יש דרך אחרת לקחת אחריות

דרכו של אדם לשקוע במחשבות
שמובילות לרוב להרס עצמי. הוא
רוצה לקחת אחריות, אבל לא יודע
איך עושים את זה.

לקחת אחריות. הרבה משקל יש בצמד המילים הללו. אבל צריך לדעת איך עושים את זה. הדרך הנכונה בלקיחת אחריות היא על פי האמת, לא על פי השקר או על פי דברים שהם בכלל לא נמצאים בנקודת הבחירה של האדם. הרבה פעמים ציינתי שאל לו לאדם להיכנס לעצבות והאשמה עצמית גם אם חטא. ומצד שני, אין זה אומר שהוא לא ייקח אחריות על מעשיו. אדרבה, וזה דבר שצריך להיות ברור לכולם – אדם מוכרח לקחת אחריות על מעשיו ולעשות תשובה שלמה על כל פגם, ולו הקטן ביותר, במחשבה דיבור ומעשה. אך כמו שכתבתי, יש דרך לעשות זאת.

איך אפשר לדעת אם לקחנו אחריות על מה שלא נמצא בנקודת הבחירה שלנו? הסימן המובהק לזה הוא – כאשר התוצאה היא מרה שחורה, עצבות וייאוש. לעומת זאת, אדם שלקח אחריות מצד האמת, עשה תשובה והתחרט בצורה הנכונה, מקבל שמחה גדולה ורצון נמרץ לעבודת השם.

דרכו של האדם לשקוע לרוב במחשבות. מחשבות אלה הן לא ‘תשובה’ כלל, אלא הרס עצמי. אפשר להבין זאת בדרך בה אדם מתנהג לאחרים, כשם שמוטל עליו להוכיח את חברו, אולם רק באופן שאינו מפיל אותו ברוחו ולא מבאיש את ריחו כמו שכותב רבי נחמן מברסלב בתורה המכונה "הצוואה" (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, תורה ח), כך הוא הדבר לגבי עצמו. עליו להיזהר בתוכחתו העצמית, בחשבון הנפש שעושה, כדי שלא יפיל את עצמו ולא יעורר עליו דינים.

והעיקר, להיזהר מאוד לא לחזור ‘בתשובה’ שהוא עושה על הכפירה שהביאה אותו לכתחילה לחטוא. הוא הרי חטא מכיוון ששכח את השם, אבל עכשיו הוא רודף את עצמו. זו חזרה על אותה טעות משום שאינו רואה שרק בגלל שהשם לא היה איתו הוא חטא. רדיפה עצמית, פירושה, מחשבה שגם בלי השם הוא לא היה חוטא…

לכן חשוב לדעת, שאמונה יכולה להיות רק כאשר ישנה אמת. ומהי האמת? שבלי הקב"ה אני אפס! בלעדיו אני כלום! אני לא יכול לעשות שום דבר וגם לא להצליח, וכל שכן שאיני יכול להתגבר על היצר הרע המתחדש עלי חדשים לבקרים.

ויש לדעת זאת היטב ולהשיב זאת אל הלב. אם אדם עשה ח"ו עבירה, זה רק בגלל שהשם לא היה בעזרו. מדוע? מכיוון ששכח את השם. כי אילו היה זוכר את אפסיותו, השם היה בעזרו והוא לא היה חוטא.

הרמב"ם פוסק בפירוש, שהשם הוא ריבון העולמים והוא שעשה ועושה ויעשה לכל המעשים. אם כך, העשייה לא נמצאת בידו של האדם כלל, אלא היא תוצאה של מידת האמונה שלו. אם אמונתו שלמה, אז הוא הולך עם השם וממילא המעשים שלו הם כרצון השם.

כאשר אדם מאשים את עצמו כאילו היה בכוחו לא לחטוא, גם בלי עזרתו של השם, זה אומר שהוא לוקח אחריות בצורה הלא נכונה וממשיך ליפול עוד ועוד. הוא גם ממשיך עם אותו שקר שטעה בו לכתחילה – הוא יכול, כך הוא חושב, בלי השם לכן לא התפלל, לכן הוא חטא, ועכשיו הוא גם רודף את עצמו ושואל: ‘איך ייתכן שאני חוטא?…

ללכת עם ‘כוחי ועוצם ידי’ לבד ובלי השם – זה מרשם בדוק לחטוא. הרי אם רק יחשוב האדם: כך וכך אעשה – לא עולה בידו, כפי שאומר רבי נחמן (ספר המידות). קל וחומר כשכל חייו מובלים מתוך מהלך שלם של טעות וכפירה של ‘כוחי ועוצם ידי’, כיצד יכול להצליח?

זו, למעשה, העבירה העיקרית והיסודית של האדם: ללכת בלי השם ולשכוח אותו. לשכוח שהוא, האדם, אפס ושאין ביכולתו להתגבר על יצרו. הליכה עם ‘אני’, עם גאווה היא העבירה העיקרית שלו, והעבירה בפועל עליה הוא מכה על חטא היא רק תוצאה – פועל יוצא של העבירה היסודית: שכחתי שזה לא בידי לחטוא, ו’אלמלא ה’ עוזרו’… לכן, כעת הוא מאשים את עצמו וממשיך עם השקר והעבירה הנוראה, אז מה הפלא שמגיע להרס עצמי?

זכרו היטב: הכוח היחידי שיש לאדם הוא רק להיות עם השם! והכוח היחידי הוא רק השם. לכן, מי שמתחבר לכוחו של השם זוכה לקבל כוח ולא לעשות עבירות.

‘שכחתי את השם’ – זאת העבירה עליה אדם מוכרח לקחת אחריות: עשיתי עבירה! אני חייב לתקן את הדבר הזה משורשו. כאן צריך להיות בירור פנימי של האדם: מדוע עשיתי עבירה? והתשובה לכך היא: כי לא האמנתי בהשם לפני העבירה ולא ביקשתי את עזרתו יתברך. עברתי על יסודה האמונה המובא במסכת קידושין – בכל יום יצרו של אדם מתגבר ומתחדש כנגדו, ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו.

ויאמר לפני השם: ‘ריבוני של עולם, האם יש לי כוח משל עצמי? האם אני יכול לנצח לבדי את היצר הרע? הרי הגמרא אומרת שאלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו. לכן, חטאתי בגלל ששכחתי שבלעדיך אני אפס. אך מעכשיו, עזור לי לזכור אותך. עזבתי אותך וזו העבירה שלי. שכחתי אותך. לכן אני עושה על זה תשובה ומתחרט, מבקש סליחה ומתחנן שתעזור לי שעל כל דבר אתפלל ואודה לך ולעולם לא אשכח אותך אפילו לרגע…’

זה גם מה שאומרים בנוסח הוידוי: "אשמנו, בגדנו" וכו’. את הכל צריך לכוון על נקודת האמת – שאדם שוכח שבלעדי השם הוא אפס. לכן יכוון: "אשמנו" – שכחנו שבלעדיך אנחנו לא יכולים. "בגדנו" – בך השם שהלכנו בלעדיך, וכן הלאה על זו הדרך, יכוון הכל לפי האמת לאמיתה. ואת כל חשבון הנפש שיעשה – יעשה על פי האמונה. יתבודד – אבל לא מתוך רדיפה עצמית.

אם כן, ההבדל בין לקיחת אחריות בצורה הנכונה לבין לקיחת אחריות בצורה הלא נכונה הוא עצום! אחריות מהצד הנכון גורמת לכך שהירידה הופכת לתכלית העלייה. כי על ידי הירידה אדם מגיע למסקנה שכל כישלונו הוא רק בגלל ששכח את השם, ומעתה מתחזק ללכת עם השם. כך הכל הופך לעלייה, גם מה שנראה כירידה וכישלון. דבר זה, כמובן, יגרום לו לדבוק יותר בהשם.

השם יזכנו ללכת בדרך האמת ולקחת אחריות אמיתית על מעשינו ולעשות תשובה שלמה באמת, אמן כן יהי רצון.