לברוח מן האש — אל תיתן שיעבדו עליך

 

לא נמאס כבר?

כמה פעמים אפשר לעבוד על בן אדם? אם מישהו עבד עליך פעם אחת, והדבר התברר אצלך – מה הסיכוי שתאמין לו בפעם הבאה? ואם הוא כבר עבד עליך פעמיים…?

 

אז למה אנחנו מאמינים ללא סייג לכל ידיעה ששומעים בתקשורת או מֵחֲבֵרִים שהאמינו לְמָה שֶׁ”מָּכְרוּ” להם?

 

איך אנחנו מקבלים כל כתבה ארסית על רבנים כאילו היא כבר “אמת אלוקית” מן השמיים, וכבר נחקרו העדים ונגזר הדין ויצאה בת קול והכריזה שהכול אמת?

 

איך אנחנו מאמינים לכל “ידיעה חדשותית” על כל מעשה נפשע שרוב הסיכויים שמדובר בויכוחים ומלחמות פנימיות על ענייני ממון וכדומה שהתקשורת משמשת רק כזירת התנגחות פומבית?

 

לצערנו, גם יהודים יראים ושלמים נוטים להאמין ולפרסם ולדבר ולדון לכף חוב ודורסים ברגל גסה הלכות מפורשות ב”חפץ חיים” כמו לדון לכף זכות, ושאסור להאמין לדברי לשון הרע האלה.

 

בדיוק כמו שאסור לך לאכול בשר לא כשר, אסור לך להאמין לדברים שאינם כשרים, ואם אין היתר מרבנים פוסקים שֶׁהִתִּירוּ לך לשמוע ולקבל את הדברים – איך אתה שומע ומאמין, ועוד מפיץ את זה הלאה?

 

די לסבל ולייסורים

 

יהודים יקרים, במאמר זה הייתי רוצה לדבר מלב אל לב. יש הרבה סבל בדור שלנו. אנחנו רואים סביבנו את היהודים שסובלים. כולם מחפשים פתרון ומזור לסבלם. וברור וידוע על פי חז”ל וגדולי הדורות שהסיבה העיקרית לסבל של האדם בעולם הזה היא בין אדם לחבירו.

בין אדם לחבירו זה אש. הנוגע באש נכווה!

 

רב רחומי היה לומד בישיבה של רבא כל השנה ומגיע לבית רק בערב יום הכיפורים. שנה אחת הוא אחר קצת ואשתו הורידה שתי דמעות והוא מת מיד. כל המפרשים שואלים: נו, ומה היא הרוויחה? היא הפסידה כפל כפליים! ומתרצים שזה לא עניין של להרוויח, זה פשוט חוק טבע: מישהו או מישהי מצטערים בגללך – יהיה כאן דין קשה ומיידי ר”ל.

 

כל שכן כאשר מאמינים ללשון הרע על רבנים, שאז יש כאן שלושה סוגי אש: אש של בין אדם לחבירו, אש של תלמידי חכמים, ואש של חילול ה’.

 

רבנים וצדיקים זו אש – כמו שאומרת המשנה: “היזהר בגחלתן שלא תיכווה” והמתעסק איתם לרעה, אומרת הגמרא, אין לו רפואה! וגם חילול ה’ זו אש, בשמיים מקפידים מאוד על חילול ה’ אפילו על דברים פעוטים ואפילו ייסורין לא מכפרים על חילול ה’!

 

כאשר אתה מפיץ וטופל שקרים על רבנים, ואפילו רק מאמין לדברי שקר שמופצים על יהודי פשוט וכל שכן תלמיד חכם ומזכה הרבים – אתה גם עובר על בין אדם לחבירו, וגם מסתבך עם תלמידי חכמים וגם שותף לחילול ה’ המוני ונורא שכזה, או מפיק ממנו איזו תועלת אישית – וזה מסוכן מאוד. זו אש אדירה שמתפשטת ואין מי שיעצור אותה.

 

ברור ופשוט שכל הסבל שאנחנו רואים בדורנו בגוף ובנפש הוא תוצאה ישירה של פגם לשון הרע ובפרט על רבנים ותלמידי חכמים.

כבורח מן האש

 

אנחנו חיים בדור לא פשוט. קצב החיים וקצב המידע שזורם עלינו בשטיפת מוח אכזרית בכל רגע יכולים לשגע ולערער את הנפש של החזק שבחזקים, וגם אם האדם לא מתמוטט כליל זה יוצר סדקים ובקיעים בדעת ובאמונה ובהשקפת החיים הפשוטה על פי התורה.

 

מדוע שאדם בריא יכניס את עצמו לתוך המיטה החולה בכל המחלות שנקראת “התקשורת”? מדוע שיביא את חיידקי הרעל על עצמו במו ידיו? ואם בכל זאת אנחנו חיים בעולם הזה שומעים ופעם לפעם שמועות לא טובות – מה עושים? איך צריכים להגיב? איך צריכים לחשוב על פי התורה?

 

בואו נעשה תרגיל קטן ביחד: אתה שומע ברדיו או בחדשות או מחבר על מעשה פסול המיוחס לרב חשוב או מוכר – בדרך כלל בן אדם מאמין, ובסתר לבו הוא אפילו שמח, כי הטבע האנושי הבהמי שמח לאידו של הזולת: הנה, גם הרב הזה שכולם מכבדים ומעריכים – גם הוא שקרן נוכל וצבוע ועוד ועוד. ברגע אחד בן אדם עובר כל כך הרבה עבירות חמורות, ומגלה אטימות לכבוד שמיים ומראה בעצמו כיעור מידות מהמדרגה הראשונה. האם כך אתה רוצה להיראות? האם כך אתה רוצה להיות? ודאי שלא.

 

תגובה של יהודי

 

אז מה כן נכון לעשות? הדבר הנכון הוא קודם כול להזדעזע על כבוד שמים. יהודי צריך לחשוב על כבוד שמים. כשהוא רואה שמדברים בעולם דברים שיש בהם חילול ה’ כמו עבירות ומחלוקות ולשון הרע – קודם כול הָרֶגֶשׁ היהודי צריך להזדעזע, להרגיש כאב גדול מאוד. יהודים מתרחקים – זה נורא.

 

ולגופו של עניין, יהודי ירא שמים לא מאמין לכלום! לא משנה מי סיפר לו את זה! אפילו גדולי עולם יכולים להיכשל וגם להכשיל, כי ברית כרותה ללשון הרע שמתקבלת! אבל לך אסור בשום אופן לקבל, כלומר להאמין, לסיפור של לשון הרע. כך ציוותה אותנו התורה.

 

אין לך סיכוי לדעת מה האמת! לצערנו אין לנו בדור שלנו בתי דינים שיכולים לדון על פי התורה ואין לנו דרך לברר אמת, ואפילו על חקירות המשטרה ודיוני בתי המשפט קשה מאוד לסמוך כידוע ואין כאן המקום להאריך – נמצא שאין לך ואין לאף אחד שום דרך לברר את האמת, אז למה שתאמין? למה שתקבל את זה בלב כאמת?

 

חוץ מזה, כל יהודי הוא בחזקת כשרות ויש לדון אותו לכף זכות. וגם אם נפל, אתה לא באמת יודע מה קרה שם. וגם אם כל מה שמספרים הכול נכון ויציב ר”ל – אבל מה זה נוגע אליך? מה זה נוגע לחיים שלך, לתיקון שלך? ומה זה אומר על התורה ועל תלמידי החכמים שבדור? שום כלום! אז למה אתה מכניס את הראש שלך למקומות כאלה בכלל?

 

להיכנס לשדה מוקשים בשביל לקצר את הדרך – זה טירוף, אבל לפחות יש לך איזושהי תועלת – קיצר. את הדרך; אבל בשביל מה להיכנס לשדה מוקשים כשזה אפילו לא עוזר לך לקצר את הדרך? כשזה לא מועיל לך בכלום? כמו שכתוב: “ואין יתרון לבעל הלשון” אין שום תועלת, אבל להזיק – זה מזיק בלי סוף כמו שכתבתי קודם. כי בין אדם לחבירו זה אש שורפת.

 

 

בקשה אישית מהאחים והאחיות שלי

פרשת קדושים מלאה במצוות של בין אדם לחבירו ואהבת ישראל, והיא מגיעה בעיצומם של ימי הספירה שבהם אנחנו מתאבלים בדיוק על הנקודה הזאת, תלמידי חכמים שלא נהגו כבוד זה בזה ונענשו בצורה איומה.

תרשו לי לבקש מכם, יהודים יקרים, בשבילכם ולטובתכם, אנא, אל תביאו על עצמכם צרות בשביל שטות כזאת, בגלל איזושהי ידיעה או כתבה שמקורה במפעלי השקר שמנסים רק לפגוע בכם ובעם ישראל.

 

אנא, אל תתייחסו, ואל תאמינו, ואל תדברו, ואל תדונו לכף חוב שום יהודי שנשמעים עליו דברי בלע, וכל שכן על רבנים מכל חוג וזרם. תרחיקו את זה לגמרי מדעתכם. זה לא נוגע ולא קשור לחיים שלכם. זה רק מגביר את השקר והדימיונות ומשבש את הנפש, כמו שכתבנו במאמר הקודם. ובזכות זה נזכה להיות שמורים מכל הפגעים והצרות, ונזכה ל”קדושים תהיו” ולקבלת התורה מאהבה כאיש אחד בלב אחד.