זיכרון מנצח

“מחשב העל” של הצדיקים

מוצרי המחשבים והטכנולוגיה כיום ממחישים לנו באופן הברור ביותר את חשיבות הזיכרון. הקיבולת והתפקוד של כל מכשיר ממצלמה ועד נַגָּן, ממחשב ועד טלפון – מוגבלים לגודל הזיכרון שלו. ברגע שהזיכרון מלא, אי אפשר לטעון שום מידע עד שמוחקים את המידע הקודם, ובנוסף, המכשיר “נתקע” ולא פועל כראוי.

 

אבל כאשר מתבוננים בגדולי ישראל רואים דבר הפוך: ככל שהזיכרון שלהם טעון ביותר ידיעות בתורה – כך הקיבולת שלהם הולכת וגדלה, עד שאתה רואה צדיקים שבקיאים בכל כך הרבה ספרים שצריכים להשקיע חודשים ארוכים של לימוד ושינון רק כדי לזכור את הַשֵּׁמוֹת של כל הספרים שהם בקיאים בהם, שלא לדבר על תוכן הספרים.

 

וכן ישנו דבר מדהים שרואים בגדולי ישראל, שגדולי ישראל רבים כבר בגיל צעיר מאוד זכו לדעת את כל התורה כולה על בוריה, וישנם אף כאלה שנפטרו בגיל צעיר מאוד כמו האר”י הקדוש, רבי נחמן, הרמח”ל ועוד רבים ובכל זאת התורה שזכו לה בנגלה ובנסתר – הותירה חותם עצום לדורי דורות.

 

מה הסוד שלהם? כיצד המוח של הצדיקים פועל הפוך מחוקי הטבע של הזיכרון?

 

סוד הזיכרון

 

מבאר זאת רבי נחמן בתורה קצרה מאוד, תורה קי, ואומר שזה בדיוק ההבדל בין דבר גשמי ורוחני: דבר גשמי תופס מקום, ואילו דבר רוחני אינו תופס מקום. כל נתון במחשב הוא ישות ממשית התופסת מקום לפי גודלה; אבל התורה במהותה היא אור רוחני, שפע רוחני; ודבר רוחני אינו מוגבל ואינו תופס מקום.

 

אך השאלה הנשאלת היא שגם בתורה אנו רואים רבים שלומדים את אותו מספר שעות ולא זוכים לכזה היקף ועומק של ידיעות בתורה? מה גורם להבדל שבין לומדי התורה עצמם?

 

מסביר רבי נחמן שאמנם התורה היא רוחנית, אבל לפעמים האדם הלומד “מגשם” את הלימוד והופך אותו לנתונים טכניים, לחומר לימוד גשמי, וממילא תורה שכזאת כפופה לחוקי הטבע של קיבולת הזיכרון והיא מוגבלת מאוד. רק תורה רוחנית שנשארת ברוחניותה ובקדושתה – אינה מוגבלת ואינה תופסת מקום.

 

ועל כך מזהירה התורה: “לא ימוש ספר התורה הזה מפיך”, ומבאר רבי נחמן לפי דרכו: לא ימוש מלשון ממשות, ‘אל תעשה את התורה ממשות’, כלומר תיזהר שלא תהפוך את התורה הרוחנית לידיעות גשמיות וממשיות.

 

ולכן רואים פער עצום בין הלומדים: אחד יודע זעיר פה וזעיר שם ובקושי זוכר את מה שלמד, ואילו חֲבֵרוֹ ניחן בידע עצום ואינסופי, יודע לענות בכל נושא, וזוכר הכול כאילו כל מה שלמד מעודו עומד לנגד עיניו.

 

זה לא ידע, זה שפע אלוקי

 

ובמה זה תלוי? זה תלוי בזיכוך של הלומד, אומר רבי נחמן. אם התלמיד חכם שלומד את התורה הוא זך וישר ונקי מהתאוות ומעשיו נאים ומתוקנים ובמוח שלו יש רק תורה ולא שטויות והבלים והוא מדבר בנועם ובלשון נקייה – או אז התורה שלומד נשארת בקדושתה וברוחניותה והוא יגדל בתורה ויעלה מעלה מעלה עד לרום המעלות ממש, למעלה מכל חוקי הטבע. אבל אם חלילה להיפך…

 

ובתורה אחרת (כא) מבאר רבי נחמן יותר ומרחיב בהסבר הדרך להגיע לזיכוך האדם על מנת לזכות לתורה כאור רוחני:

 

רבי נחמן מבאר שישנו שֵׂכֶל, כלומר תפיסה של המוח, שנקראת “שפע אלוקי”, כלומר שֶׁכָּל החכמה שזוכה בתורה נשפעת עליו ישירות מבורא עולם. וזו ההגדרה הטובה ביותר להגדיר את הצדיקים וגדולי ישראל שאנו זוכים לאורם שהם לא רק ידענים בעלמא חלילה, אלא הם זוכים לדעת את התורה בשפע אלוקי!

 

אבל איך מגיעים לשפע הזה? מבאר רבי נחמן שלכל יהודי יש מנורה והמנורה היא כנגד החכמה האלוקית, ובשביל להגיע לשכל הזה שהוא בחינת שפע אלוקי, צריכים לקדש את המנורה. ומהי המנורה? רבינו מביא את דברי הזוהר הקדוש שאומר: “מנרתא – דא רישא”. המנורה היא הראש, וכמו שבמנורה יש שבעה קנים, כך בראש יש שבעה נקבים שהם: שתי האוזניים, שתי העיניים, שני נקבי האף, והפה.

 

וכל יהודי שרוצה לזכות לשפע הרוחני צריך לקדש את הנקבים האלה. זאת עבודת החיים שלנו, אם אנחנו רוצים את אור התורה באמת, את האור הרוחני של התורה, לא רק אוסף של ידיעות גשמיות – אנחנו צריכים לקדש את עצמנו על ידי שנשמור על קדושת קני המנורה הפרטיים שלנו.

 

הכול כלול

 

ורבי נחמן מבאר מהי הדרך לקדש כל אחד מקני המנורה:

קדושת הפה – לשמור את הפה מכל דבר שקר, שזה אומר כל דבר שהוא נגד התורה.

קדושת האף – היא יראת שמים כמו שכתוב והריחו ביראת ה’.

 

קדושת האוזניים – היא אמונת חכמים שמטה אוזניו לשמוע לדבריהם.

וקדושת העיניים – היא לשמור את עיניו מראות ברע.

 

ובאמת על כל דבר ודבר כאן אפשר לכתוב ספרים שלמים, וכבר כתבנו מאמרים רבים על קדושת העיניים ועל קדושת הדיבור, על אמונת חכמים ועל יראת שמיים. וכל סעיף כזה דורש שנים רבות של עבודה ולכאורה זה לא פשוט בכלל.

 

אבל אין הדבר כן. ואפשר לסכם את כל הדברים האלה ולקפל אותם לתוך עצה אחת פשוטה:

שעה התבודדות בכל יום!

 

שעה התבודדות בכל יום כוללת את כל קדושת הנרות. כי היא קודם כול אמונת חכמים שמאמין לרבי נחמן שציווה להקדיש בכל יום שעה להתבודדות ולשיחה בינו לבין קונו, ובזה מקדש את אוזניו. וההתבודדות היא הביטוי ליראת שמים, כי אדם שמפחד מה’ באמת עושה חשבון נפש בכל יום ולא חי בלי שום חשבון, ובזה מקדש את חוטמו.

 

ובשעה של ההתבודדות יש לאדם זמן לבדוק את עצמו ולפשפש בכל מעשיו ולבדוק היטב איך עבר עליו היום בשמירת הדיבור ובשמירת העיניים, והעיקר הוא שיכול להתפלל באריכות בכל יום ויום שיזכה אותו ה’ לשמור את פיו ועיניו ולקדש אותם כראוי.

 

 

אור בהירות הדרך

 

וזה הכוח הגדול של רבי נחמן לקחת את דברי הזוהר הקדוש, ואת כל ספרי המוסר ולהוריד אותם אלינו, ממש “לקפל” את הכול בעצה אחת השווה לכל נפש, שיש לה כוח רב ועצום לקדש את האדם ולזכך אותו לגמרי, באופן שיוכל ללמוד תורה כמו הצדיקים הגדולים ויקבל שפע אלוקי ואור רוחני אינסופי בלימוד התורה שלו.

 

וברגע שאדם זוכה לעשות שעה התבודדות בכל יום, גם אם עדיין לא הגיע לזיכוך השלם ועוד דרושים לו ימים ושנים של עבודה כדי לזכך את עצמו כראוי – אבל הוא כבר על המסלול, הוא בדרך הנכונה והישרה, ובשמים רואים אותו כאילו הוא כבר שם כי הוא עושה את הצעד הגדול והמשמעותי ביותר מבחינתו, וממילא גם תוך כדי תהליך הזיכוך – הוא כבר זוכה שהתורה מאירה לו באור רוחני והוא יכול לזכות למעלות גדולות מאוד בתורה.

 

ועל ידי שנזכה לתורה הרוחנית ונקיים את הפסוק “לא ימושו מפיך”, נזכה שיתקיים בנו סוף הפסוק “ומפי זרעך ומפי זרע זרעך מעתה ועד עולם”.