עמוד השדרה של החיים

מה עושים עם הילד?

ההורים של יאיר הקטן היו אובדי עצות. כבר שבוע ימים שהוא בבית ולא מוכן ללכת לבית הספר בשום פנים ואופן. לא עזרו השכנועים והשיחות, האיומים וההבטחות, המבצעים והפרסים – יאיר בשלו.

 

הכול התחיל כשיאיר חזר הביתה פגוע. המורה כעסה עליו וגערה בו, והוא איבד את כל החשק לחזור לספסל הלימודים. ההורים לא האשימו את המורה שרק עשתה את עבודתה ובוודאי לא התכוונה לשבור את רוחו של יאיר. וגם המורה מצידה התקשרה ליאיר והתנצלה על אי ההבנה, אבל דבריה נפלו על אוזניים ערלות. יאיר נותר מסוגר וכעוס.

 

יועצת בית הספר הפנתה לפסיכולוגים ויועצי חינוך, מאבחנים ומטפלים, וגם ההורים התחילו להתעניין בסדנאות חינוך וסמכות הורית. דוד, אבא של יאיר, כמו כל אבא משקיען נרתם בכל כוחו למשימה, אבל משהו מבפנים הפריע לו. הוא הרגיש שהם מפספסים את הנקודה.

 

פער הדורות

זִכרוֹנוֹ החזיר אותו כמה עשרות שנים אחורה כשהוא הלך לַ'מוֹרִי" של השכונה, הזקן התימני שלימד אותם לקרוא בתורה. הוא זכר את יחסו הקשוח, את גערותיו, ולא פעם גם ספג ממנו כמה מכות; אבל הוא אף פעם לא העלה על דעתו להגיד להוריו שהוא לא מתכוון לחזור למוֹרִי.

 

וכך גדלו וחונכו דורות שלמים – והשיטה עבדה. מה קרה עכשיו שהילדים כל כך רגישים עדינים ופגיעים? האם באמת הדור השתנה לבלי הכר?

 

כך חשב דוד ואמר לעצמו, כבר נפגשתי עם אנשי מקצוע מלומדים שמעתי הרצאות וקראתי מאמרים, אולי אגש גם לרב ואשמע מה יש לתורה לומר על כך? לחכמי ישראל ישנה בוודאי ידיעה עמוקה בכוחות הנפש ובהבנת הדור והמציאויות המשתנות.

פגישה בסלון

ומתכנונים למעשים, כבר באותו ערב קיבל הרב את ההורים במאור פנים בסלון ביתו והושיב אותם מולו ליד שולחן עמוס ספרים. על כוס תה מהביל סיפר דוד לרב את הסיפור של יאיר ואת הסיפור שלו עצמו. הרב הקשיב ולא הסיר את עיניו הטובות מדוד. וכאשר דוד סיים, חשב הרב כמה רגעים ואז פתח והסביר:

 

"שמעו נא, הורים יקרים. האדם הוא כמו עץ השדה. העץ יכול להיראות מרשים יותר או מרשים פחות, אפשר להשקיע הרבה מאוד בעיצוב ובגיזום של העץ, אפשר להשקות ולדשן. אבל אחרי הכול, מה שקובע את חוזקו של העץ, חוסנו, עמידותו, כוח ההישרדות שלו לאורך השנים – אלה השורשים שלו. השורשים הבלתי נראים, הטמונים בעומק האדמה ושואבים משם מים מזון וחיות – הם קובעים הכול.

 

הורים במאה אחוז

"ההבדל הגדול בין הדור שלנו לדורות הקודמים הוא השורשים. אימא שלך שתחיה הייתה מאה אחוז אימא. היא הרעיפה עליך חום ואהבה. היית מרכז חייה. כשהגעת הביתה לא היה לה שום עיסוק אחר, לא טלפון סלולרי ולא עיתון, לא שיחות עם חברות ולא קריירה.

 

"גם אם היא לא הייתה אשת חינוך דגולה ולא למדה את כל מה שאתה למדת ואף אחד לא אמר לה והדריך אותה – הלב שלה הרגיש את הצרכים העמוקים ביותר שלכם והיא סיפקה לכם את הצורך הזה בשפע רב. היא בנתה בך שורשים עמוקים וחזקים, שגם אם אתה לא מודע לכך בעצמך – הם הם שעומדים לך לעמוד בתלאות החיים.

"אני מניח שאביך היה טרוד במלאכתו ולא היה לו זמן להשקיע רבות בחינוך שלכם, אבל אימא אחת שהיא מאה אחוז אימא – זה הספיק לכם."

 

מגיפת הדור

ואז המשיך הרב ופנה אל ההורים: "אתם אנשים טובים מאוד. אתם הורים טובים. אבל אתם עובדים למחייתכם, נעדרים לשעות ארוכות מהבית, וגם בזמנים שבהם אתם בבית אין לכם הזמן והפנאי וכוחות הנפש קשה לכם להתרכז בצרכים הנפשיים העמוקים של הילדים, ואני לא מאשים אתכם בכלל.

 

"זו אחת ממגפות הדור, ואי אפשר להפיל את האשמה על האישה. היום שני בני הזוג צריכים להיות גם אימא וגם אבא.

 

"ובגלל שזה חסר, אנחנו עדים לכל כך הרבה בעיות נפשיות וחינוכיות. זו הסיבה העמוקה לכל התקפי החרדות והקשיים הרגשיים הקשים שחווים הילדים בדורנו. זה לאו דווקא בגלל טראומות ואירועים קשים, אלא זה בגלל חסך עמוק ב"ויטמינים" שההורים צריכים לתת לילדים. והחסך הזה מוביל להתפתחות של שורשים רדודים וחלשים שלא עומדים כנגד הרוחות המנשבות ותלאות החיים."

 

אז מה הפתרון?

ההורים שאלו את הרב האם עליהם להפסיק לעבוד או לנסות לעבוד פחות. אבל הרב אמר שזו בכלל לא כוונתו, והבהיר:

 

"הפתרון הוא לא להפסיק לעבוד ולא להפסיק לחיות. הפתרון הוא קודם כול להיות מודעים לבעיה. הבעיה הזאת דורשת מההורים ומהמחנכים מצד אחד יתר רגישות למצב, אבל מצד שני אסור לנו להשאיר את הילדים "נכים" מבחינה רגשית ולקוות שכל ימי חייהם יתייחסו בכפפות משי.

 

"כולנו יודעים שהחיים מאוד תובעניים והתפקיד המרכזי שלנו כהורים הוא לפתח בהם את החוסן הנפשי, לתת להם את הכלים להתמודד לאורך כל ימי חייהם.

 

"הוויטמינים העיקריים שילד צריך הם חום ואהבה, שתמיד ירגיש ויידע שאוהבים אותו ושההורים שלו תמיד לצדו גם כשהם לא נמצאים בבית. הוא צריך לדעת שמאמינים בו ומכירים בכוחותיו ובאישיות שלו. וחייבים חייבים לתת לו אמונה בעצמו!

 

עצות מעשיות וקלות

"הדברים האלה צריכים להיות לנגד העיניים של ההורים כל רגע בחיים. מהרגע שהילד פותח את העיניים בבוקר ועד הרגע שהוא הולך לישון. לכן אני רוצה להמליץ לכם כמה המלצות מעשיות וקלות שתוכלו ליישם גם במציאות החיים של הדור.

 

"אני מתחנן אליכם שכאשר אתם מגיעים הביתה ונרגעים מעט, תעזבו את כל העיסוקים ותשקיעו בילדים שלכם. גם אם יש לכם רק עשר דקות, זה גם טוב, אבל שאלה יהיו עשר דקות שבהן אתה מאה אחוז אבא ואת מאה אחוז אימא. לא תוך כדי דפדוף בטלפון ולא תוך כדי בישול או ניקיונות.

 

"תדברו עם הילד בגובה העיניים, תתעניינו באמת במה שעבר עליו, בעולם שלו, בחיים שלו. אל תבקרו ואל תטיפו, רק תקשיבו ותנסו להבין ולהזדהות. אתם יכולים ללכת עם הילד לסיבוב קצר, לשחק אתו, ללמד אותו כל מיני מיומנויות קטנות לחיים.

 

רגעים מקודשים

"כמו כן חשוב מאוד שלפני השינה תדברו עם הילדים. אל תשלחו אותם לישון בעצבים, הרגעים האלה צריכים להיות רגעים מקודשים של בניית שורשים עמוקים בנפש שלהם. תגידו להם שאתם אוהבים אותם, שה' אוהב אותם, שהם צדיקים וטובים, תחבקו אותם. תחפשו בכל הכוחות דברים טובים שהם באמת עשו ותשבחו אותם, תגידו להם: אני רואה שיש לך רצון טוב וקדוש מאוד.

 

"תכירו בכישרונות הייחודיים לכל ילד ותעצימו אותם. כישרון לימודי זה לא הכול בחיים. יש ילד שמוכשר בלב טוב, ברצון לעזור, ברגישות ובעדינות, בסדר ובניקיון, במידת האמת ובלשון נקייה – תחפשו את הטוב שבילדים שלכם ותגלו אותו ותיתנו גם לילד לגלות את הטוב שבעצמם.

 

"גם בבוקר חשוב מאוד למרות הלחץ הגדול, לעשות את כל המאמצים שהילדים יקבלו דקה או שתיים של חיבוק ואהבה וייצאו ללימודים במאור פנים. זה יאיר להם את כל היום. תשאירו להם פתקים קטנים בילקוט או בקלמר, וכך לאורך כל היו כולו הם יהיו חזקים יותר עמידים יותר ומוצלחים יותר.

 

"זו הדרכה כללית כדי למנוע מראש את המקרים הללו. ובאשר ליאיר, אתם צריכים להפסיק ללחוץ עליו ולעשות את כל מה שאמרתי בעוצמה גבוהה יותר, עם הרבה חום ואהבה, והשינוי יבוא בוודאי במהרה, אבל גם כאשר יאיר יחזור ללימודים, אתם חייבים להמשיך באותה דרך". סיכם הרב.

 

ההורים חדלו ללחוץ על יאיר, ופעלו על פי המלצות הרב, וכעבור יומיים התוודה יאיר כי הוא משתעמם בבית, וביקש לחזור לספסל הלימודים.

 

בנו שתיהן את בית ישראל

בפרשת ויצא אנחנו פוגשים את האימהות הקדושות. יעקב אבינו היה עסוק עד מעל לצוואר במקנה של לבן. ואותן נשים גדולות ודגולות עמדו במקום הטמא ביותר, בבית קשה ובעייתי של הרמאי הגדול ביותר שלא הפסיק לרגע אחד לחשוב כיצד להרוס את חינוך הנכדים, ודווקא שם גידלו את השבטים הקדושים שהם עמודי התווך של כל עם ישראל.

 

זה הזמן שלנו כהורים לעשות חשבון נפש ולחפש דרכים פשוטות וקלות אבל עוצמתיות וממוקדות מטרה – לבנות את הנפש של הילדים שלנו ולשמור עליהם בריאים ויציבים בתוך עולם חולני ובלתי יציב.