למען העולם שלי

לכאורה, זה נראה קשה. מה
אדם קטן כמוני יכול לעשות למען
עולם שלם? לראות מה חסר בו,
לפעול, להשלים את החיסרון? רק
דבר אחד, ותראה שגם אתה יכול.

רבי נחמן מברסלב כותב (ליקוטי מוהר"ן ח"א, תורה ה): "כי צריך כל אדם לומר: כל העולם לא נברא אלא בשבילי (סנהדרין לז). נמצא, כשהעולם נברא בשבילי, צריך אני לראות ולעיין בכל עת בתיקון העולם, ולמלאות חסרון העולם, ולהתפלל בעבורם".

לכל אדם שיש בית, ומן הסתם, הוא דואג תמיד שהבית יהיה נקי, מסודר, מסויד ומטופח. הוא גם משגיח על בני הבית שכולם ירגישו טוב ושלא יחסר להם דבר. גם על התנהגותם – שיכבדו ויאהבו זה את זה. הוא גם שומר על הבית מפני חדירה של גורמים חיצוניים שלא יזיקו לבית, ליושביו ולרכושו. הוא גם רוצה שהבית ימלא את ייעודו כמקום של חיים. כך, אם כן, צריך כל אדם להתייחס לכל העולם ולדעת שכל העולם נברא בשבילו, ועליו מוטלת האחריות בכל עת לראות שהכל מתוקן ונמצא על מקומו, שהעולם יהיה מקום ראוי לחיים.

רבי נחמן מפנה את המסר לכל אחד ואחת מאיתנו, ולא כפי שעלול אדם לחשוב שהדברים מופנים רק לצדיקים. לא. רבי נחמן הביא את לשון הגמרא הקדושה שאומרת בפירוש שכל אדם! צריך לומר: כל העולם לא נברא אלא בשבילי! כל אחד, בלי יוצא מן הכלל, צריך לראות מה חסר בעולם ולפעול, להשלים כל חסרון של העולם ויושביו, וגם לוודא שכל העולם יגיע לייעודו ושלא יהיו ייסורים ליושביו.

עכשיו אתה, קורא יקר, בטח שואל: אני? אדם קטן כמוני, מה כבר אני יכול לעשות??? על שאלתך תיכף ומיד משיב רבי נחמן ואומר: "ולהתפלל בעבורם". אתה יכול להתפלל! ועל ידי זה לתקן את העולם. זה כל מה שאתה צריך לעשות, וזה דבר שכל אדם יכול לעשות.

עיקר תיקון העולם שמזכיר רבינו הקדוש, הוא להוציאם מעוונות, שהם כידוע משא כבד מאין כמוהו על הנשמה והם גם סיבת כל הצרות שיש. וכשרבינו כותב: "ולמלאות חסרון העולם", הכוונה היא לחסרון הדעת, שבנקודה זו אדם צריך לשים את הדגש בתפילתו – להשלים את דעתם של בני העולם ולהוציאם מעוונות וחטאים, לקרבם לבורא עולם – שזה עיקר הרחמנות.

"ועניין התפילה", ממשיך רבי נחמן ואומר, "הוא בשני פנים. היינו קודם גזר דין מתפללין כסדר התפילה, ואין צריך להלביש התפילה. אבל לאחר גזר דין צריך להלביש התפילה, כדי שלא יבינו המלאכים העומדים לשמאל, ולא יקטרגו…"

על כל חיסרון שיש בעולם, למשל כאשר רואים שבני העולם רחוקים מבורא עולם באופן מסוים, או כשחוטאים בחטא כלשהו, יש שתי דרכים להתפלל. אם מתפללים על החיסרון בזמן, לפני שכבר הובא הדבר למשפט בשמים וגזרו דין מסוים על אותו הדבר, אז אפשר להתפלל כפשוטו ולבקש על הדבר ולתקנו. אולם, אם התמהמהו, קודם שהתפללו, וכבר נגזר הדין, אז צריך להסתיר את התפילה ולהבישה במאמר כדי שלא יהיה קטרוג.

מכאן בא הזירוז הגדול לכל אחד ואחת להתפלל על עם ישראל ולא להתמהמה כלל, כדי שלא יתעורר קטרוג ח"ו. כי לאחר שהתעורר דין, חלילה, קשה להתפלל וצריך להלביש את התפילה במאמר, וזו מלאכה קשה יותר מכיוון שצריך להסתיר את התפילה, כדי שהמלאכים המקטרגים לא יבינו שיש כאן מישהו שמנסה לבטל את הדין שהם עוררו. לכן אל לא לאדם לחכות למחר, אלא לקבוע לעצמו מעכשיו, בכל יום ויום, זמן מיוחד ולהתפלל על עם ישראל.

"אבל איך ידעינן (יודעים) בין קודם גזר דין לבין לאחר גזר דין"?, שואל רבי נחמן ומשיב, "על ידי המצוות שאנו עושים, יכולין אנו לידע בין קודם גזר דין לאחר גזר דין. ודווקא כשעושין המצוות בשמחה גדולה כל כך, עד שאין רוצה בשום שכר עולם הבא, אלא הוא רוצה שיזמין לו הקב"ה מצווה אחרת בשכר מצווה זאת, כי הוא נהנה מהמצווה בעצמה…"

באמת, איך אפשר לדעת אם יש או אין גזר דין, ועל מי בכלל יש גזר דין? רבי נחמן אומר, שאם אדם נמצא במדרגה שהוא עושה את המצוות בשמחה גדולה כל כך, והוא גם לא רוצה שום שכר עולם הבא עבורן, כל שכן לא את שכר העולם הזה, כי המצווה עצמה, מרוב אהבתו אליה, היא השכר שלו! כאשר אדם מרגיש שמחה עצומה בכל מצווה שעושה, הוא יכול להרגיש אם השמחה של השם שלמה או חסרה, כביכול. וכאשר הקב"ה גוזר דין כלשהו על העולם ח"ו, אז שמחתו של הבורא יתברך כביכול חסרה, כמו בזמן שהשם גזר על העולם להיחרב על ידי המבול, כתוב: "ויתעצב אל ליבו".

לכן, אדם ששמחתו במצוות היא ללא תנאי, ובכל זאת מרגיש שהשמחה של המצווה לא מושלמת ויש בה חיסרון – זה מראה שהשם לא שמח בשלמות, וכפי הנראה ישנו גזר דין על העולם. ואם שמחתו במצוות שלמה וללא שום חיסרון – סימן שהשם שמח והכל טוב, אין שום גזירה רעה על העולם, ברוך השם.

ולפי המצווה, בה הוא מרגיש חסרון בשמחה, הוא יכול לדעת על מי יש גזר דין ומתי הוא יהיה. זאת, משום שישנן מצוות ששייכות לראש, מצוות ששייכות לידיים, לרגליים וכן הלאה – לכל מצווה יש איבר וכל איבר הוא כנגד חלקי העולם, שהרי יש ראשי עולם, רגלי העולם וכו’. לפי זה הוא יכול לדעת על איזה חלק מחלקי העולם נגזר הדין. וכן, לכל מצווה יש זמן שהוא כנגד זמני השנה, וגם לפי זה הוא יכול לדעת למתי נגזר הדין.

לכאורה, הדבר נראה קשה. כביכול מדובר פה על אנשים בדרגות רוחניות גבוהות מאוד – לשמוח אך ורק במצווה עצמה ולא לרצות שום שכר עבורה? על פי המשל הבא אפשר לקרב עניין זה אל הדעת, ולהבין שזה לא כל כך קשה ורחוק מן האדם:

תאר לעצמך שנותנים לך את הזכות לשמש צדיק גדול ונשגב, למשל את משה רבינו. כיצד תעשה זאת? בשמחה עצומה! בזריזות מאין כמוה! האם תחשוב על עולם הבא? על העולם הזה? אף אחד משני העולמות לא יעסיק אותך מכיוון שבכל רגע תחשוב על הזכות העצומה שנפלה בחלקך – אתה משמש את משה רבינו! כל היום תהיה סביבו, תרקוד ותשאל: מה כבודו רוצה? מה אעשה בשביל כבודו? תצחצח לו את הנעליים, תגיש לו אוכל ומשקה – תעשה את הכל, אבל את הכל, בשמחה!

בדרך זו אדם צריך לשמוח שהוא עובד את השם. לחשוב כל הזמן על הזכות הגדולה שנפלה בחלקו לעבוד את השם. אני משמש את השם! אני משרת את השם! מה השם רוצה ממני? שאתעטף בטלית? בשמחה. שאלבש לבוש יהודי? מיד… וגם את המצוות הוא יעשה בשמחה עצומה – בגלל המצווה עצמה, לא משכרה.

בנקודה זו אנו מקבלים חיזוק עצום לכל הנשים – להתלבש בצניעות. תחשוב כל אישה שעכשיו ממש היא משמשת את הקב"ה בקיום רצונו ומצוותיו. ראו איזו זכות! אפילו בלי שכר. דבר זה לכשעצמו צריך למלא כל אישה בשמחה, כל שכן ששכר הצניעות הוא ללא שיעור כבר בעולם הזה!

גם הגברים, יתחזקו לעשות את רצון השם בשמחה גם הם בעניין הלבוש. כי גם בזה יש רצון השם – שאדם יתלבש בבגד שעל ידו יראו שהוא יהודי שמשרת את המלך בשמחה.

פעם, הייתי בשיעור בחיפה. כשהסתיים השיעור ניגש אלי בחור צעיר ואמר לי: "כבוד הרב, התפעלתי מאוד מהדיבורים שלך, אבל למה אתה לא הולך לפי ‘המודה’?"

"אני דווקא הולך לפי ‘המודה’", השבתי, "אתה זה שלא הולך לפיה. הרי אני הולך כמו שאברהם אבינו הלך, כמו יצחק אבינו, משה רבינו, רבי נחמן מברסלב… אני במודה של האנשים החשובים באמת בעולם!"

"כך הם הלכו?" הוא שאל אותי בתמיהה.

"כן! ואתה, במקום ללכת על פי האופנה הכי חשובה של עמודי העולם, הולך בלבוש שמישהו זר עיצב, שאינך יודע מי הוא בכלל. אולי הוא איזה חולה נפש, וזה טעמו החולני, ואתה מתלבש לפי טעם מקולקל? וכי בגלל שאדם בעל גאווה ומפורסם הולך כך, אתה צריך להידמות לו? ההיפך! ראה כמה יפה האופנה שלנו, אלו המדים המפוארים של בית המלוכה, הכל כמו שהמלך רוצה…"

שמחה – היא מילת המפתח לעשות את רצון השם. לשמוח רק מעצם המצווה שאנו זוכים לשרת את המלך הגדול, ועל ידי זה נוכל לדעת בין קודם גזר דין ולאחר גזר דין, ונדע כיצד להתפלל על עם ישראל. יהי רצון שכל אחד ואחד מאיתנו יאמר כל הזמן: כל העולם נברא בשבילי! ונעסוק בתיקון העולם בעזרת התפילה, ונזכה לביאת משיח צדקנו בקרוב מאוד, לגאולה השלמה בשמחה וברחמים. אמן כן יהי רצון.