לשבור את הטבע

אחד הדברים שמובילים את האדם
לשלמות הוא שבירת הטבע, כשהופך
ממקבל לנותן. טוב, בין אדם לחברו, זה
עוד אפשרי ומתקבל על הדעת. אבל
לתת לבורא עולם?!

מורנו ורבינו האריז"ל הקדוש זי"ע כותב, שאדם שרוצה לקבל את אור האינסוף בשלמות, הדרך לזכות בזה היא שיהפוך את הטבע שלו ממקבל לנותן. כלומר, שיזכה להתקרב להשם בשלמות ואז גם יזכה לפעול את כל הישועות שצריך – ברוחניות ובגשמיות, לו ולכל העולם כולו.

האדם צריך להידמות לבורא עולם, כמאמר חז"ל: "בכל דרכיו דעהו – מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא חנון אף אתה…" וכן הלאה. וזה ידוע, שהבורא רק נותן ומשפיע, ואילו הנברא – מטבעו, רק מקבל. כאשר אדם שובר את הטבע שלו – מקבל, והופך לנותן, זו הפעולה הכי גדולה שהוא יכול לעשות כדי להידמות לבוראו בשלמות, ועל ידה זוכה לקבל את אור האינסוף בשלמות, להתקרב אל השם ולפעול את כל הישועות אותן צריך.

ובפרט, אדם שזוכה להפוך את הטבע שלו, יכול לפעול ניסים מחוץ לגדר הטבע. מדוע? משום שהאדם הוא בחיר הבריאה ושורשה ובשבילו נבראה כל הבריאה כולה, לכן כשהוא שובר את הטבע שלו, על ידי זה הוא שובר את הטבע של כל הבריאה בשורשה ומבטל את כל הטבע של הבריאה, וממילא הוא יכול לשנות את כל הטבע בתפילתו, לפעול ניסים וישועות שהם מחוץ לגדר הטבע!

עבודה זו – שבירת הטבע ממקבל לנותן – נקראת תשובה שלמה. כאשר אדם יוצא מכל האנוכיות שלו, מגאוותו, רדיפת הכבוד ושאר רצונות זרים, הוא זוכה כבר בעולם הזה למנוחה שלמה, לנייחא מכל וכל, לתשובה של שבת.

אחת הדרכים שבעזרתה ניתן לשבור את הטבע הנ"ל, היא בקשר של האדם עם חברו, משום שבקשר זה יש המון נתינה. למשל, על ידי שייתן צדקה, ישפיע אהבה, יסייע ויעזור, יעשה חסדים וכן הלאה. כל דבר שאדם יעשה, מבלי לחשוב על עצמו ומה הוא מקבל, אלא על הזולת – מה השני זקוק וצריך וכיצד אפשר למלא את חסרונו – כל אלה נכללים בהפיכת הטבע שלו ממקבל לנותן.

אולם, עיקר העבודה של הפיכת הטבע באה לידי ביטוי בעניין שלום-הבית בין בני הזוג. ישנם זוגות שלא מבינים ששלום בית זה עבודה! הם חושבים שאם יש לאדם מסוים שלום בית זה רק בגלל שקרה שם איזה נס, או שהוא בר-מזל שקיבל בן/בת זוג נוחים. זאת כמובן טעות. שלום בית הוא עבודה, ואפילו עבודה קשה. אם ראית אדם שיש לו שלום בית, דע שהוא עבד ועדיין עובד על זה. וכן ההיפך. אין פה מקריות והנחות. הכל כפי יגיעת האדם, כמו שנאמר: יגעת ומצאת – תאמין!

עניין זה הוסבר היטב לגברים בספר "בגן השלום", וכן לנשים בספר "חכמות נשים". וברוך השם, זוגות נשואים שפעלו על פי ספרים אלה, ידעו מהי העבודה שמוטלת עליהם ויישמו אותה. לאלה שעדיין לא התחתנו, או שהתחתנו ולא שמעו על הספרים, גם הם צריכים לדעת שחיי הנישואין מיועדים לעבודתו האישית-פנימית של האדם.

ועיקר העבודה האישית של כל אחד מבני הזוג היא – לשנות את טבעו ממקבל לנותן. אם בני הזוג ייגשו לשלום-הבית שלהם בידיעה שהשלום בביתם כרוך בעמל ויגיעה, בשינוי טבעים וכדומה – הם יצליחו. הם יגעו ומצאו – לכן יאמינו! ועל שני בני הזוג לדעת, שכאשר הם מגיעים לשלב הזה בחייהם – חיי נישואין – זה כדי לתת. ועל כל אחד מהם לשנן היטב לעצמו בכל פעם: לא התחתנתי כדי לקבל, אלא רק כדי לתת! כך אדם הופך את הטבע שלו וממשיך את אור השם לביתו ולחייו בעוצמה הגדולה ביותר.

אכן, זהו הסבר "על קצה המזלג" של עיקר העבודה בהפיכת הטבע ממקבל לנותן בין אדם לחברו ובין איש לאשתו.

אולם, ישנה נתינה קשה יותר להבנה, והיא הנתינה של האדם לבורא עולם. הרבה אנשים בודאי ישאלו: מה כבר יש לי לתת לבורא עולם? הרי הכל שלו? מה אני יכול לעשות כדי להפוך את הטבע שלי גם כלפי הקב"ה, ולהפוך ממקבל לנותן?

לא הרבה. רק מילה אחת: תודה! התודה עצמה היא נתינה. לכן כאשר אומרים "תן תודה" (או השב תודה) זה דווקא כאשר אדם אומר תודה ולא מצפה לגמול. יש אנשים ששמעו שישנה סגולה באמירת התודה, כלומר אם אומר תודה אז אקבל ישועות. אז הם אומרים תודה כדי לקבל… זאת כמובן אינה נתינה כלל וכלל. אלא, מדובר באדם שכל רצונו באמת ובתמים הוא רק להודות לבורא, לומר תודה ועוד תודה ועוד תודה…

וכאשר אדם אומר תודה כזו, זה נקרא שהוא נותן לבורא עולם. הרי כל דבר אחר שירצה לתת לבורא הוא לא יכול, ועל זה נאמר: "…כי ממך הכל ומידך נתנו לך" (דברי הימים א, כט) – הכל ממנו יתברך שמו.

בתפילת ‘שמונה-עשרה’ אנו אומרים: "ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה". הרבה אנשים רוצים שהשם יביא את הגואל, אולם למה הם רוצים אותו? בגלל שיש צרות, בגלל המינוס בבנק, הבעיות, הסבל וכו’… ובכן, לפי מה שאנו לומדים על נושא התודה וההודאה, אנו יודעים שאין שום צרות ואין שום רע בעולם – הכל טוב. אז למי בכל זאת יש צרות? לאדם ללא אמונה. אולם אדם עם אמונה, כל הבעיות והקשיים נראים אצלו כטוב. כי דבר שמקרב את האדם לקב"ה – הוא טוב או רע? בודאי שטוב. אם כן, אין רע בעולם מכיוון שכל דבר שאנו מסתכלים עליו בעיני האמונה מקרב אותנו לאבינו שבשמים, לכן הכל טוב. והכל תלוי כמובן באילו משקפיים אדם מסתכל על העולם: משקפיים של כפירה חלילה, או משקפיים של אמונה. את ‘משקפי הכפירה’ יש לשבור ולא להשאיר מהן זכר ומיד להרכיב את משקפי האמונה, בעזרתם אדם רואה שאין שום רע כלל.

ונחזור לעניין התפילה – ומביא גואל וכו’. את הגואל, כפי שהבנו, לא מבקשים מהשם שיביא אותו כדי שיסגור לנו את המינוס בבנק או ישלם את השכירות או המשכנתא. את הגואל, שאנו מזכירים בתפילה קצרה זו, אנו מבקשים מהבורא למען שמו! כלומר, כדי שכל בני העולם ידעו שלבורא עולם יש רק שם אחד: טוב ומיטיב, שיתגלה שהשם הוא כולו טוב ומיטיב.

ברור שאם היה זה רצון כולם – שהקב"ה יביא את הגואל למען שמו, עם הכוונה הנ"ל, אז באמת הבורא יביא את הגאולה באהבה ולא בדינים. ולכן אנו מסיימים את הברכה עם הדברים הבאים: "ומביא גואל לבני בניהם למען שמו – באהבה", כי כשזה יהיה למען שמו, זה יבוא באהבה ולא בדין. וכל זמן שבקשת הגאולה תבוא לכל דבר אחר ולא "למען שמו", זה מראה שלמעשה בכלל לא מבינים מהי גאולה.

גאולה – זאת הדעת! לכן גם נשאל: מדוע יש מסכנים שסובלים? מסיבה אחת ויחידה – בגלל שחסרה דעת בעולם. הרי אם הייתה לכולם דעת שלמה – שהכל מאת השם והכל בהשגחתו, לא היה שום צער, כפי שאומר רבי נחמן מברסלב בספרו "ליקוטי מוהר"ן במספר מקומות, וכן כתוב על זה בעוד ספרים קדושים ורבים.

ואם נשאל את השאלה בצורה יותר מעשית: למה יש אנשים מסכנים? כי אין להם את הספר "בגן האמונה", כי אנחנו לא עוסקים מספיק בהפצה. הרי כל יום אני פוגש אנשים שקיבלו את הספר הזה והם אומרים לי: ‘עד לפני שקיבלתי את הספר הזה רק בכיתי… היום אני רק שמח ורוקד. ממש מאושר. כל הזמן מודה להשם…’ ולא אחד ולא שניים… וגם אני, מודה להשם שהוריד לעולם אור עצום ונפלא – הספרים הנפלאים והדיסקים שמסייעים לאדם להסתכל על מה שקורה איתם בעיניי האמונה, ובדרך זו זוכים לדעת…

"למען שמו" – זה אומר שאל לנו לחשוב שהגאולה היא דבר קטנוני, משהו שגואל את האדם באופן גשמי ושטחי מהבעיות שלו. זה הרבה מעבר לזה. הגאולה היא דבר הרבה יותר עצום ועמוק שגואל את האדם מהחושך הרוחני שבו הוא נמצא, כי החושך הזה הוא סיבת כל הצרות ששולחים לו משמים. למה? כדי שיחפש את השם ויבקש לחזק את אמונתו בבוראו.

כשנתחיל לכוון כפי שהוסבר לעיל, כשנרצה גאולה אמיתית, שהשם יאיר את עינינו להאמין בו באמונה שלמה – למען שמו, אז הגאולה בוא תבוא – באהבה! בלי ייסורים, בלי צרות ומלחמות. רק עם חיוכים. כולם יחייכו והגואל יבוא. מתי זה יקרה? כשכולם ירצו רק דבר אחד מהגאולה – שתהיה למען שמו. שיתפרסם שמו של בורא עולם. שידעו כל באי העולם, מגדולים ועד קטנים, שהשם אחד ושמו אחד – כולו הטוב והמיטיב!