו”.

עושים רוח!

 

אבל הדבר החשוב ביותר זה להיות “איש אשר רוח בו”, ורבי נחמן מסביר את הדבר למעשה, וכמה הדברים חשובים ויסודיים: “הצדיקים מנהיגי הדור האמיתיים הם בחינת רוח, כמו שכתוב: ‘איש אשר רוח בו’, שיודע להלוך נגד רוחו של כל אחד. וישראל הם בחינת לב, כי הם ליבא דכל עלמא (זהר) וצריכין מנהיגי הדור לנשב בבחינת רוחם על כל אחד מישראל לנפח מהם העפרוריות, דהיינו מרה שחורה ועצבות שנופל עליהם ח”ו. שעל ידי זה אינו יכול האיש הישראלי שהוא בחינת לב לדלוק ולבעור לה’ יתברך ועל ידי זה הצדיקים האמיתיים מלהיבים לבבות ישראל לה’ יתברך”.

וכמו שהקדמנו, זה לא רק הצדיק, אלא זה גם אתה כאבא, כרבי, כמנהל, וכמנהיג למקום שלך – אתה חייב להיות מלא ברוח, מלא בהתלהבות, מלא באש. אתה זה שמבעיר את הנשמות שתחתיך, אתה זה שמסלק מהם את כל העצבות. אין דבר כזה אבא עצוב, אין מציאות של אבא כבוי, רבי לא בא לכיתה עייף וסחוט. אתה זה שמדליק את כולם, אתה זה שמכניס לבית ולכיתה את האור, אתה זה שאחראי על מצב הרוח של אשתך ושל הילדים ושל התלמידים, אתה אחראי על כך שהם יצאו ללימודים שמחים ויחזרו לבית שמחים – אשר יוציאם ואשר יביאם, כי בשמחה תצאון!

אם הילד קם בבוקר משתעל ועם עיניים בורקות – זה ברור לך שאתה מודד לו חום ולוקח אותו לרופא. גם את החיוך של הילדים צריכים לבדוק כל בוקר וכל ערב, שיקומו שמחים שילכו לישון עם חיבוק וחיוך וחיזוק.

את כל הדאגות והצרות שלך תשאיר מחוץ לבית. אתה המנוע של כל הבית. אם אתה כבוי – אתה מכבה את הילדים שלך, את אשתך. אתה מונע מהם חמצן, אוויר לנשימה. זה משפיע כמובן ישירות על כל עבודת ה’ שלהם, אין סיכוי שהם יצליחו בעבודת ה’. אפילו על הבריאות בגוף וכל שכן בנפש זה משפיע, כי הבריאות תלויה בשמחה כמו שאומר רבי נחמן וכל הרופאים.

סומכים עליך!

 

ונסיים בחיזוק גדול. ה’ מצווה את משה להעמיד את יהושע לפני כל העדה ולסמוך עליו את היד, ומשה מעמיד את יהושע וסומך אותו בשתי ידיים, באהבה ובעין טובה, יד אחת כביכול כשליח של ה’ ויד אחת ממנו בעצמו.

וזה אומר לכל אחד מאיתנו במקום שלו: יהודי יקר, יהודייה יקרה – אם ה’ נותן לכם מלכות תדעו לכם שהוא סומך עליכם, שהוא מאמין בכם, ברוח שלכם! גם הצדיק שהוא משה רבנו סומך עליכם ומעמיד אתכם לפני צאן מרעיתכם – לכו בכוחכם זה והושעתם את ישראל!