המבול הגדול

כשמבול שוטף את העולם צריך
להיכנס אל התיבה. כי זה לא סתם
מבול, מדובר במחשבות, בבלבולים
וייאוש שמאיימים להטביע את
האדם…

רבי נחמן מברסלב כותב (ליקוטי מוהר"ן, תורה ט) דברים נפלאים שמאירים את עניניו: איך כל אדם, מקטן ועד גדול, יכול להתחיל להתפלל בכוונה ועל ידי זה יינצל מהמבול הגדול של העולם הזה.

כי העולם, כמו שאנו יודעים, הוא מבול של בלבולים. אך אם האדם מתפלל בכוונה הוא נכנס כביכול בתוך תיבות (מילות) התפילה (בכל המילים שאומר אותן בכוונה), וזה ממש כמו שהוא נכנס לתיבת נח. ואז, הוא ניצל מהמבול הגדול של האפיקורסות והבלבולים ששוטפים את העולם.

אבל איך אפשר לזכות בזה, כיצד נכוון כך בתפילה? הרי ידוע שבזמן שאדם מתפלל דווקא אז מתגברות עליו המחשבות הזרות, כמו שכותב רבינו ומסביר מדוע זה קורה:

"כְּשֶׁאָדָם עוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל, אֲזַי בָּאִים מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וּקְלִפּוֹת וּמְסַבְּבִין אוֹתוֹ, וְנִשְׁאָר בַּחשֶׁךְ וְאֵין יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אֵיכָה ג): "סַכֹּתָ בֶעָנָן לָךְ מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה", וּכְתִיב (תְּהִלִּים י"ב): "סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן", שֶׁהָרְשָׁעִים, הַיְנוּ הַקְּלִפּוֹת, מְסַבְּבִין אוֹתוֹ. ‘כְּרֻם זֻלֻּת’ הַיְנוּ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, ‘שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם’ (בְּרָכוֹת ו, ע"ב)"

רבי נחמן אומר לנו, שלמרות החושך וההסתרה העצומה שאדם נמצא בהם, בפרט מי שמעשיו לא עלו יפה ואין מוחו זך וצח, למרות זאת ישנה עצה מועילה לכל אדם שיוכל להתפלל כראוי. כי כידוע, הקב"ה לא בא בטרוניה עם בריותיו ובודאי שהוא נותן לאדם גם פתחים לצאת דרכם מהחושך. על כך אומר רבינו את הדברים הבאים:

"וְדַע, שֶׁיֵּשׁ פְּתָחִים הַרְבֵּה בַּחשֶׁךְ הַזֶּה לָצֵאת מִשָּׁם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יוֹמָא לח:): ‘הַבָּא לִטָּמֵּא, פּוֹתְחִין לוֹ יֵשׁ לוֹ פְּתָחִים הַרְבֵּה’; נִמְצָא, שֶׁיֵּשׁ פְּתָחִים הַרְבֵּה בַּחשֶׁךְ גַּם לָצֵאת מִשָּׁם. אֲבָל הָאָדָם הוּא עִוֵּר וְאֵין יוֹדֵעַ לִמְצֹא הַפֶּתַח".

שימו לב, רבי נחמן מגלה לנו שיש, ועוד איך שיש, פתחים לצאת מהחושך, ולא מעט אלא הרבה פתחים שבעזרתם אדם יכול לצאת מהחושך. אלא מה, אדם עיוור ו"אין יודע למצוא הפתח". מניין בא עיוורון זה? מריחוקו ממידת האמת. אולם, אם ישתדל לומר את דיבורי התפילה עם האמת אז יוכל להתפלל. על כך אומר רבינו את הדברים הבאים:

"וְדַע, שֶׁעַל – יְדֵי אֱמֶת זוֹכֶה לִמְצֹא הַפֶּתַח, כִּי עִקַּר אוֹר הַמֵּאִיר הוּא הַקָּדוֹשׁ – בָּרוּךְ – הוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים כ"ז): "ה’ אוֹרִי וְיִשְׁעִי"; וְעַל – יְדֵי שֶׁקֶר הוּא מְסַלֵּק אֶת הַקָּדוֹשׁ – בָּרוּךְ – הוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שְׁמוֹת כ): "לֹא תִשָֹּא אֶת שֵׁם ה’ לַשָּׁוְא", כִּי עַל – יְדֵי שָׁוְא מְסַלֵּק אֶת הַקָּדוֹשׁ – בָּרוּךְ – הוּא, כִּי "דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָיו". אֲבָל עַל – יְדֵי אֱמֶת, הַקָּדוֹשׁ – בָּרוּךְ – הוּא שׁוֹכֵן עִמּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים קמ"ה): "קָרוֹב ה’ לְכָל קוֹרְאָיו לְכֹל" וְכוּ’; וּכְשֶׁהַקָּדוֹשׁ – בָּרוּךְ – הוּא עִמּוֹ, הוּא מֵאִיר לוֹ אֵיךְ לֵיצֵא מֵהַחשֶׁךְ הַמּוֹנֵעַ אוֹתוֹ בִּתְפִלָּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "ה’ אוֹרִי"".

רבי נחמן מאיר את עינינו ומגלה לנו שכאשר אדם מתפלל בכוונה ולא אומר את מילות התפילה עם אמת, למעשה הוא דובר שקרים ודבר זה מרחיקו מהקב"ה. אבל אם ישתדל מעט לומר את דיבורי התפילה עם אמת, לפי המדרגה בה הוא עומד, אז השם יאיר ויגלה לו פתחים לצאת מהחושך וההסתרה. רבינו מגלה לנו עוד דבר, שגם במידת האמת שאומרים את דיבורי התפילה יש דרגות. יש מי שאומר את המילים עם אמת שהיא רק בבחינת חלון, ועל ידי האמת שבדיבוריו יכולים להאיר לו מבחוץ. אבל יש גם מי שדיבוריו הם עם כזאת אמת עד שדיבוריו מאירים לו מעצמם, והם בחינה של אבן טוב.

"וְזֶה פֵּרוּשׁ: (בְּרֵאשִׁית ו) "צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה", פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: ‘יֵשׁ אוֹמְרִים חַלּוֹן, וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֶבֶן טוֹב’; וְהַחִלּוּק שֶׁבֵּין חַלּוֹן לְאֶבֶן טוֹב כִּי הַחַלּוֹן אֵין אוֹר בְּעַצְמוֹ, אֶלָּא דֶּרֶךְ שָׁם נִכְנָס הָאוֹר, אֲבָל כְּשֶׁאֵין אוֹר, אֵין מֵאִיר; אֲבָל אֶבֶן טוֹב, אֲפִלּוּ כְּשֶׁאֵין אוֹר מִבַּחוּץ הוּא מֵאִיר בְּעַצְמוֹ. כֵּן יֵשׁ בְּנֵי – אָדָם שֶׁדִּבּוּרָם הוּא חַלּוֹן, וְאֵין כֹּחַ לְהָאִיר לָהֶם בְּעַצְמָם; וְזֶה: יֵשׁ אוֹמְרִים, וַאֲמִירָתָם נַעֲשֶׂה חַלּוֹן; וְיֵשׁ שֶׁאֲמִירָתָם נַעֲשֶׂה אֶבֶן טוֹב וּמֵאִיר.

וְדַע, שֶׁהַכֹּל לְפִי גֹּדֶל הָאֱמֶת, כִּי עִקַּר הָאוֹר הוּא הַקָּדוֹשׁ – בָּרוּךְ – הוּא, וְהַקָּדוֹשׁ – בָּרוּךְ – הוּא הוּא עֶצֶם הָאֱמֶת, וְעִקַּר הִשְׁתּוֹקְקוּת שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ אֶלָּא אֶל הָאֱמֶת. וְזֶה: "וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה", לְשׁוֹן (שְׁמוּאֵל – ב י"ג): "וַתְּכַל נֶפֶשׁ דָּוִד". אַמָּה הִיא ה’ מוֹצָאוֹת, הַכְּלוּלִים מֵאֵשׁ וּמַיִם, הַיְנוּ שֶׁתִּרְאֶה שֶׁיֵּצְאוּ הַדִּבּוּרִים מִפִּיךָ בֶּאֱמֶת, וְאָז יִשְׁתּוֹקֵק הַקָּדוֹשׁ – בָּרוּךְ – הוּא מִלְמַעְלָה לִשְׁכֹּן אֶצְלְךָ; וּכְשֶׁיִּשְׁכֹּן אֶצְלְךָ, הוּא יָאִיר לְךָ".

במאמר זה פותח לנו רבי נחמן פתח נפלא לצאת מהחושך. שהרי, כל אדם מתמודד כל חייו עם הקושי לומר את מילות התפילה בכוונה, ועל פי רוב כל מי שאמיתי עם עצמו מגלה שוב ושוב איך היצר הרע גנב לו עוד תפילה ועוד תפילה מהתפילות שמתפללים בכל יום, והוא למעשה מטייל במחשבתו בכל מיני מחוזות ומחמיץ את ההזדמנות שנתנו לו להיכנס לאוצר המלך ולקחת לו כל מיני שפע, ברוחניות ובגשמיות.

ואז חושב האדם, כשהוא כבר מיואש, שכפי הנראה לעולם לא יצליח להתפלל בכוונה. ולא רק, אלא שתפילה בכוונה היא דבר השייך לבעלי דרגות בלבד. אבל לא. רבי נחמן כדרכו בקדוש מלמד אותנו – את כולנו בלי יוצא מן הכלל – שאין מקום למחשבה כזאת כלל מכיוון שזו מחשבת כפירה ח"ו. ובודאי כן הוא הדבר לעניין התפילה, כל אחד, אם רק ישתדל, לומר את תיבות התפילה עם אמת, במקום בו הוא עומד באותה העת, אז השם יאיר לו את אורו לצאת מן החושך של המחשבות הזרות.

הלכה למעשה, אדם צריך להתפלל במתינות, לומר מילה במילה, להילחם ממש על המילים ולדעת שעל ידי עבודה פשוטה זו הוא יזכה להמשיך עליו את כל ההשפעות הטובות, כי די במילה אחת שיאמר באמת ועל ידי זה השם ישכון אצלו, וכשהשם ישכון אצלו ויאיר לו את אורו אז יזכה לכל טוב. קל וחומר אם ישתדל לומר עוד מילה ועוד מילה עם האמת, אז יזכה להסיר ממנו את כל הקליפות וכל הדינים מעליו יומתקו, והוא גם יינצל מהמבול של העולם הזה המאיים לשטוף אותו.

השם יתברך יזכנו להתפלל בכוונה, להיכנס בתוך תיבות התפילה, ועל ידי זה נזכה להינצל מהמבול והבלבול, ונזכה שהשם יאיר לנו את אורו הגדול ויגאלנו גאולה שלמה במהרה בימינו, אמן ואמן.