זאת רק הצגה

על האדם להתרחק מכל מה שמריח
ראוותנות, וזה אומר להסתפק במה שיש.
לא ללטוש עיניים למה שלא שלך ולהפסיק
לחיות בהצגה של 'כאילו'. אחרי הכל, זה
לא מרשים אף אחד. גם לא אותך.
 
 
אנשים חושבים שאם הם ירשימו את הסובבים אותם אז הם יצליחו. לא נכון. לרוב, הם הופכים למפסידנים הכי גדולים שישנם. למה? כי כשאתה מנסה להרשים אנשים, אז ראוי שתדע שאתה לא מרשים את השם וגם לא את עצמך. כי עמוק בתוכך, אתה יודע שזאת רק הצגה שקרית. איזה בזבוז, נכון?
 
קחו את הכסף כדוגמא. אנשים שכל מטרתם בחיים היא רק לעשות כסף, יגלו שהכסף הוא דבר חמקמק. וברוב הפעמים, הם ימצאו את עצמם שקועים בתוך חובות איומים. כי רודפי הכסף אף פעם לא שמחים בחלקם. הם לוקחים הלוואות ענקיות ומשכנתאות גדולות ומתחייבים, בעצם, על כסף שהוא לא שלהם וחיים סגנון חיים לא להם, כזה שהם לא יכולים לאפשר לעצמם, אבל מה אפשר לעשות אם הם בוחרים להיות השחקנים הראשיים בהצגה הכי שקרית בעיר?… הם מסתכנים בעסקאות גדולות, תוך שהם מעיפים את כל תמרורי האזהרה מפני הבאות לכל הרוחות ומבזבזים כסף על כל מה שהם רוצים. הם ממלאים את עצמם במחשבה שלהתגאות בכסף (שלרוב אין להם) זה דבר שעושה טוב לעסקים, וכדי להראות לאחרים כמה הם מוצלחים.
 
אחרי המשבר הכלכלי שהיה בארצות הברית, שכלל גם משבר בתחום המשכנתאות – חובות עצומים של אנשים לבנקים על משכנתאות גבוהות מאוד, בנקאי אחד, שאיבד כמעט את כל מה היה לו, וכל מה שנשאר לו בבנק היה רק כסף לכרטיס טיסה לישראל, הוא יצר אתי קשר וביקש את עצתי וברכתי. כאשר שוחחנו, הוא נשבר והחל לבכות, כשהוא מספר לי על המשכורת של שבע הספרות שהרוויח והיום אין לו כסף לקניות בסיסיות. כששאלתי אותו על התקציב המשפחתי, והסברתי לו שהוא צריך לקצץ בהוצאות הלא הכרחיות, להשאיר רק מה שהכרחי ונחוץ, אז הוא אמר לי שהוא לא מוכן למכור את הקדילק שלו. "אם אמכור אותה, כולם ידעו שאני בצרות" תירץ בטענה משונה את עמדתו. היצר הרע שיש לאדם בגלל כסף דמיוני והצלחה בדויה מסתירים את מוחו של האדם – חשיבה צלולה ובהירה, הגיונית וחיונית. שהילדים ירעבו, אני ממשיך לנהוג על הקדילק… לא עבר זמן רב וגם את הקדליק הוא מכר.
 
כי בסופו של דבר, האמת מתגלה. החשבונות מגיעים ואין מספיק כסף. נקודה. חברות האשראי דורשות את הכסף שמגיע להן. רודפי הכסף, האנשים שאוהבים להרשים וכל אלה שחיים בהצגה כזו או אחרת, בונים את חייהם על רכישות עם כרטיסי הפלסטיק למיניהם, משתמשים בכסף שאין להם. ועכשיו הבועה מתפוצצת…
 
לנסות להרשים את הסובבים זו סוג של פחד מפני אנשים. וזה ההיפך המוחלט מאמונה. הכסף שאנשים מבזבזים על תחרות בגדים ותגיות למיניהן בהחלט לא חלק מהעיצוב של השם את חיינו ומהקרבה אליו.
 
אמונה אמיתית זה להיות שמח בחלקך. אמונה זה לדעת שהשם נותן לך את העומר שלך – מנת חלקך היומית שכל מה שאתה צריך כדי למלא את המשימה שלך כאן בעולם הזה.
 
אדם חייב להיות שמח בחלקו ולחיות חיים צנועים, להתרחק מכל מה שמריח ראוותנות. באופן מעשי, זה אומר שעל האדם להסתפק במה שהוא צריך – לו ולביתו, לא ללטוש עיניים למה שלא שלך, למה שלא בהישג ידך/כיסך/וחשבון הבנק שלך. להימנע מכל הדחפים של לקנות ולקנות ולקנות, במיוחד כשכל הקניות הללו לא הכרחיות, לא נחוצות ומיותרות, ונעשות בכסף שאין לאדם אלא רק בכאילו – בכרטיסי אשראי, צ'קים (שלרוב אין להם כיסויים) וכן הלאה. זה נשמע פשוט, אבל כמה אנשים באמת משתמשים בעצה הזו?
 
להרשים אחרים זה ניגוד מוחלט למצב ההכנסות הכספיות של האדם.
 
איך?
 
רבי נתן מברסלב כותב (ליקוטי הלכות) שהביטחון בהשם הוא הדרך הטובה ביותר להשיג עושר. אדם צריך לשאת את עיניו תמיד אל השמים, וכשהוא עושה זאת הוא מקיים את מה שאומר דוד המלך (תהלים קמ"ה): "עיני כל אליך ישברו לתת להם את אוכלם בעיתו". רבי נחמן מברסלב כותב (ליקוטי מוהר"ן ע"ו): "… וזהו בחינת מעלת הביטחון, כי הביטחון הוא בחינת הסתכלות, שמסתכל וצופה בעיניו להשם יתברך לבד ובוטח בו, בבחינת: "עיני כל אליך ישברו" (שם). כי על ידי ההסתכלות בביטחון גם כן עושה כלי, דהיינו גבול וזמן, כי ההשפעה יורדת מלמעלה תמיד, אך שהיא לא בזמן, כי לפעמים דבר שצריך לו עכשיו יבוא בשתיים או שלוש שנים, אך על ידי הסתכלות בביטחון עושה לההשפעה גבול וזמן, שתבוא השפע בעת וזמן שהוא צריך…"
 
במילים אחרות, המרשימים למיניהם צריכים לדאוג איך הם נראים בעיני בורא עולם, ולא בעיני בשר ודם. כי כשמשיח יבוא אנשים יכאבו את הזמן שהם בזבזו על כסף ורושם על אחרים, ולא על האמונה.
 
כי אמונה, היא מילת המפתח. היא המוטו של ההצגה הכי אמיתית וטובה בעיר.