החיים זה לא יאכטה

העולם מסתובב. פעם אתה למטה,
פעם למעלה. פעם חושך ופעם אור.
אבל תוך 12 שעות הכל משתנה. ככה
זה בחיים. פעם אתה 'ביאכטה' ופעם
'בסירת גומי'.
 
 
שייט ביאכטה מפוארת במימי האוקיינוס הרגועים והכחולים יכול להיות מהנה ומענג, אך גם משעשע, במיוחד כשלידכם חולפת סירת גומי קטנה ועלובה, ממש כמעט כלום ליד כלי השייט המפואר ממנו אתם מסתכלים עליה. זו לעומת זו – המחזה הזה גורם לכם לגחך-משהו, ונראה גם כאילו היאכטה מגחכת, צוחקת ובזה לאותה סירה קטנה שחולפת לידה. אלא שברגע האמת, אותה סירת גומי קטנה ועלובה הופכת לדבר הכי נצרך ומבוקש בלב הים שהפך לסוער ומאיים – לאותה סירת הצלה שתביא אתכם לחוף מבטחים, בזמן שהיאכטה המפוארת מתחילה לשקוע במצולות על כל פארה, הדרה וגיחוכיה…
 
צוחק מי שצוחק אחרון, הא?
 
לאנשים יש נטייה לצחוק ולבוז לאלה שאינם נראים או חושבים כמותם, בלי לקחת בחשבון, בלי להתבונן קצת פנימה בתוכם ולראות, שמא אולי הם אלה שטועים?! שמא יום אחד, ואולי לא רחוק כל כך, יזדקקו לאלה שהם לעגו להם (לאותה סירה קטנה ועלובה) כי איך אומרים, העולם גלגל?
 
הרבה אנשים עושים צחוק מאלה שחיים את חייהם עם אמונה פשוטה. וכל זה למה? מכיוון שאנשים חושבים שלחץ, דיכאון, האשמה עצמית, ביקורת ותחרות שחופשי עורפים בה ראשים – הם נורמות מקובלות בימינו, לכן כל מי שלא חי את חייו על פי 'הנורמות המקובלות של ימינו' פשוט משוגע.
 
העולם של היום לועג לאלה שמצטטים את התורה, במקום את דברי הוגי הדעות או ספרים אקדמיים למיניהם. כן, זה כואב לראות כמה העולם התרחק מהאמת. אם איננו שמחים בחלקנו בחיים, הגיע הזמן שנבדוק את עצמנו. רבי נחמן מברסלב עושה לנו את החיים קלים בנקודה זו – אחד מסיפורי המעשיות שכתב: "מעשה מחכם ותם" נותן לנו הצצה מדהימה לתוכנו, במיוחד עם הדמות האהובה מסיפור המעשה – התם, שהיה שמח בחייו כמו מנצח אמיתי. ואם הוא מנצח ואנחנו לא, אז בואו נבדוק את זה קדימה ונשאל – למה? ואם דפוסי החשיבה שלנו לא גורמים לנו להיות שמחים, מן הראוי שנעריך מחדש את סדר העדיפויות שלנו בחיים.
 
מכה עוברת, אבל מילה  נשארת
הגיבורים  השקטים
כולם  חשובים
 
הנביא זכריה מלמד (זכריה ח, יט) שהאמת והשלום הם שני דברים שהולכים יחד. חז"ל מסיקים מדברי הנביא שהאמת נצרכת ונדרשת לכל אדם, במיוחד אם הוא מבקש שלום פנימי, בתוכו. כי אדם שחסר את השלום הפנימי צריך לבדוק האם הדרך שבחר לצעוד בה לא נוגדת את האמת. התם של רבי נחמן חי את חייו על פי מידת האמת, ועל כך יעידו השקט הנפשי והשלום הפנימי שלו.
 
מי שבז ולועג לאחרים בהחלט רחוק מהאמת. ריחוק זה מאפשר לו להמשיך להתבוסס בביצת הגאווה והדיכאון, בעוד הוא מוליך את עצמו שולל עם המחשבה שהוא נעלה, נאור ונשגב משאר האנשים. גישה כזאת מאוסה ומתועבת בעיני בורא עולם.
 
אחת הדרכים המאוד לא טהורות והמאוד לא רוחניות של החברה המודרנית, היא התאווה של אנשים לבוז וללעוג לאחרים. כי כדי להתבדח ולצחוק באמת, כמו שמסביר רבי נחמן, יש שלושה תנאים מקדימים: הראשון, לא פוגע באף אדם. השני, לא לנבל את הפה. השלישי, הבדיחה אינה תוצר של גאווה והתנשאות על שום אדם בעולם.
 
כל בריה בעולם הזה – היא תוצאה של החכמה האלוקית. לכן, כאשר בזים ולועגים לאחת מבריותיו של הבורא, למעשה, בזים ולועגים חלילה על בורא עולם. מובן אם כן, שאלה שהופכים את הליצנות והלעג להרגל אינם זוכים שהאור האלוקי משפיע עליהם.
 
מספרת לנו הגמרא (תענית כ, עמוד א) סיפור מעניין ומאיר עיניים על מעשה שהיה עם רבי אלעזר בן רבי שמעון בר יוחאי, שרכב על חמורו בדרכו חזרה מבית מורו ורבו במגדל גדור.
 
רבי אלעזר עשה את דרכו כשהוא מרוצה מעצמו ומלימוד התורה שזכה. כאשר רכב לצד הנהר הבחין באדם מכוער בצורה מחרידה.
 
"יום טוב, רבי", אמר המכוער לרבי אלעזר.
 
רבי אלעזר לא החזיר לו שלום. במקום, פנה אל ההלך ואמר: "כמה מכוער אתה! האם כל האנשים בעירך מכוערים כמוך?"
 
"אינני יודע" השיב המכוער, "אבל לך אל הבורא, מי שברא אותי, ואמור לו כמה מכוערות הן הבריות שלו…"
 
רבי אלעזר הבין באותו רגע שהוא חטא, לכן ירד מחמורו והחל לפייס את ההלך המכוער, התחנן בפניו שיסלח לו.
 
"לא אסלח לך", השיב המכוער, "עד שתאמר לבורא עולם שברא אותי כמה מכוערת הבריה שברא…"
 
רבי אלעזר התחנן וניסה לפייסו, הלך מאחוריו לאורך כל הדרך עד שהגיעו לעיר בה גר המכוער. אנשי העיר ראו את רבי אלעזר מגיע, וכולם יצאו לקבל את פניו בקריאות "שלום עליכם רבינו ומורנו!".
 
"למי אתם קוראים 'רבינו' ו'מורנו'?", שאל המכוער את אנשי עירו.
 
"לאדם שהולך מאחוריך", השיבו.
 
"אם הוא רבי, אז יהי רצון שלא ירבו רבנים כמותו", השיב המכוער.
 
"למה אתה אומר את זה?" שאלו. והמכוער סיפר להם מה התרחש עם רבי אלעזר בדרכו הביתה. אנשי עירו האיצו בו – "סלח לו, הוא תלמיד חכם עצום".
 
"למענכם, שכניי, אמחל לו. אבל חשוב מאוד שילמד את הלקח ולעולם לא ינהג כך כלפי שום אדם!".
 
כוח, עוצמה – לדעת להשתמש בהם נכון
תשאירו את הפח סגור
תחזירו את ההרמוניה
 
מי שבז לאדם אחר – למי שנראה שונה ממנו, למי שחושב שהוא פחות יפה, למי שהוא לא מ'הקבוצה שלו' – בז לבורא עולם! ובואו לא נשכח לעולם שבורא עולם ברא את כולנו עם חסרונות, וחסרונות אלה הם השלמות של כל אחד מאיתנו, חסרונות שמאפשרים לנו למלא את ייעודנו בחיים, ולהגיע לשלמות תיקון נשמתנו. לכן, כל מי שזוכה לדעת וחכמה אלוקית חייב לכבד כל אדם באשר הוא!
 
הסיפור על רבי אלעזר הוא תמרור אזהרה לכולנו. כי אם רב, צדיק, תלמיד חכם עצום כזה – רבי אלעזר בנו של רבי שמעון בר יוחאי – טעה כך, אז מה אנו נאמר? כמה אנו צריכים להיזהר? שהרי גם מנהיגים רוחניים טועים בזה.
 
מסופר, כי בתקופה של רבי נחמן מברסלב היה אדם פשוט בשם רבי יצחק לייב. נשים עקרות זכו להתברך על ידו והולידו ילדים. לכל מקום שהלך, המון העם היה מלווה אותו. אבל צדיקים ואנשי רוח רבים מאותה תקופה נזפו בו, זלזלו והמעיטו בערכו, עד שרבי יצחק לייב נחלש ברוחו וידיו רפו. ורבי נחמן אמר על זה, שזו לא חכמה בכלל להפיל את האדם, להרחיק אותו, לגרום לו להרים ידיים ולעזוב הכל, החכמה היא להרים אותו. "המלאכה היא לא להרחיק, המלאכה היא לקרב את האדם"!
 
מובן, אם כן, שכל טיפש יכול להרוס. רק אדם חכם יכול לבנות. ליצנות, לעג או לעשות צחוק מאנשים אחרים זה לא סימן לחכמה כלל. מי שיודע לעודד ולהחיות אנשים אחרים הוא החכם האמיתי.
 
אפשר להשתמש בכלל זה בכל תחום בחיים – בזוגיות, בחינוך ילדים, בעבודה, בינך לבין עצמך – להבין שזלזול ולצחוק על חשבונם של אחרים זה רק להרוס, לא לבנות. ולהרוס, כמו שכולם יודעים, אפשר לעשות בשניות ספורות, אבל לבנות – זה כבר עניין אחר. בזה צריך להשקיע.
 
התם בסיפור המעשייה של רבי נחמן היה אדם מתחת לממוצע בידע וביכולות שלו, אבל ידע שזה מה שיהפוך אותו לאדם שמח ומאושר. עובדה, את הנעל המשולשת שעשה היה אוחז בידו, מגביה ועושה ממנה עסק רציני, כאילו הייתה זו נעל מזהב. הוא ידע שהחסרונות שלו הם הדבר הכי נצרך לו להגיע לשלמותו. תארו לכם מה היה קורה אם היה נחלש בגלל אותם שלעגו לו, שזלזלו בו, שניסו לגרום לו להרים ידיים ולהתייאש. מן הסתם, היה הופך לאדם חסר חיות, בלי שמחה, בלי כוח רצון להמשיך הלאה, ואולי גם לא לרצות לחיות יותר.
 
ההרגל האיום והנורא של לצחוק על אחרים, ויש מי שהפך את זה לתחביב בחייו, הוא תוצאה ישירה וברורה של מידת הגאווה השולטת באדם, כאשר אדם זוקף לעצמו את כל ההצלחות, מתנהג כאילו הוא ברא את עצמו ולו מגיעים כל הקרדיטים על כוחו ועוצם ידו. אולי הוא לא עושה את התפקיד המוטל עליו בחיים, אבל מי נתן לאדם כזה רשות לבקר, לזלזל, או לצחוק על מישהו אחר?
 
העולם מסתובב. צד אחד של העולם נמצא למעלה, ואילו הצד השני למטה. בחלק אחד של העולם יש חושך, ואילו בחלק השני יש אור. אבל תוך 12 שעות הכל משתנה. מי שהיה למעלה נמצא עכשיו למטה, מי שהיה בחושך עכשיו נמצא באור. ככה זה בחיים. פעם אתה 'ביאכטה' ופעם 'בסירת גומי'.
 
כדאי מאוד לזכור שלכל אדם יש את המסלול שלו, את הדרך בה הוא צועד – כי הכל בהשגחה פרטית ומדויקת. לכל אדם הכישרונות והתכונות המיוחדים רק לו. לא משנה אם אדם אחר יכול להיות חזק או חלש, לעולם אין לזלזל בו.