יהיה כסדר

כולם רוצים סדר: בחיים, בזוגיות,
בעבודה, ובעצם במה לא?! איך עושים
את זה? איך גורמים לשאיפת
השאיפות של כל אדם – שהכל יהיה
לו כסדר, להתגשם?

כותב רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן, פ"ב) בתורה "כי תצא למלחמה", על מה שכתוב בתהלים בעניין בריאת האדם (קל"ט) וזה לשונו: "’אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי’ זֶה בְּחִינַת כְּסֵדֶר וְשֶׁלֹּא כְּסֵדֶר. ‘קֶדֶם’ הוּא בְּחִינַת כְּסֵדֶר, בְּחִינַת אָלֶף בֵּית כְּסֵדֶר, וְאָחוֹר הוּא בְּחִינַת תַּשְׁרַ"ק שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר. וְזֶה בְּחִינַת אָדָם וְחַוָּה, כְּסֵדֶר וְשֶׁלֹּא כְּסֵדֶר".

רבי נחמן מגלה לנו, שיש בבריאת אדם וחוה בחינה של ‘כסדר ושלא כסדר’. ‘אדם’ זה בחינת כסדר, וזה מרומז בעצם כתיבת אותיות המילה ‘אדם’ – האותיות כתובות לפי סדר הא"ב, ואילו ‘חוה’, שהיא בחינת שלא כסדר, שמה לא כתוב לפי סדר הא"ב אלא ההיפך – מהסוף להתחלה (ח, ו, ה).

בחינה זו של ‘כסדר ושלא כסדר’ היא דבר שקיים בכל בריאת העולם. העולם הוא בחינה של ‘חוה’, בחינת ‘מלכות’, וברגע שנברא העולם מיד נהייתה הבחינה של ‘לא כסדר’. מדוע? משום שבבריאת העולם נתהוותה מציאות שכביכול מנותקת מהקב"ה, ומכיוון שבורא עולם הוא החיות של הכל, ברגע שמשהו מתנתק ממנו יתברך אין לאותו דבר שום חיות ואז כל מה שקורה איתו הוא בבחינת ‘שלא כסדר’. לכן, ברגע שנתהוותה בריאה מיד נתהוותה הבחינה של ‘לא כסדר’, שיש משהו שכביכול מנותק מהשם ומהחיות. דבר זה תלוי באדם בעל הבחירה – אם הוא מקשר את עצמו לקב"ה אז הוא בעצם מקשר את כל הבריאה לבורא עולם, ואז הכל הולך כסדר. אבל אם הוא מנתק עצמו מהשם, חלילה, אז הכל הולך שלא כסדר. וכך אומר רבינו הקדוש:

"וְזֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִים, שֶׁלִּפְעָמִים הוֹלֵךְ לְהָאָדָם שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר, כִּי שְׁלֵמוּת שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים אֵינוֹ אֶלָּא כְּשֶׁהֵם מְיֻחָדִים וּמְקֻשָּׁרִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי הַשְּׁלֵמוּת וְהַמִּלּוּי הִיא הַחִיּוּת וכו’ וְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא הוּא חִיּוּת שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (נְחֶמְיָה ט:): "וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם". נִמְצָא זֹאת הַבְּחִינָה מַלְכוּת, חַוָּה כְּשֶׁהִיא מְקֻשֶּׁרֶת לָאָדָם, לִבְחִינַת מָ"ה, הַיְנוּ לְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, אֲזַי יֵשׁ לָהּ שְׁלֵמוּת. כִּי הַשֵּכֶל שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא שָׂם בְּהַנְהָגַת מַלְכוּתוֹ, בָּזֶה הוּא מְחַיֶּה אוֹתָהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה" וכו’.

וּמִי שֶׁמְּחַלֵּק בְּחִינַת חַוָּה, מַלְכוּת לְעַצְמוֹ, שֶׁאוֹמֵר: אֲנָּא אֶמְלֹךְ, בָּזֶה הוּא מְחַלֵּק וּמַפְרִיד אוֹתָהּ מֵהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ–הוּא וכו’, וּכְשֶׁהוּא מְחַלֵּק אֶת מַלְכוּת לְעַצְמוֹ, אֲזַי הוֹלֵךְ לוֹ שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר, כִּי הוּא בְּתוֹךְ בְּחִינַת שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר, הַיְנוּ מַלְכוּת, חַוָּה, תַּשְׁרַ"ק. וּכְשֶׁזּאת הַבְּחִינָה חַוָּה הִיא מְקֻשֶּׁרֶת לְהָאָדָם, הַיְנוּ לְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, אֲזַי הוֹלֵךְ לוֹ כְּסֵדֶר, כִּי ‘בַּאֲתָר דְּאִית דְּכַר, נֻקְבֵּהּ לָא אִדְכַּר תַּמָּן’ (זֹהַר חֻקַּת קפג וְעַיֵּן זֹהַר בֹּא דַף לח לט). נִמְצָא כִּי בְּחִינוֹת חַוָּה שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר נִתְבַּטְּלִים עַל – יְדֵי הָאָדָם כְּסֵדֶר".

ומה גורם לכל זה? על זה משיב רבינו את הדברים הבאים:

"וּכְשֶׁרוֹאֶה אָדָם בְּעַצְמוֹ, שֶׁהוֹלֵךְ לוֹ שֶׁלּא כְּסֵדֶר יֵדַע, שֶׁיֵּשׁ לוֹ גַּדְלוּת, הַיְנוּ: אֲנָא אֶמְלֹךְ, יַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וְיַשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ, וְיִהְיֶה בְּחִינַת מָ"ה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שְׁמוֹת ט"ז): "וְנַחְנוּ מָה", וַאֲזַי נֶחֱזָר חַוָּה לִבְחִינַת אָדָם, לִבְחִינַת מָה, וְנַעֲשֶׂה כְּסֵדֶר, הַיְנוּ אָחוֹר וָקֶדֶם וְכוּ’ כַּפֶּךָ הַיְנוּ יוּ"ד".

כאן בעצם מסביר לנו רבי נחמן, שעל ידי הגאווה והגדלות של האדם, כשהוא חושב שהכל בידיים שלו, בזה הוא מנתק את עצמו מהקב"ה ומהחיות של הכל, ואז הולך לו שלא כסדר. מה העצה? שישפיל ויכניע עצמו ויזכור שאין עוד מלבדו יתברך, שהכל ממנו, ועל ידי זה יקשר עצמו להשם יתברך שהוא החיות של הכל ואז שוב ילך לו כסדר.

מושג זה – ‘כסדר ושלא כסדר’ פירושו, שכאשר הולך לאדם כמו שהוא רוצה – זה ‘כסדר’, וכשלא הולך לו – זה ‘שלא כסדר’. הפירוש הפשוט לדבריו של רבינו הוא, שאם אדם יכניע עצמו ויזכור שהשם מחיה את הכל, אז ילך לו כמו שהוא רוצה. אבל יש כאו משהו הרבה יותר עמוק: לא צריך שבהכרח ילך לאדם כמו שהוא רצה לכתחילה, כדי שזה יחשב לו כסדר, אלא, ברגע שאדם מקבל את כל מה שעובר עליו ומאמין שזה בהשגחת השם ולטובתו, גם אם זה לא כמו שהוא רצה לכתחילה, אז המצב בו הוא נמצא נחשב לו ‘כסדר’, מכיוון שהוא רוצה את מה שהשם רוצה.

הלכה למעשה: על האדם להרבות באמירת תודה ולהודות לבורא עולם. כיצד יעשה זאת? הסבר מורחב לעבודה שעל האדם לעשות בעולם הזה תוכלו למצוא בספר "שעריו בתודה" – בגן התודה. עלינו לדעת שברגע שאדם אומר תודה גם על דבר שלא הולך לא כסדר, על משהו שהוא לא מרוצה ממנו, שהוא לא כרצונו – מיד הכל מתהפך לכסדר. התודה, פירושה שאדם מקבל ורוצה את הנהגתו של השם ואת איך שהוא מנהיג אותו, ומה שהיה עד כה נגד רצונו ונחשב לו ‘שלא כסדר’, הופך להיות כסדר.

למשל, אם חסרה לאדם פרנסה – מצב זה נחשב ‘שלא כסדר’, שהרי כל אדם היה רוצה שתהיה לו פרנסה בשפע. אולם, אם הוא מודה לבורא עולם גם על המצב הזה – ‘תודה רבה לך השם שאין לי פרנסה’ – בזה הוא מקשר את חסרון הפרנסה לרצונו של השם, מכיוון שזהו רצונו של השם וזה הטוב ביותר בשביל האדם נכון לאותו רגע. ועל ידי שהוא מקשר הכל אל השם, ולא מאשים את עצמו או אי מי מהסובבים אותו, חוסר הפרנסה כבר לא נגד רצונו מכיוון שהוא מאמין שהכל לטובה, ואם כך השם רוצה – אז כך גם הוא רוצה. ואז, הכל נעשה לו כסדר תיכף ומיד, אפילו אם שום דבר בעניין הפרנסה לא השתנה. ואם ימשיך להתמיד להודות יהיה לו כסדר גם בפרנסה.

לכן, העצה להחזיר את כל הבריאה לבחינת ‘כסדר’, כלומר לקשר הכל להשם יתברך, היא עבודת ההודאה, וכפי שצוין לעיל – הסבר נרחב והדרכה מלאה על עבודה זו תמצאו בספר "שעריו בתודה" – בו לומדים להודות על ה-כ-ל!!! לקבל הכל באהבה וברצון. בספר זה תמצאו שדעת ההודאה היא בעצם דעת הגאולה, וכל אדם שיקרא ספר זה ויקיים את הכתוב בו יחיה את הגאולה הפרטית שלו כבר עכשיו, וגם יגאל את כל העולם כולו.

יהי רצון שנזכה לדעת הנפלאה של התודה ולקיימה, ועל ידי זה נזכה לקשר את כל הבריאה לקב"ה ולהחיותה, ולגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן.