אתה מוצלח — סוד הקורבנות

החינוך הטוב ביותר לילד הוא לתת לו חוויות של הצלחה. להוכיח לו בדרך בלתי אמצעית שהוא טוב ושהוא מוצלח. לא רק לומר לו את זה, אלא לתת לו להרגיש את זה ולראות את זה בעצמו. ומאידך לְגַמֵּד כל כישלון ואפילו להתעלם ממנו לחלוטין. כמו שאומרים לילד שנפל: “לא קרה כלום”. זה כלום!

כי הדבר המשפיע ביותר על ההצלחה של האדם הוא הדימוי העצמי שלו. אם הוא רואה את עצמו כאדם טוב ומועיל, כאדם מוצלח ומבורך – הוא לא יחשוש לעשות וליצור ולהצליח ולהתקדם והוא באמת יעשה טוב; אבל אם חלילה הוא רואה את עצמו ככישלון, הוא אפילו לא ינסה לעשות טוב, ובכל מה שיעשה הוא רק יבקר את עצמו ויראה את הרע. וכל שכן אם הוא רואה את עצמו כרע – שאז הוא בוודאי ימשיך ויעשה עוד ועוד רע.

ושתדעו לכם, יהודים יקרים, שכולנו ילדים. גם החיים שלנו תלויים מאוד באופן שבו אנחנו מתסכלים על עצמנו, באיך שאנחנו רואים את עצמנו, במה שאנחנו חושבים על עצמנו, באיך שאנחנו מגדירים את עצמנו. וגם אם כבר התרגלנו לראות את השלילי שבנו, ואת הכישלונות שלנו, וגם אם התרגלנו או שחינכו אותנו להרגיש לא מוצלחים או לא טובים חלילה – אפשר לשנות את זה, וחייבים לשנות את זה.

לכן רבי נחמן כל כך הזהיר לראות בעצמנו ובזולת רק את הטוב!

דרך ה’

אם תשאל, מה אני אעבוד על עצמי? הרי יש בי דברים רעים… אם אני אסתכל רק על הטוב הרע ייעלם?

התשובה של רבי נחמן היא: כן! בוודאי! הרע ייעלם כלא היה, “והתבוננת על מקומו ואיננו”! כי אתה פועל בעולם בדיוק לפי הדרך שבה אתה מתסכל על עצמך. אם אתה מרגיש שאתה רע, אתה תעשה רע; אבל אם אתה יודע שאתה טוב, אתה תעשה טוב. לכן דווקא אם “תתעלם” מהרע, ותסתכל רק על הטוב ותראה את עצמך בעין טובה וחיובית – אתה תזכה לעשות כל כך הרבה טוב, עד שהרע ייעלם לגמרי!

כך, אומר רבי נחמן בלשונו המתוקה, זו דרכו של ה’ יתברך: “דרך ה’ יתברך – להביט על הטובות שעושין, ואף שנמצא בהם גם כן מה שאינו טוב, אינו מסתכל על זה”.

ולכן “תורת הדגל” של חסידות ברסלב היא תורת “אזמרה”, שבה מזהיר רבינו כל יהודי לדון את עצמו לכף זכות ולחפש בעצמו נקודות טובות:

“כי זה ידוע שצריך האדם ליזהר מאד להיות בשמחה תמיד, ולהרחיק העצבות מאד מאד… ואפילו כשמתחיל להסתכל בעצמו ורואה שאין בו שום טוב, והוא מלא חטאים, ורוצה הבעל דבר להפילו על ידי זה בעצבות ומרה שחורה, חס ושלום, אף על פי כן אסור לו ליפול מזה, רק צריך לחפש ולמצוא בעצמו איזה מעט טוב, כי איך אפשר שלא עשה מימיו איזה מצווה או דבר טוב, ואף שכשמתחיל להסתכל באותו הדבר הטוב, הוא רואה שהוא גם כן מלא פצעים ואין בו מתום, הינו שרואה שגם המצוה והדבר שבקדושה שזכה לעשות, הוא גם כן מלא פניות ומחשבות זרות ופגמים הרבה, עם כל זה איך אפשר שלא יהיה באותה המצווה והדבר שבקדושה איזה מעט טוב, כי על כל פנים איך שהוא, על כל פנים היה איזה נקודה טובה בהמצווה והדבר טוב שעשה, כי צריך האדם לחפש ולבקש למצוא בעצמו איזה מעט טוב, כדי להחיות את עצמו, ולבוא לידי שמחה כנ”ל, ועל ידי זה שמחפש ומוצא בעצמו עדיין מעט טוב. על ידי זה הוא יוצא באמת מכף חובה לכף זכות ויוכל לשוב בתשובה“.

סוד הקרבנות

וזה העניין של הקרבנות. האדם חייב לעשות הפרדה מוחלטת בין המהות העצמית שלו לבין הצדדים הרעים שקיימים בו. הרע זה לא אתה. הרע הוא זמני. הוא לא שייך אליך. אתה זה הנשמה, והנשמה שלך כולה טוב ורוצה רק טוב. אתה אדם, והרע זה בהמה.

כשאדם עובר עבירה הוא נמצא בסכנה גדולה לחשוב שהרע זה הוא בעצמו, זה המהות שלו חלילה. זה מפיל את האדם לעצבות ולדימוי עצמי שלילי, וגורם לו לחטוא עוד ועוד ר”ל, כמו שאומרים חז”ל: עבירה גוררת עבירה. ולכן אומר רבי נחמן שהיצר הרע רוצה את העצבות שאחרי העבירה יותר מאשר את עצם העבירה.

והתרופה לזה היא הקרבן. כאשר אדם חוטא הוא מביא קרבן ומתוודה על בהמה ועושה את ההפרדה. בהבאת הקרבן האדם אומר שאני, שזה הנשמה שלי, לא רוצה את העבירה, אני מתוודה ומתחרט באמת, כי העבירה לא שייכת לי, אלא היא שייכת לבהמיות הגוף. ואז הרע נשחט ונשרף, והאדם יוצא לביתו בהרגשה טובה, כלומר בידיעה שהוא טוב, וזה מה שנותן לו את הכוח להיות בשמחה ולעבוד את ה’ ולשפר את מעשיו ולהתגבר להבא על היצר הרע שלו, כי כאשר אדם שמח ומרגיש טוב ומאמין שהוא טוב היצר הרע לא יכול להתגבר עליו בשום פנים ואופן.

וזה בדיוק ההבדל בין מעידה חד פעמית לבין נפילה. כאשר אדם עובר עבירה, זו מעידה חד פעמית. אם הוא דן את עצמו לכף זכות ורואה רק את הטוב שלו למרות העבירה – הוא עושה תשובה וממשיך לעבוד את ה’. אבל אם הוא משנה את כל הדימוי העצמי שלו ומרגיש שהוא רע, אז הוא נופל לעצבות ואז הוא בסכנה אמיתית כי כשאתה מרגיש רע – אין גבול לרע שאתה עלול לעשות חלילה.

רבי נחמן מחזק אותך

לכן מובא בליקוטי מוהר”ן: “והזהיר רבינו ז”ל, מאוד לילך עם התורה הזאת, כי הוא יסוד גדול לכל מי שרוצה להתקרב להשם יתברך, ולבל יאבד עולמו לגמרי חס ושלום, כי רוב בני אדם שרחוקים מה’ יתברך, עקר ריחוקם הוא מחמת מרה שחורה ועצבות, מחמת שנופלים בדעתם, מחמת שרואים בעצמם גודל קלקולם שקלקלו מעשיהם כל אחד כפי מה שיודע בעצמו את נגעי לבבו ומכאוביו, ומחמת זה הם נופלים בדעתם, ורובן מייאשים עצמן לגמרי, ועל ידי זה אינם מתפללים בכוונה כלל, ואינם עושים אפילו מה שהיו יכולים לעשות עדיין. על כן צריך האדם להשכיל מאד על דבר זה, כי כל הנפילות שבדעתו, אף על פי שהוא מחמת מעשים רעים שעשה באמת, עם כל זה, הנפילה שבדעתו, והעצבות והמרה שחורה שנופל עליו על ידי זה, הכל הוא רק מעשי בעל דבר (היצה”ר), שמחליש דעתו כדי להפילו לגמרי, חס ושלום”.

ומסכם רבי נחמן: “על כן צריכין להתחזק מאד, לילך עם התורה הזאת לחפש ולבקש בעצמו בכל פעם איזה מעט טוב ונקודות טובות וכו’ כנ”ל. ועל ידי זה יחיה וישמח את עצמו, ויצפה לישועה עדין, ויוכל להתפלל ולזמר ולהודות לה’, בבחינת אזמרה לאלקי בעודי כנ”ל, ועל ידי זה יזכה לשוב באמת אל ה’ כנ”ל”. ה’ יזכנו להתקרב אליו באמת תמיד.