לב אמיתי, הלב של העולם 2

בזמנים אלה, ההתעוררות היא
להתאמץ באמת, לפעול עם לב אמיתי
כדי להשיג את המטרה העיקרית.
אבל על הלב האמיתי, הלב של העולם,
יש מלחמה גדולה. וכן, יש גם כלים
לנצח!
 
 
במאמר הלב של העולם, למדנו שנקודת האמת של התפילה היא תפילת האדם על בורא עולם: התגלות מלכותו יתברך, התקיימות רצונו בבריאה, נחת הרוח שלו וכדומה. וכידוע, על נקודת אמת זו יש מלחמה עצומה, דבר שניתן לראות בחוש, בעיקר בתפילת שמונה עשרה. למשל, בברכות שעניינן מלכות שמים האדם פחות מכוון בהן, אך בברכות שעוסקות בצרכי עצמו הוא יודע לכוון היטב היטב…
 
לכן, בזמנים אלה בורא עולם מעורר אותנו להתפלל יותר באמת, עם לב אמיתי, כלומר להתפלל על הקב"ה עצמו. לכן כעת עלינו להתאמץ יותר ולכוון בברכות העוסקות בהתגלות מלכותו, כגון בברכת "תקע בשופר" – בה אנו מבקשים שהשם יתקע בשופר גדול ויקבץ את כל הגלויות, שהן שיעבוד מלכויות, בשביל התכלית, שרק בורא עולם ימלוך עלינו, כמו שאנו אומרים בהמשך הברכה: "ומלוך עלינו אתה ה' לבדך" וכו'. ושלא נהיה משועבדים לכל מיני מלכויות מדומות וששום דבר לא ימלוך עלינו מלבד השם יתברך, כפי שאנו עושים בכל ראש השנה ויום הכיפורים – עיקר בקשתנו בימים אלה.
 
כך גם אנו מכוונים בברכת "למינים ולמלשינים" – שהם אלה המסתירים את מלכות השם. הם אויביו והם, כביכול, רודפים אותו. לכן אנו מבקשים שלא תהיה להם תקווה ושהם לא יצליחו לבלבל את העולם מהאמת. ובברכת "צמח דוד", בה אנו מבקשים על התגלות המשיח, שכל מלכותו היא רק התגלות מלכות השם בביטול מוחלטת, והתגלות זו היא ישועתו של הקב"ה, כביכול, כמו שאנו אומרים: "כי לישועתך קיווינו כל היום". ובברכת "לירושלים עירך" אנו מבקשים שוב על מלכות השם שרק הוא ימלוך עלינו וישוב לעיר הקודש ובית המקדש, ועל כסאו לא יישב זר אלא רק בן דוד משיחנו, שהוא כאמור כל כולו ביטול למלכות הבורא והתגלותה. וכמובן בברכת "ותחזינה עינינו", שכל כולה תפילה על בורא עולם.
 
גם בברכות על צרכי האדם יש לכוון על השם, שהרי כל מה שאנו מבקשים צריך להיות כדי שתתגלה מלכות הבורא, ותחילת ועיקר ברכות אלה היא ברכת "אתה חונן לאדם דעת" – בה תלוי הכל! כי תכלית האדם והבריאה כולה היא כדי שכולם יכירו את השם ויאמינו בבורא עולם – שהכל לטובה, להודות לו על הכל, הן על הטוב והן על הרע, לקבל את הכל באהבה ותמיד לקרוא בשמו בכל מצב. זאת הדעת שאנו מבקשים בברכה זו – הן לעצמנו והן לכל בני העולם – שתימשך דעת לכולם וידעו כולם שאין עוד מלבדו! שאין על מה להתפלל אלא רק על הקב"ה.
 
לכן זו הברכה הראשונה, מכיוון שהדעת היא התכלית. וכל דבר שאנו מבקשים, כאמור, הוא רק בשביל התכלית, לכן הדעת היא היסוד של הכל. אחרי שביקשנו על התכלית של הכל – לדעת את השם, כל הבקשות שנאמר בהמשך יהיו בכיוון הזה – שכל מה שנבקש ישרת אותנו להגיע לתכלית. בברכה זו יש להאריך ולכוון בה היטב מכיוון שהיא מאוד חשובה.
 
בהמשך אנו מבקשים "השיבנו לתורתך" – שאת כל התורה שנלמד, נזכה על ידה להגיע לאותה דעת מברכת "אתה חונן לאדם דעת", שהרי תכלית לימוד התורה היא להאמין בהשם ולדעת אותו, כמו שנאמר "בא חבקוק והעמיד את התורה כולה על אחת: וצדיק באמונתו יחיה"! אם כן, ברכת "השיבנו" נועדה להשיג את מה שביקשנו בברכה הראשונה – "אתה חונן".
 
אחריה, מגיעה ברכת "סלח לנו". בקשה שהשם יסלח לנו על כך שהייתה לנו כוונה אחרת בעבודתו, שלא כיוונו בלימוד התורה והמצוות לדעת את בורא עולם, אלא לצורך מילוי הבטן, הן בעולם הזה – שעל ידי לימוד התורה נצליח ויהיו לנו חיים טובים, והן בעולם הבא – בשביל שכר עולם הבא. כל זה הוא רק מילוי בטן, כמו שכותב רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, לז), שאין ראוי שיהיה לאדם כוונה אחרת בעבודתו יתברך מלבד לדעת אותו יתברך ולהכירו, שזהו רצונו של השם – שאנו נכיר אותו. ועל זה אנו מבקשים 'סלח לנו', וכל שכן כאשר אנו מבקשים שהשם יסלח לנו על ביטול עבודתו כדי לרדוף אחרי העולם הזה, ההיפך המוחלט מהתכלית, דבר שגורם לאדם לשכוח ח"ו את השם ולשים לנגד עיניו רק את הבלי העולם הזה, על זה בודאי צריך לבקש סליחה גדולה.
 
בברכת "גאלנו" אנו מבקשים מהשם שיגאל אותנו מכל הגאווה, האנוכיות והרגשת הישות שהביאה אותנו לרצות את העולם הזה ולשכוח את התכלית שלשמה נבראנו. בברכת "רפאנו" אנו מבקשים בעיקר על רפואת הנפש – חולי הנפש של הגאווה שהיא מום, כמו שנאמר: "יהיר בעל מום". כל רצון אחר חוץ מלדבוק בבורא עולם, שהוא חי החיים ומקור כל הטוב, הוא כסילות. כי במקום שכל רצונו של האדם יהיה לדבוק בבורא עולם הוא מבקש דבר אחר. על זה אמרו חז"ל, שאין אדם חוטא אל אם כן נכנסה בו רוח שטות, כלומר רוח שיגעון.
 
לכן אנו ממשיכים ומבקשים באותה נשימה "והושיענו" – הושיענו מהישות, מהגאווה, מהכפירה, מהמחשבה שיש רע בעולם, כי רק אז יתקיים "כי תהילתנו אתה". מה מנע את האדם עד עכשיו מלהלל את השם ולהודות לו? הגאווה והישות. אבל עתה, כשביקש רפואה למחלת הגאווה, מיד זכה ל"תהילתנו אתה" – להלל ולהודות להשם, ואז ממילא ייוושע וירפא מכל המחלות, שבאו רק כדי לעורר אותו לקרבו לבורא עולם.
 
בברכת "ברך עלינו" אנו מבקשים פרנסה שנשתמש בה להאיר את העולם באור האמונה, הפצת אור השם בעולם. וכל על זו הדרך אנו מבקשים הכל רק בשביל השם. בדרך זו, אם כן, אדם מתפלל רק על בורא עולם, שזה עיקר התפילה האמיתית. ומכיוון ש"אין עוד מלבדו" – על מה כן האדם מתפלל?!?
 
יהי רצון שבזכות התפילות על השם נזכה לגאולה השלמה בלי ייסורים, שהרי זה רצון הבורא, שיקרבנו בלי ייסורים, כי לשם כך למדנו את יסוד התפילה שעל ידה האדם מתקרב לבוראו, ונזכה לראות בשוב השם לציון ברחמים, אמן.