יש גבול למה שאתה יכול להבין

אדם רואה רק מה שבשר ודם יכול לראות.
אבל בורא עולם רואה תמונה אחרת לגמרי,
דברים שאינם בתחום השגת השכל האנושי,
תוכניות ומהלכים שאתה לא יודע עליהם.
 
 
ישנה נקודה יסודית ובסיסית באמונה הנקראת השגחה הפרטית. הבנתה חיונית מאוד לאדם, מכיוון שבעזרתה יצליח לחיות באמת באמונה שלמה. וכמובן, להודות לבורא עולם על הכל (כמפורט בספר שעריו בתודה).
 
יעקב אבינו (בפרשת ויצא) עובר ניסיון לא פשוט, כפי שמספרת לנו התורה. יצחק אבינו ציווה עליו לא לשאת אישה מבנות הארץ, אלא ללכת לבית לבן, אחי אמו, ושם לשאת אישה. וכך גם ציוותה עליו אמו – רבקה, שילך דווקא לשם לקחת אישה. בדרכו לשם הבורא מבטיח ליעקב שהוא ישמור עליו: "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ" (בראשית כח). יעקב, אם כן, יצא לדרך בעקבות מצוות כיבוד אב ואם ועם הבטחתו של השם שישמור אותו.
 
אולם, מיד בתחילת דרכו יעקב נקלע לצרה גדולה ועצומה. אליפז, בנו של עשיו, בא להרוג אותו, וכל זה כשיעקב יוצא בציווי הוריו ועם הבטחתו של הבורא שישמור עליו. אליפז, כך מתגלה, רוצה להרוג אותו כי כך ציווה עליו אביו, עשיו.
 
'אני דוד שלך!', יעקב מנסה להתגונן, 'גידלתי אותך, למדת תורה על ברכיי, ואתה רוצה להרוג אותי?!' ואליפז משיב: 'ומה אעשה? אבי גזר עלי להרוג אותך ואני חייב לשמוע בקולו'. אומר לו יעקב: 'יש עצה! הרי ידוע הכלל שעני חשוב כמת. קח את כל כספי ורכושי הרב שלקחתי כדי לשאת אישה, וזה יהיה נחשב כאילו הרגת אותי…' וזה אכן מה שעשה אליפז – לקח את כל כספו של יעקב, ויעקב אבינו נותר עני וריק מכל וכל…
 
היכן השמירה של השם? היכן ההבטחה "ושמרתיך בכל אשר תלך"? היכן היא הזכות בקיום מצוות כיבוד הורים של יעקב? לכאורה, הכל הולך הפוך ממש… מה קורה כאן?
 
האם יעקב התבלבל מהרעות שמצאו אותו בדרך? האם איבד את אמונתו? היו לו קושיות? לא! יעקב אבינו נשאר תמים באמונתו, ובשל תמימות זו אנו אומרים בכל יום שלוש פעמים ביום בתפילה: 'אלוקי יעקב'. 'אלוקי' – זו מידת הדין, וכשאומרים 'אלוקי יעקב', הכוונה היא שיעקב קיבל עליו את אלוקותו של השם בשלמות – את הנהגת הדין של אלוקים בשלמות ובאהבה. ולמרות שלא הבין למה, הוא האמין שהכל לטובה.
 
אבל זה לא מסתיים כאן. יעקב אבינו מגיע לביתו של לבן עני וחסר כל בלי פרוטה לפורטה, ומתחיל לעבוד אצל לבן. מה כבר הוא יכל לעשות? אם לא יעבוד ימות ברעב… אחרי העבודה המרובה אמר לו לבן שהוא רוצה לתת לו שכר על עבודתו, אך יעקב ביקש תמורת שכר זה לשאת את רחל לאישה. 'אין בעיות', משיב לבן, 'עליך לעבוד שבע שנים נוספות בשבילה…'
 
החיים היו יכולים להיות הרבה יותר קלים ליעקב, כי אם היה מגיע עם הכסף שלקח לו אליפז, עוד באותו יום הוא היה לוקח את רחל. אבל זה לא המצב. עכשיו הוא עני חסר כל והוא צריך לעבוד שבע שנים נוספות כדי לקבל אותה. האם הרהר אחר מידותיו של השם? שוב, לא! גם את זה הוא קיבל באמונה ושהכל לטובה. אמנם, יעקב אבינו לא ידע בזמן הניסיון מה תהיה הטובה שתצמח מכל מה שעובר עליו, אבל הוא המשיך לאחוז באמונה. רק אחרי מעשה ניתן להבין כמה טובות גדולות צמחו לו, כדלקמן:
 
אם יעקב היה מגיע עם כל כספו לבית לבן ולוקח את רחל אימנו לאישה, הוא היה חוזר לביתו ועשיו, שכעסו היה עדיין בתוקפו, היה הורג אותו מיד. וגם אם היה ניצל ממנו, לא היה מוליד בנים שהרי רחל הייתה עקרה, ושני הילדים, השבטים אותם זכתה ללדת, היו אך ורק בזכות מסירות נפשה למען אחותה לאה, כאשר נתנה לה את הסימנים כדי שלא תתבייש, כמו שכתוב "ויזכור אלוקים את רחל וגו'" (בראשית ל), בורא עולם זכר לה את החסד שעשתה עם אחותה לאה. ובנוסף, לידת שני השבטים הייתה אחרי תפילות רבות ותחנונים. לכן השם סובב סיבות לטובה – אליפז מגיע בציווי אביו להרוג את יעקב אך בסופו של דבר יוצא עם שלל אחר – כסף ורכוש, ויעקב צריך לעבוד כדי לזכות ברחל. אך לא בזה זה נגמר, השגחתו של השם מובילה אותו לגילוי שהכלה שניתנה לו היא לא רחל אלא לאה, ועכשיו הוא צריך לעבוד שבע שנים נוספות, וזה אומר להישאר בביתו של לבן עוד שנים רבות. אך בסופו של דבר יעקב יוצא לדרך עם ארבע נשים, אחד עשר שבטים, וכעסו של עשיו כבר התקרר ואפשר היה לפייסו.
 
שאלנו היכן השמירה שהבטיח לו השם, נכון? אז השמירה היא: "ושמרתיך בכל אשר תלך". לא מדובר בשמירה כפי שאנו נוהגים לחשוב או לתאר בשכלנו – שהוא היה צריך להינצל מאליפז ולהגיע לבית לבן עם כל כספו, לשאת את רחל לאישה וכן הלאה. אלא, מדובר בשמירה כפי שהשם יתברך יודע שהיא הכי טובה ליעקב, שחזר אחרי 22 שנים ואחיו עשיו כבר נרגע, וגם נולד לו בנו יוסף שהוא הכוח נגד עשיו, ועם הנשים שהיה צריך לתולדת השבטים.
 
כאן טמון היסוד: כדי לזכות באמונה על האדם לדעת שיש גבול לכמה שהוא יכול להבין את השם. תמיד יהיו דברים בהנהגת השם שהוא לא יוכל להבין, ואם הוא חושב תמיד להבין את השם – הוא לא יכול לזכות באמונה.
 
ולא רק הוא לא יכול להבין את השם, אלא שום ילוד אישה לא יכול להבין תמיד את השם, אפילו משה רבינו. לכן, כשמשה מבקש מהשם שיראה לו את כל הסוד הנהגתו, השם אומר לו: לא תוכל לראות את פניי – לא תוכל להבין לעולם את הנהגתי לפני מעשה. רק אחרי מעשה, רק אז תוכל להבין את הנהגתי, "וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ" (שמות לג).
 
על האדם לדעת שבעת הניסיון הוא לעולם לא יכול לדעת ולהבין שהכל לטובה! כי אם הוא מבין שזה טוב – אז אין כאן שום ניסיון. כל הניסיון והבחירה הם רק כאשר, על פי השכל כמובן, זה יראה לו רע. והמדרגה לדעת מראש איך הכל לטובה – זו מדרגה ששום בן אנוש לא יכול לעולם להגיע אליה, כי זה כבר ביטול הבחירה. לכן, אין זה משנה מי הוא ה'אדם' – אם הוא יהודי פשוט שעובר את מה שעובר בחייו, או אם זה יעקב אבינו, משה רבינו, רבי עקיבא וכו' – אף אחד לא יכול להגיע לדרגה בה הוא ידע מראש שזה לטובה כי בזמן הניסיון הדברים נראים רע, אך צריך להבין בלי שום הבנת השכל שהכל לטובה!
 
ואל תחשוב שמדובר רק בך בגלל שאין לך רוח הקודש ואינך נביא, לכן אתה לא רואה שזה לטובה. גם נביאים וצדיקים בעלי רוח הקודש, כשהם עצמם עמדו בניסיון, לא יכלו לראות שזה לטובה. אדרבה, בשכלם הם הבינו שזה לא טוב אבל האמינו שזה טוב!
 
אם לא מבינים נקודה זו לא יודעים איך לחיות עם האמונה שהכל לטובה. כאשר יש לאדם ניסיון והוא חושב שכדי להאמין שהכל לטובה הוא צריך להבין בשכל שזה אכן כך, והוא מנסה לראות את זה כך, לשכנע את עצמו – ולמרות הכל – רואה בשכלו שזה לא טוב, וגם אשתו והסובבים אותו מסתכלים עליו ברחמנות כאילו שהוא איזה מסכן, ותראו לאיזו צרה נקלע, ואם הוא נופל מזה אז בכלל – זה לא כמו שאמרו ש'הכל לטובה', עבדו עליך, הא?… אז הוא נופל לפקפוקים ונכנס לבלבולים איומים.
 
לכן שנן זאת היטב ואמור זאת לעצמך שוב ושוב: 'אני מבין שזה לא טוב, אני רואה שזה גרוע מאוד, אני צודק במאה אחוז במה שאני, אבל אני מאמין שהכל לטובה, אני יודע שזה נורא מה שקורה לי, זה ממש לא בסדר, אבל אני מאמין באמונה שלמה בהשם שכל מה שהוא עושה – לטובה הוא עושה'…
 
אדם, בעיניו ובשכלו, מוגבל. הוא רואה רק מה שבשר ודם יכול לראות, את מה שבאמת על פי השכל אינו לטובה. אולם בורא עולם רואה תמונה אחרת לגמרי: עבר, הווה, עתיד ואינסוף צירופים שאינם בתחום השגת השכל האנושי, תוכניות ומהלכים שבהם זה כן לטובה, ומאותו 'לא טוב' תצמח טובה גדולה, כמו שראינו עם יעקב ואליפז.
 
מכאן נלמד כולנו, שכאשר עובר עלינו ניסיון אל לנו לצפות להבין אפילו בקצה שכלנו מדוע זה לטובה, אלא רק להישען על האמונה בלבד ועל ידי זה להודות ולהלל את השם בכל מצב, ולהמתיק את כל הדינים ולזכות לראות במו עינינו ממש את הישועה הטובה.