בחופש הגדול… באמת לצמוח ולגדול!

יש מי "שקונה", כך הוא חושב,
את עולמו עם חופשה קסומה, ויש
הקונה את עולמו, וחופשתו, בשעה אחת.
מספר עצות שיהפכו את החופש
שלכם לזמן של התרעננות והתחדשות
אמיתית.

בימים אלו, ימי החופש או מה שנקרא בעולם הישיבות ‘ימי בין הזמנים’ החלים בחודש מנחם אב, אנו צריכים חיזוק גדול מאוד. חודש אב – ראשי תיבות של המילים: אלול בא. לומר לך, שחודש אב הוא ההכנה לחודש אלול, חודש הרחמים והסליחות לקראת יום הדין – ראש השנה. ולמעשה, חודש מנחם אב בעצמו צריך הכנה גדולה כדי לזכות לעבור אותו בשלום.

מדוע? מכיוון שבחודש זה יש שני קצוות קיצוניים, כלומר לכאן או לכאן. אפשר לזכות בהרבה דברים ואפשר גם חלילה להפסיד בו הרבה דברים… כידוע, בעולם הישיבות זהו זמן פגרה שמאפשר ללומדים זמן התחדשות. נכון, חופשה היא דבר נצרך מאוד לרוב בני האדם, אבל גם כשיוצאים לחופש צריך ישוב דעת, לראות כיצד לנצל את הזמן הזה להתחדשות אמיתית ולא לבזבז אותו על הבלים.

אולם, לצערנו, המציאות היא שעולם התורה נמצא בבחינה מסוימת בירידה בזמן הזה, שיש בו הרבה פחות תורה ועבודת השם, וממילא כל עם ישראל נמצאים בירידה בזמן הזה, לכן הדברים האלה חסרים מכיוון שהם מגנים עלינו ומשפיעים סייעתא דשמיא לכלל ישראל.

מצד שני, אפשר דווקא בגלל הקושי להרוויח הרבה מאוד ברוחניות בתקופה זו, כמו שהרבה מגדולי ישראל העידו על עצמם, שבימים אלה הם ניצלו את הזמן לחזור על לימודם וללמוד במקומות שליבם חפץ ולא היו יכולים ללמוד כל השנה, עקב הסדרים של הישיבה וכדומה. ולא רק, אלא העידו ואמרו שזכו במה שזכו דווקא בזכות הלימוד בתקופה זו שלא הרבה לומדים בה. דווקא בזמנים אלה מי שמתמיד בלימודו זוכה בכפל כפליים. על זה נאמר: "תורה שלמדתי באף היא שעמדה לי". התורה הזו, שאדם לומד בזמן שיש עליו מניעות רבות, היא המסייעת לו לגדול בתורה באמת. שהרי, ישנו כלל בלימוד התורה: בכל יום יורד שפע של תורה ודעת לעולם והוא מתחלק בין כל מי שלומד תורה באותו זמן. על דרך משל, נניח שיורדים מאה אלף שקל. אם יש מאה אלף לומדים כל אחד יקבל שקל. אם יש אלף לומדים כל אחד מקבל מאה שקלים וכו’. לכן השפע שזוכים בו והשכר על הלימוד בזמנים אלה, שרבים מאוד בטלים מהלימוד כגון ימי שישי או לפני ואחרי שעות הסדרים וכו’, הוא גדול מאוד.

כל שכן, מכיוון שיש כלל נוסף בתורה והוא – אדם שעוזב את התורה יום אחד התורה עוזבת אותו יומיים, לכן אותם אנשים בעלי ישוב הדעת שאינם מניחים לעצמם לעזוב את התורה הקדושה אפילו לרגע אחד, קל וחומר ליום שלם, זוכים להמשיך ולהתעלות בלי הפסק בתורה. מה שאין כן באותם אנשים המתפתים לעזוב את התורה בכל פעם שיש להם הפרעה כלשהי. הם לעולם אינם יכולים להתעלות בה כראוי.

מכאן אנו מגיעים לנקודה חשובה מאוד הנוגעת לחינוך הילדים דווקא בתקופה זו – הגדלת יראת השמים ולעולם לא לבטל דברים הנוגעים ליראה זו, במיוחד בתקופת החופש שיש לחנכם לזה. זאת, משום שילד הרואה את הוריו שלא מניחים את יראת השמים שלהם בצד בגלל חופש, לחץ מסוימים כמו בערבי חג וכו’, דבר זה מחדיר בליבו יראת שמים אמיתית. לכן צריך בכל יום ללמוד עם הילדים ולחזור איתם על לימודם, לשמור על סדר יום – תפילות וכו’, כדי שלא יחזרו למסגרת לאחר החופש ויצטרכו להתרגל למסגרת היומיומית ממש מחדש.

כי בשמים לא מקבלים שום תירוץ של אדם כאשר נשאל מדוע ביטל תורה. גם אם יאמר שהיה בחופש והיה צריך לקחת את משפחתו לנופש כדי להתחדש וכו’ – זה לא תירוץ. גם לא יקבלו שום תירוץ על כל מיני פגמים של קלות ראש שנלווים לחופשה, וכל שכן חטאים ועוונות חמורים יותר. שום תירוץ לא מתקבל מכיוון שהתורה היא נצחית ואמיתית תמיד גם בחופש כשיוצאים לנופש…

לא ניתן לפרט במסגרת מאמר קצר זה את הכל, אבל כל אדם ינהג בחכמה ויעשה ישוב הדעת כדי לנצל את ימי החופשה לשמח את בני ביתו, וגם לצאת ידי חובתו כלפי שמים. כלומר, להקדיש לילדים את הזמן שלהם, ליזום פעילויות של לימוד ותפילה עם המשפחה וכדומה. על זה נאמר: "לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר כבגלוי".

מבחנו של האדם, אם הוא ירא שמים בסתר כבגלוי, בא לידי ביטוי דווקא בימי החופש כשהוא מחוץ למסגרת וכביכול חופשי לעשות ככל העולה על רוחו. ואם גם בימים אלה הוא מחזיק ברסן ומוצא את העצות כדי לא לאבד את זמנו ולא להמעיט ביראת השמים שלו כהוא זה, אז עליו נאמר: "לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר כבגלוי".

ולעניין עבודת השם האישית של האדם: ראיתי צדיקים וחסידים שהשתדלו להשלים את הלימוד ועבודת השם תוך כדי שהם משמחים את בני ביתם. הם ניצלו זמנים שבהם המשפחה לא הייתה זקוקה לנוכחותם, למשל בזמן שעות השינה, והשלימו את חוק לימודם, או שהלכו לישון מוקדם וקמו בחצות הלילה ועד הבוקר הספיקו את כל הסדרים שלהם. הכלל הוא, שהם לא ויתרו על חוק לימודם ועבודת השם שלהם אלא מצאו את הדרך לנצל כל רגע, גם למקום הנופש לקחו איתם ספר כדי שיוכלו ללמוד בו.

דבר נוסף שראיתי הוא, שהם זכו לנצל את הזמן הזה, שאין לו מסגרת מחייבת, כדי לעשות דברים שבימים רגילים הם לא יכולים. למשל, האריכו את זמן ההתבודדות שלהם, סיימו ספר תהלים בכל יום, הרבו באמירת "ליקוטי תפילות" ועוד. עם מעט ישוב הדעת אדם מוצא פתרונות ואף זוכה לישועות ולהתעלות רוחנית.

על זה אמר רבי נחמן מברסלב: "מה שהעולם רחוקים מהשם יתברך, זה בגלל שאין ישוב דעת". בחופש רואים בצורה בולטת וכואבת אנשים בלי ישוב הדעת, בלי שעת התבודדות וחשבון נפש, שפשוט מפסידים המון דברים. לצערנו הרב, זה דבר שרואים בכל שנה ושנה. אנשים פשוט הולכים לאיבוד ועוברים ירידות גדולות, ר"ל. ולא רק בחופש, אלא בכל מיני זמנים שאין להם מסגרת, או כשמשהו מטריד אותם, הם מאבדים את השליטה ממש וזה רק בגלל שאין להם ישוב הדעת. לכן חשוב מאוד לייחד בכל יום בכל השנה! זמן לישוב הדעת וחשבון נפש ועל ידי זה לזכות ליראת שמים. גם השמירה הפשוטה על "שולחן ערוך" ולימוד ההלכות היא בעצמה מסגרת שעוזרת לאדם מאוד.

בנקודה זו נתבונן היטב עד כמה שעת ההתבודדות צריכה להיות חלק בלתי נפרד מחייו של כל אדם.

אדם שמתבודד בכל יום ושופט את עצמו ובודק מה עשה כל יום, עובר את ימי החופש ביראת שמים ועם ניצול מקסימלי של הזמן. בימים אלה מובנת מאוד מאוד הגמרא שדורשת את הפסוק: "על כן יאמרו המושלים בוא חשבון. המושלים אלו המושלים ביצרם. בואו חשבון – בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצווה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה, תבנה ותכונן אם אתה עושה כן תבנה בעולם הזה… כי אש יצאה מחשבון וגו’ תצא אש ממחשבין ותאכל את שאינן מחשבין".

גמרא זו מלמדת אותנו שהיצר הרע יכול לבלבל את האדם רק בגלל שאין לו חשבון נפש, והוא מניח את המושכות ונותן ליצר הרע להוליך אותו כרצונו בלי שליטה. ואז, הוא מטלטל כמו אוניה בלב ים שאיבדה את קברניטה, או כמו מכונית שאיבדה את ההגה והבלמים והיא נמצאת תמיד בסכנה גדולה. אבל, כאשר אדם הוא ממארי דחושבנא – כשהוא בעל חשבון נפש – הוא שורף את היצר הרע!

לכן זה הזמן שכל אדם צריך לקבל על עצמו להתבודד בכל יום, כך שלא יעבור עליו אפילו יום אחד בלי התבודדות. כי אז, בודאי יישאר חזק ביראת השמים שלו וגם ימצא על ידי ישוב הדעת את העצות לעבור ימים אלו בשלום. הרי הוא עושה חשבון נפש, את ההשתדלות שלו. אולם, אם אין לו שעת התבודדות אז בודקים אותו על כל נקודה ונקודה ודנים אותו על כל פרט ופרט, ואף אחד לא רוצה שידונו אותו בפרט לא בחופש…

עם שעה של התבודדות ואדם קונה את עולמו! עם ישוב דעת הוא מצליח לנצל את הזמן ויודע ממה עליו להישמר ולהיזהר, וגם זמן לעשות חשבון נפש ותשובה על כל מה שהחסיר או פגם. ולא רק, ביום שהוא עושה חשבון נפש הוא בעצם עושה הכנה ליום הבא – בתפילות שהשם יעזור לו לעבור את היום בלי תקלות, ושישמור את עם ישראל שלא יהיו חלילה אסונות, שהשם יעזור לו ולבני ביתו להעביר את היום בנועם וישמור עליהם בגדרי צניעות וכו’, וכמובן, למצוא את הזמנים לעבודת השם וללימוד מבלי שיוקרן על המשפחה מתח כלשהו.

כי יש הקונה עולמו בשעה אחת!

לכן, כל אחד ואחת מעם ישראל יאמצו הנהגה זו של שעת התבודדות בכל יום, ובפרט בחודש מנחם אב שהוא הזמן הטוב ביותר להתחיל, וכך, לעבור את ימי החופש בשלום ולהיכנס לחודש הרחמים והסליחות ברגל ימין, עם הרגל חדש של שעת תשובה בכל יום. והשם יתברך יראה את ההתעוררות והרצון שלנו וישוב ירחמנו ומעפר יקימנו ויגאל אותנו במהרה בימינו, אמן.