קורא המחשבות

חידוש מהעתיד

 

אם פעם חידושים טכונולגיים עכשוויים היו נראים כמדע בדיוני, הרי שהיום כבר לא מתרגשים משום דבר. כמעט כל דבר שתוכל להעלות על דעתך – ניתן לביצוע במוקדם או במאוחר. החל ממכונית מעופפת ועד למכונה שמבצעת ניתוחים מסובכים ומורכבים בלא מגע יד אדם. אם כן, לא כל כך קשה לתאר לעצמנו היום תוכנה היודעת לסרוק את מחשבותינו ולהגיש לנו בסוף כל יום דיווח מסודר על כל מחשבה ומחשבה שעברה במוחינו במהלך היום, וסופרת וממיינת אותן לפי סוגי מחשבות.

 

מבין השורות של הסיכום של אותו דיווח דמיוני אמורה להיות שורה אחת שנקראת: “יציאת מצרים” – “כמה פעמים חשבת היום על יציאת מצרים”. לפני שאתם ממשיכים לקרוא, תחשבו איזה מספר הייתם רואים בדיווח היומי שלכם. כמה פעמים ביום בממוצע אתם חושבים על יציאת מצרים?

 

יציאת מצרים מסביב לשעון

 

עכשיו, תחשבו כמה פעמים ביום אתם אמורים לחשוב על יציאת מצרים. כל כך הרבה מצוות הן “זכר ליציאת מצרים” – כלומר תפקידן לגרום לנו להתבונן ולחשוב שוב ושוב על יציאת מצרים. חוץ מזה, חכמינו הוסיפו פרשה נוספת לקריאת שמע רק כדי להזכיר לנו את יציאת מצרים! שימו לב, בזמן הגבוה ביותר של שבו אנחנו מחדשים את האמונה, שהוא זמן קריאת שמע – באותו זמן עלינו גם לחדש את זכרון יציאת מצרים.

 

גם בברכות קריאת שמע תופסת יציאת מצרים תיאור נרחב, וגם בברכת המזון. התפילין עצמן הן זכר ליציאת מצרים. אפילו השבת שבעיקרה נוגעת לאמונה בבריאת העולם ולכאורה אין לה קשר ליציאת מצרים – גם היא זכר ליציאת מצרים, יום שלם שכולו מוקדש לזכרון יציאת מצרים.

אין ספק שיהודי שחי לפי התורה, לא רק בחיצוניות אלא בפנימיות מחשבתו, אמור לראות בסוף כל יום מספר גבוה מאוד של מחשבות על יציאת מצרים, מחשבות על יציאת מצרים אמורות לצוץ מאליהן מכל פינה בחיים שלנו. ואנחנו לא מדברים על חסידות כמו “דבקות בה'”, “שיוויתי ה’ לנגדי תמיד” שהוא כלל במעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלוקים – אלא אנחנו מדברים כאן על גופי תורה, יסוד החוזר בפשט התורה אינסוף פעמים באופן בולט הצועק מתוך כל התורה כולה.

 

וההסבר לכך הוא פשוט מאוד: כל האמונה שלנו בבריאת העולם מבוססת על יציאת מצרים! את בריאת העולם לא ראינו בעינינו, אבל את הניסים הכבירים של יציאת מצרים ראו כל עם ישראל ללא יוצא מן הכלל, מקטן ועד גדול. בכל מכה ומכה ראו את יד ה’ ואת השליטה המוחלטת שלו בכל מעשה בראשית, בכל כוחות הטבע, ואת השגחתו המופלאה בכל פרט ופרט עד לפרטים הקטנים ביותר.

 

עטופים ביציאת מצרים

 

ניקח לדוגמה את מכת דם. לא זו בלבד שמים הופכים לדם, אלא אפילו בכוס אחת למצרי יוצא דם וליהודי מים. וכאשר המצרי משלם – הדם חוזר להיות מים. ולפי רשעותו של המצרי, כך עלה מחיר המים עבורו. ומי שמעיין במדרשים רואה עוד אינסוף ניסים ונפלאות שהיו בכל מכה ומכה.

 

ואם אנחנו, ממרחק של שלושת אלפים שנה, מסוגלים להתפעל שוב ושוב מהניסים הללו – על אחת כמה וכמה אותו הדור שראו וחוו בעיניהם את השעבוד ואת הגאולה, את גילוי השכינה הנורא, שהם בוודאי זכו להוכחה חד משמעית שיש בורא לעולם ומכוח אותן מכות זכו לאמונה מוחלטת בבורא עולם ואת האמונה הזאת הם מעבירים לנו מכוח יציאת מצרים.

 

ולכן אומר לנו בורא עולם בדיבר הראשון מעשרת הדיברות: “אנוכי ה’ אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים“, ולא אומר: “אנוכי ה’ אלוקיך אשר בראתי את העולם”, כי האמונה שלנו מתחילה מיציאת מצרים, כמובא בראשונים.

 

ולכן שבת, שהיא זכר למעשה בראשית היא גם זכר ליציאת מצרים כי מיציאת מצרים אנחנו מקבלים את הכוח להאמין במעשה בראשית. וזו גם הסיבה שבקריאת שמע שבה אנחנו מעידים על אמונתינו בה’, אנחנו מזכירים גם את יציאת מצרים שהיא היתד והבסיס של כל האמונה.

 

לכן התורה הקדושה רוצה שהחיים של היהודי יהיו עטופים בזכרון יציאת מצרים, כי המהות של היהודי היא האמונה, והאמונה הקדושה עומדת על יציאת מצרים, עד שלא ניתן להפריד ביניהן כלל. כל התחזקות באמונה היא מסקנה ישירה מיציאת מצרים, וכל זיכרון של יציאת מצרים מטרתו להוביל אותנו לחיים של אמונה.

 

יציאת מצרים – כאן ועכשיו

 

אמונה בבריאת העולם היא בהחלט הבסיס, אבל החלק החשוב ביותר באמונה הנגע לחיי היומיום שלנו הוא האמונה שלנו בהווה ובעתיד! מטרת המכות לא הייתה רק כדי שיאמינו בעבר, כלומר בבריאת העולם, אלא כדי שעם ישראל יאמינו בהווה שכל הבריאה מתחדשת בכל רגע ורגע ושה’ בחר בנו ואוהב אותנו כמות שאנחנו ומיטיב איתנו והאמונה לעתיד: שה’ יעשה איתנו רק טוב ועוד יותר טוב והוא רוצה ויכול לגאול אותנו, שלא נתייאש!

 

רבים מאמינים בבורא, שברא את העולם ומשגיח על העולם. אבל בגלל שהאמונה העיקרית חסרה להם הם לא מסוגלים לצאת מהחושך שלהם, מהגלות שלהם, מֵהַמְצָרִים הפרטיים שלהם – בגלל שהם לא מאמינים שה’ אוהב אותם, שה’ רוצה להיטיב איתם, והוא עושה איתם רק טוב, והוא כול יכול ויכול בקלי קלות להוציא אותם מכל החושך והמידות הרעות והתאוות ומכל הצער והייסורים כהרף עין.

 

וזכירת יציאת מצריים לא מזכירה לנו רק את מה שהיה, אלא היא מזכירה לנו שגם עכשיו בכל רגע ורגע, ה’ יתברך אוהב אותנו ומרחם עלינו ומצפה לתפילות שלנו.

 

וזאת האמונה האמתית כי רבי נחמן אומר שעיקר הגלות אינו אלא בשביל חסרון אמונה, העצבות היא גלות, חוסר אמונה בעצמך הוא גלות, והייאוש הוא שיא הגלות. וכאשר זוכרים את יציאת מצרים, מעוררים ומאירים את האמונה הקדושה שגם עכשיו ברגע זה ה’ יתברך חפץ ורוצה לגאול אותנו גאולת עולם! כאשר יהודי מאמין בזה באמונה שלימה הוא כבר נגאל בפועל. הוא כבר מקבל את הכוח לשמוח ולהתפלל, הוא מקבל תקווה ומצפה לישועה.

 

ועכשיו מובן מדוע שמונים אחוז מעם ישראל מתו במכת חושך. שהרי הם ראו את כל הניסים בעיניהם ונשארו רשעים, איך אפשר להישאר רשע אחרי שרואים את כל הניסים הללו?! זה מפחיד לחשוב על זה, אבל מי שרואה את כל זה ונשאר רשע – אין לו שום סיכוי לחזור בתשובה, אחרת זה לא מובן מדוע מתו כל אותם מיליונים.

 

ועל גבי זה נבנה קומה נוספת: נתבונן, מי אלה אותם הרשעים ומה הייתה רשעותם? הרי ממצריים יצאו גם יהודים עובדי עבודה זרה, כמו שקטרגו המלאכים על ים סוף “הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה”, אפילו דתן ואבירם הרשעים הגמורים יצאו ממצרים, אז מי אלה הרשעים שמתו במכת חושך? מה היה פשעם ועוונם?

רבינו אשר, המכונה “הרא”ש”, אומר שאלה שמתו היו אלה שהתייאשו מהגאולה! וזה מחזק את מה שכתבנו שהמסר העיקרי של המכות הוא לא רק האמונה בבריאת העולם, אלא האמונה שה’ חפץ ורוצה לגאול אותנו. ומי שראה את כל המכות בעיניים שלו – ולא התעורר לאמונה שה’ יתברך אוהב אותך ורוצה לגאול אותך ונשאר בייאוש שלו – כבר באמת אין לו תקווה. לא היה להם שום תקנה, רק להשאיר אותם במצרים.

 

ועכשיו בימים הקדושים של השובבי”ם שאנחנו קוראים שוב את ניסי יציאת מצרים, נתחזק להאמין שה’ אוהב אותנו אהבת עולם, והוא עומד ומצפה ורוצה וחפץ לגאול אותנו ברחמים, בכלליות ובפרטיות בקרוב ממש.