איך לא להיות קרח- פרשת קרח

זהירות: רוח הקודש

גם אדם גדול שזכה לרוח הקודש יכול לטעות! כך מלמדים חז”ל ואומרים על קורח שראה בראייה רוחנית שושלת גדולה יוצאת ממנו, שמואל הנביא ששקול כמשה ואהרן היה מבני בניו. והוא אכן ראה ראייה אמתית, רוח הקודש. אבל המסקנה שלו הייתה שגויה ומעוותת! הוא הגיע למסקנה שאם יוצאת ממנו כזאת שושלת, כנראה שהוא עצמו הגדול שבגדולים, ומכח המסקנה הזאת יצא לחלוק על משה ועל אהרן, ולמעשה חלק על השכינה וכפר בעיקר כמו שאומרים חז”ל ששקורח היה מין, כלומר כופר.

בדרך הלצה רציתי לומר שכנראה גם תֶּרַח, אביו של אברהם אבינו ע”ה, ראה ברוחניות את אברהם ואת כל עם ישראל יוצא ממנו ומכאן הגיע למסקנה שהוא, תרח, הינו הסמכות הרוחנית הבלעדית, ולכן היה האפיפיור הראשי של כל מלכות נמרוד והוביל את המרד בה’ ואת כל תעשיית העבודה זרה של הדור…

אבל המוסר הפשוט והאמתי מדברי חז”ל הוא להיצמד בתמימות לאמת, לאמונה בה’ ובמשה עבדו, לברוח מן המחלוקת בכל מחיר, ותמיד להתפלל לה’ שיאיר את עינינו לעשות את תפקידנו וחובתנו האמתיים בעולם הזה ולא להתבלבל משום דבר, גם אם הוא נובע מסברות חזקות, מרוחניות עליונה או מרוח הקודש.

המשך ישיר של חטא המרגלים

וקורח לא טעה רק בעניין רוח הקודש. הוא טעה גם בעניין למדנותו. רבי נחמן מבאר נקודה יסודית. לצדיקים מושלמים ישנן שתי תכונות: צדיק ולמדן. למדן זו מידת הלמדנות והידיעה וההבנה בתורה הקדושה, שהיא חשובה מאין כמוה. אבל היא לא העיקר. העיקר הוא הצדקות. וְהַצִּדְקוּת היא קיום התורה, קיום המצוות בפועל, וקיום היסוד של כל המצוות שהוא האמונה, כמו שכתוב: “כל מצוותיך אמונה”. צדיק מושלם חי את האמונה, עובד על האמונה, מרבה בתפילה, חי את המציאות שאין עוד מלבדו, ומכוח האמונה יש לו כל המידות הטובות כמו שהסברנו באריכות בספר “בגן האמונה”. ודווקא מכוח האמונה והצדקות הוא זוכה ללמדנות אמיתית.

ורבי נחמן מזהיר בחריפות לא לעשות מהלמדנות עיקר, כי “למדן בלבד בוודאי אינו כלום, כי אפשר להיות למדן ורשע גמור“, אומר רבי נחמן. על פי זה מסביר רבי נתן, תלמידו הגדול של רבי נחמן, את הפגם של קורח. קורח הפריד בין צדיק ללמדן! הוא סבר שהעיקר הוא הלמדנות ושיש מעלה בלמדנות מצד עצמה גם אם אינה מחוברת לצדקות!

וזה המשך כמעט ישיר של חטא המרגלים, שבחרו בדעת וזלזלו באמונה, כמו שכתבנו באריכות בשבוע שעבר. הם לא הבינו שאת התורה בשלימות אפשר להשיג רק מתוך צדקות, מתוך קיום התורה, ומתוך אמונה שלימה! ולכן הם זלזלו ודיברו סרה בארץ ישראל שכולה אמונה. אם היו מאמינים לה’, ובאים בתמימות לארץ ישראל – הם היו זוכים לשכל רוחני ולדעת שלימה באמת.

הלמדנות מסנוורת

כך גם קורח שהיה למדן גדול וכמו כל עם ישראל גם הוא שמע את הקב”ה בהר סיני, ולכן טען “כל העדה כולם קדושים”, אין שום הבדל! הוא כפר בהבדל הגדול שמבדיל אדם מחבירו ואת הצדיק משאר העם – שהוא הצדקות. ומצד למדנות יכול להיות שאדם שאינו במדרגת הצדקות גדול מהצדיק בלמדנות, ואף על פי כן, הוא חייב להכניע את עצמו ולהתבטל בפני הצדיק, כי אסור להפריד את הלמדנות מהצדקות.

ואדרבא, בלמדנות אפשר לטעות טעויות קשות מאוד, ולכן חייבים להתפלל לפני הלימוד שלא ניכשל בדבר הלכה. אבל הצדיק שמרבה בתפילה ומתחנן “הדריכני באמיתך” – ה’ שומר אותו מכל מכשול וטעות. ורק מי שיראת חטאו קודמת לחכמתו – חכמתו מתקיימת.

והאמונה בצדיק היא עצמה צדקות. כי אמונת חכמים היא יסוד האמונה ויסוד התורה. אבל, מה לעשות, היא פחות מלהיבה, פחות מושכת, פחות נוצצת, ופחות מֵסֵבָה לאדם כבוד וגאווה. אדם שיודע להגיד שיעורים עמוקים, ולחדש חידושים ולהקשות קושיות – זה נוצץ וזה נראה חשוב בעיני העולם, מתפעלים מזה, ולכן זה מסנוור ומטעה מאוד.

אבל יהודי תמים שמודה לה’ בתמימות על כל דבר, ומרבה בתפילה בינו לבין קונו, ומתחזק באמונה במה שעובר עליו, יהודי שחושב רק על ה’ והלב שלו נקי מכל שנאה והקפדה – הוא לא זוכה למחיאות כפיים ולהערכה מצד הסביבה. במקרה הטוב רואים בו אדם טוב ויהודי פשוט, ובמקרה הפחות טוב, מזלזלים בו, ולכן בני העולם לא טורחים ולא מתאמצים להגיע למדרגת הצדקות.

זה לא בזבוז זמן

והפגם הזה של קורח שייך לכולנו. לכולנו הרבה יותר קל להעריך ולהחשיב את הלימוד, ופחות את הצדקות. ולכן כולנו צריכים לעשות תשובה על הפגם של קורח ולהכניס טוב למוח וללב שלנו את דברי רבי נחמן שהעיקר הוא הצדקות: להאמין בה’, ללמוד אמונה, להרבות בתפילה, להודות לה’ על הטוב ועל הרע, לעבוד על המידות להרבות בחסד, בהפצה, בקירוב.

וזה אומר למעשה שלצד קביעת עיתים לתורה – אנחנו נקבע עיתים גם לאמונה. ללמוד אמונה, להתבודד, ללמד אמונה. ונראה בלימוד האמונה ובקניין האמונה את היסוד של כל היסודות כי הוא הנוגע לצדקות. ולא נראה בזה חלילה בזבוז זמן, או ביטול תורה ח”ו, כי אדרבא, רק בזכות האמונה ומכוח האמונה – או אז זוכים לתורה אמתית, תורת אמת, תורה רוחנית, לכוון אל האמת, להתרחק מהמחלוקת ולהתחבר עם כל עם ישראל.

גם הצדיקים המפורסמים הגדולים בדורות האחרונים שהיו למדנים וגדולים מאוד בתורה – עיקר מעלתם הייתה דווקא מצד הצדקות שלהם. מי לנו גדול מהחפץ חיים שכתב ספרים עמוקים בהלכה כמעט על כל חלקי התורה ונחשב לגדול הפוסקים האחרונים – אבל בדורו היו למדנים גדולים לא פחות ממנו, ומדוע הוא זכה יותר מכולם? הכול בזכות צדקותו המפורסמת.

כל גדולי הדור העצומים ידעו שצדקות בשלימות יש רק אצלו וכיבדו אותו מאוד ויראו מפניו גם אם היו גדולים ממנו בלמדנותם. כל חולה וכל סובל ידע שאם הוא רוצה להיוושע כדאי שילך אל החפץ חיים כי הוא בבחינת צדיק גוזר והקב”ה מקיים.

מה שטוב לחפץ חיים – טוב גם לך

וידוע שהחפץ חיים היה מקדיש בכל יום הרבה יותר משעה להתבודדות וחשבון נפש ולא ראה בזה ביטול תורה, ואדרבא בזכות זה בא לצדקות מופלגת וזכה לכוון לאמיתה של תורה וזכה שספרי ה”משנה ברורה” שכתב התקבלו באהבה אצל כל עם ישראל ללא יוצא מן הכלל.

לכן מה טוב ומה נעים שנלך כולנו בדרכי החיים של החפץ חיים, ונחשיב ונייקר את עבודת הצדקות, את האמונה, את אמונת החכמים, את יראת השמיים, את שלוש התפילות, את ההתבודדות, את זמירות הבוקר, את השירה לה’, את ההודיה לה’, את זמירות השבת, את הצניעות, את השמחה וההתלהבות בתורה ובמצוות, את מצוות הצדקה, את אהבת ישראל, את המידות הטובות ושמירת הלשון.

ובזכות הצדקות נזכה ללמדנות נכונה ומתקונת. ללמדנות קדושה מתוך לב נקי ושכל רוחני. נזכה לכוון לאמיתה של תורה ולקיים את השליחות והתיקון שלנו בעולם.