מה עוצר אותך?

יש משהו שעוצר את האדם ומונע
ממנו להתמיד, להתגבר ולהמשיך הלאה.
תוסיפו גם את כל הפעמים בהן אדם
מאשים ורודף את עצמו, מה קיבלתם?
ואיך עוצרים את זה?

"כי עיקר כלי זינו של המשיח הוא התפילה", אומר רבי נחמן, "שהוא בחינת חוטם, כמו שכתוב (ישעיהו מ"ח): "ותהילתי אחטם לך", ומשם עיקר חיותו. וכל המלחמות שיעשה וכל הכבישות שיכבוש – הכל משם, כמו שכתוב (שם י"א): "והריחו ביראת ה’" וכו’. זה בחינת חוטם, וזה עיקר כלי זינו, כמו שכתוב (בראשית מ"ח): "בחרבי ובקשתי". ופירש רש"י: ‘תפילה ובקשה’ וכו’"

ובקיצור ליקוטי מוהר"ן, שינה רבי נתן מברסלב את הלשון וכתב: כי עיקר כלי זינו של איש הישראלי הוא התפילה!

רבי נתן ידע שכאשר רבינו הקדוש כותב משהו, זה עבור כל אחד ואחד מאיתנו ולכן שינה את לשון רבינו הקדוש, כדי שכל אחד יקח את הדברים לעצמו! ושלא יחשוב אדם הקורא את הליקוטי מוהר"ן שרבינו כותב דברים ששייכים רק למשיח, אלא מפנה אותם לכולם. ולענייננו, התפילה היא עיקר כלי הנשק של כל אדם לנצח את המלחמה בעולם הזה.

ויש להתבונן על עניין זה לעומק. מה למעשה נותן את עיקר כוח הבחירה לאדם שעל ידו האדם יכול לבחור בטוב? הרצון! כפי שכותב רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן תנינא, ק"י): "שָׁמַעְתִּי שֶׁאִישׁ אֶחָד שָׁאַל אוֹתוֹ: כֵּיצַד הוּא הַבְּחִירָה, הֵשִׁיב לוֹ בִּפְשִׁיטוּת: שֶׁהַבְּחִירָה הִיא בְּיַד הָאָדָם בִּפְשִׁיטוּת, אִם רוֹצֶה עוֹשֶׂה, וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה אֵינוֹ עוֹשֶׂה. וְרָשַׁמְתִּי זאת, כִּי הוּא נִצְרָךְ מְאוד, כִּי כַּמָּה בְּנֵי אָדָם נְבוּכִים בָּזֶה מְאוד, מֵחֲמַת שֶׁהֵם מֻרְגָּלִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם וּבְדַרְכֵיהֶם מִנְּעוּרֵיהֶם מְאוד, עַל כֵּן נִדְמֶה לָהֶם שֶׁאֵין לָהֶם בְּחִירָה, חַס וְשָׁלוֹם, וְאֵינָם יְכוֹלִים לְשַׁנּוֹת מַעֲשֵׂיהֶם. אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵינוֹ כֵן, כִּי בְּוַדַּאי יֵשׁ לְכָל אָדָם בְּחִירָה תָּמִיד עַל כָּל דָּבָר, וּכְמוֹ שֶׁהוּא רוֹצֶה עוֹשֶׂה. וְהָבֵן הַדְּבָרִים מְאוד".

"כי הוא נצרך מאוד…" כך מסביר רבי נתן, שידע כמה בלבולים יש לבני אדם בעניין הבחירה, לכן הדגיש עד כמה זה חשוב לקחת את דברי רבינו לתשומת ליבנו ולדעת שהבחירה היא הרצון.

למשל, וזו אחת הדוגמאות הבולטות בעניין הבלבולים שיש לאדם בנושא הבחירה: האשמות ורדיפות עצמיות. כאשר בני אדם לא מצליחים להתגבר על תאווה/מידה מסוימת, כתוצאה מכך הם נחלשים עוד יותר ונופלים לייאוש. מדוע זה קורה? מכיוון שלאדם לא ברור מהו כוח הבחירה שלו והוא לא מקשר את הבחירה לעניין הרצונות הטובים, אלא חושב סתם כך ביובש שהוא מסוגל לבחור בטוב. אך לא כך הוא הדבר. צריך לדעת שרק כאשר אדם מחזק את הרצון שלו – רק אז יוכל לבחור בטוב! כדברי רבינו: "אם רוצה – עושה"! אם היה לו רצון מספיק חזק הוא היה עושה. לכן, האשמה עצמית בגלל שלא עשיתי טוב, אם אינה מוסבת על עניין הרצון שהיה חלש אצלו, הינה מוטעית, כי אז אדם מאשים את עצמו על הדבר הלא נכון.

ובודאי שהוא אשם שלא עשה טוב, אבל ההאשמה העצמית צריכה להיות על הרצון, כי אם הוא לא הצליח לעשות את הדבר – זה מכיוון שהשם לא סייע בידו, "ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו". ומדוע השם לא עזר לו להתגבר על יצרו ולבחור בטוב? מכיוון שהרצון היה חלש. זו ההאשמה היחידה שמותרת לאדם: לא רציתי מספיק. ואם כך הם פני הדברים אז אין שום מקום וטעם ליפול לעצבות וייאוש, אלא רק להתחזק מעכשיו ברצון. וזה דבר שתמיד אפשר לעשות.

אחת הסיבות העיקריות שאדם מתייאש היא בגלל שהוא חושב ש’זהו זה!’. ממש כך. אין לו כוח לעשות טוב ולעולם הוא לא יצליח לעשות טוב. הרי הוא ניסה ונכשל, אז מה הטעם? אבל אם ידע שהסיבה שנכשל היא לא משום שאין לו כוח ואפשרות לעשות טוב, אלא בגלל שחסר לו עוד רצון. אך אם יתחזק מעכשיו ברצונות טובים השם בודאי יעזור לו להצליח לעשות טוב. הרצון, אם כן, חופשי ולא תלוי בכלום.

זהו אחד הכללים החשובים והעיקריים בעבודת השם: להתחזק רק ברצונות טובים, וכמה שיותר, ואז השם יעזור לאדם לגמור בעדו שיצליח לעשות מעשים טובים וימנע ממנו לעשות מעשים רעים. מדוע? כי יש לו רצון. ובדרך שאדם רוצה ללכת מוליכין אותו.

כאשר אתה עושה חשבון נפש שאל את עצמך: למה נכשלתי. התשובה תהיה ברורה: לא היה לי רצון. ומהי העצה? שמעכשיו כל רצוני יהיה רק לרצות ולרצות. חשבון נפש כזה מעורר את האדם להתחיל לרצות. ולא רק, עכשיו ההאשמה תהיה מוצדקת ונכונה – ‘אין לי רצון’, ודבר זה יקרב אותו להשם. הוא לא ייפול לייאוש מהכישלון אלא יתחזק ברצונות חזקים יותר. בדרך זו הכישלון מעורר את האדם להתחיל לעבוד על הרצון שלו, ואז – הוא יודה לבורא עולם שעורר אותו.

לעומת זאת, אם מאשים את עצמו: ‘למה עשיתי כך’ וכו’, הדרך לעצבות וייאוש קצרה מאוד. ולא רק, גם לכפירה מכיוון שהוא אומר: ‘עשיתי’, ‘נפלתי’, ‘נכשלתי’ – וכי האדם לבדו עושה? השם הוא שעשה עושה ויעשה לכל המעשים, ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו! כל מה שאתה יכול לומר הוא ‘למה לא רציתי’, או לשאול את עצמך ‘מדוע הרצון שלי חלש בנקודה זו’ וכן הלאה. לכן, אל תאמר (ועוד בייאוש) ‘למה נפלתי’, ‘למה עשיתי’, אלא שאל את עצמך: למה לא רציתי? וגם מענה תוכל לתת לעצמך: כי לא היה לי מספיק רצון! הרי רבי נחמן הגדיר בפשיטות את כוח הבחירה: אם רוצה עושה, אם לא רוצה לא עושה. אז ‘אם הייתי רוצה – הייתי עושה!’, ‘למה לא עשיתי? – כי לא רציתי מספיק’ זאת האשמה מותרת. כך הוא הדבר גם לעניין ההימנעות מעבירות. כאן ידע האדם נאמנה שאם היה לו מספיק רצון לא ליפול לעבירה כזו או אחרת – הוא לא היה עושה אותה!

הבעיה, אם כן, היא לא בגלל שנכשלתי וגם לא בגלל שנפלתי. הבעיה טמונה בחוסר הרצון של האדם, לכן הגיע לאן שהגיע. וכמו שנהוג לומר, שכאשר אדם מודע לבעיה קל יותר לטפל ולהגיע לתרופה הנכונה. כך הוא הדבר בכל חיסרון וחיסרון. ברגע שאדם מזהה את החיסרון, מזהה מהי המחלה שלו, הוא ידע מה התרופה. צריך לאבחן היטב את הבעיה כי אז חצי מרפואתך כבר בהישג ידך. אם אדם לא עושה זאת וממשיך להאשים את עצמו, וזה דומה לעניין הכחשת המחלה, לא ניתן לראות את שורש המחלה אלא רק את התוצאות שלה, וממילא אי אפשר למצוא שום תרופה ולא פלא שהוא נופל לייאוש ולהאשמות עצמיות לא נכונות.

ועיקר המחלה של האדם הוא שחסרה לו עבודה על הרצון. אל תחשוב שהרצון יבוא לבד. הרצון הוא דבר שצריך לעורר תמיד, לכן הרפואה היא למצוא את הדרכים לחזק את הרצון. ובמקביל, את הדברים שמחלישים את הרצון – אותם צריך לבער. כל פעולה שיעשה לחיזוק הרצון תקרב אותו אל השם, והשם באמת יעזור לו להתגבר על מה שהוא צריך בעולם הזה. כי עם רצון תגיע לכל מקום. וכמו שאומרים: אין דבר העומד בפני הרצון…

בנקודה זו אנו חוזרים לדבריו של רבי נחמן, מתחילת המאמר, שם כתב שעיקר כלי זינו של האדם הוא התפילה. לאחר שהבנו שעיקר כוח הבחירה של האדם הוא הרצון, צריך לדעת ששלמות הרצון היא התפילה. כאשר אדם מוציא את רצונותיו הטובים בפה, בזה הוא מוציאם מהכוח אל הפועל. פעולה זו נותנת לו כוח בחירה עצום שבעזרתו יוכל להתעלות עוד יותר. כי התפילה, כך למדנו, היא ה’כסף’ שבעזרתו אדם יכול לקנות כל דבר טוב – כל מידה וכו’, וזה תלוי כמובן בכמות התפילות שיתפלל. יש מידה שמצריכה כמות מסוימת של תפילות, ונושא אחר שמצריך כמות אחרת של תפילות, וכאשר יגיע למניין התפילות הנצרך לכל עניין ועניין – הוא יקבל אותו מהשם. אלא מה, יש משהו שעוצר את האדם, משהו שמונע ממנו להתמיד ולהתגבר ולהתפלל עוד ועוד. מהו?

הרצון. חסר לו רצון.

ברגע שרצונו יהיה חזק ותקיף ויהיה לו חשק וכיסופים אמיתיים לדבר שהוא רוצה – הוא לא יפסיק להתפלל עד שיקבל אותו. וזה סימן לאדם: אם רצונך חזק לא תיחלש מהתפילה עד שתקבל את הדבר עליו אתה מתפלל.

כעת אנו יודעים מהי הדרך ומהו עיקר הכוח שלנו בחיים – הרצון! ומעכשיו נפנה את כל ההשתדלויות שלנו, את כל העבודה למקום אחד: להגביר את הרצונות הטובים שלנו, אותם נפנה אל התפילה ונוציאם מהכוח אל הפועל, ובעזרת עבודה קדושה זו נזכה להשלים את קומת השכינה ולגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן.