הכוח לרחם

הגשמים של דורנו

עד לא מזמן היו עיני בני האדם נשואות לשמיים בציפייה לגשם. הגשם היה מקור הפרנסה ומקור החיים. הגשם היה הישועה הכללית של כל העולם כולו והישועה הפרטית של כל אדם ואדם. האסון הגדול ביותר היה עצירת גשמים וזה היה הגורם העיקרי להכניע את הלבבות למגדול ועד קטן ולעורר את כולם לתשובה ולתיקון המעשים.

 

בימינו הצורך החיוני לגשם כמעט אינו מורגש לאדם מהשורה. זה כמעט ולא מעסיק אותנו. אבל כולנו ללא יוצא מן הכלל זקוקים לישועות לא פחות מאשר בעבר. ישועות ברפואת הגוף והנפש, בזיווגים ובשלום בית, ביציאה מחובות ובפרנסה בנקל, בזרע של קיימא ובשמירה על הילדים שילכו בדרך ה'. חיסרון בכל אחד מהתחומים הללו ובתחומים נוספים – יכול להביא את האדם להרגשת מוות בחייו. ולכן אם פעם היינו זקוקים רק לגשם – היום אנו זקוקים למבול של ישועות והשפעות.

 

נשק יום הדין

איך מורידים מבול של השפעות וישועות עלינו ועל כל העולם?

 

במדרש מסופר מעשה מרגש ומחזק. בימיו של האמורא רבי תנחומא הייתה בצורת. גזר רבי תנחומא שלוש תעניות על הציבור. הם התכנסו לבתי הכנסיות וזעקו לה' בתפילה ותשובה. אבל השמים נשארו סגורים והאדמה נותרה יבישה.

 

כאשר ראה רבי תנחומא בסוף היום השלישי שהתפילות לא נענו – דרש בפני העם ואמר שאם התפילה והתשובה והתענית לא עשו פירות, כנראה ישנו דין קשה, ואת הדין הזה אפשר להמתיק רק על ידי שירחמו זה על זה ויגמלו חסד בכל כוחם. והוא הורה לקהל להתחזק בכל כוחם בצדקה וחסד ופשוט לקום ולעשות מעשה, לצאת מהבית ולגמול חסד.

 

אחד השומעים מיהר לביתו ולקח צרור כסף על מנת לחלקו לצדקה ומיד יצא לשוק. בשוק ראתה אותו גרושתו וניגשה אליו והתחננה על נפשה שיעזור לה, כי מאז הגירושין היא חיה בעוני ובמחסור, אין לה בגדים ראויים לשמם והיא הגיעה עד פת לחם. הבעל לשעבר ריחם על גרושתו האומללה ונתן לה סכום גדול והלך לו.

 

קל וחומר

ראה אותם אחד מתלמידי רבי תנחומא וחשד בהם שהם אינם מתנהגים בצניעות הראויה ומיהר לספר לרבי תנחומא כדי שיוכיח את אותו בעל וירחיק אותו מן העבירה. קרא לו רבי תנחומא ואמר לו: מדוע בזמן כל כך קשה כשכל העולם שרויים בצער, אתה לא מתנהג כראוי?

 

ענה לו היהודי: אני עשיתי מה שהרב אמר בדרשה. אתה דרשת את הפסוק "ומבשרך לא תתעלם", והורית לנו לעשות חסד עם אחינו ואחיותינו. אני איני חייב כלום לגרושתי, אבל ראיתי את המצבה העלוב וריחמתי עליה ונתתי לה סכום כסף הגון כדי לקיים את דברי הרב…

 

רבי תנחומא התפעל מאוד מאצילות נפשו של היהודי, ופנה לקדוש ברוך הוא בתפילה: "ריבונו של עולם, מה אם אדם זה שהוא בשר ודם ואכזרי ואינו חייב לזון ולפרנס את גרושתו נתמלא עליה רחמים ונתן לה – אנו שאנו בני בניך, בני אברהם יצחק ויעקב, ומזונותינו עליך, על אחת כמה וכמה שתתמלא עלינו רחמים!" ומספר המדרש שבאותה שעה ירדו גשמים והוקל לכולם.

 

מביאים חיים לעולם

אנו רואים כאן דבר נפלא, שבכוח החסד שיהודים עושים זה עם זה בכוח הרחמנות שמרחמים גם היכן שלא צריכים לרחם, ואפילו במקום שיש הקפדות ומשקעים מהעבר כמו בזוג גרוש – על ידי זה אפשר להביא לעולם גשם, וזה מועיל יותר מצום תפילה ותשובה של אמוראים קדושים.

 

וזה מפתח גדול מאוד לכל אחד בדורנו, כי כאמור כולנו ללא יוצא מן הכלל זקוקים לישועות גדולות מאוד. וגם אם הכול נראה תקוע והשמיים נראים סגורים והישועה רחוקה – צריכים לדעת שבכוח הרחמנות והחסד להביא ישועה גדולה מאוד לאדם עצמו ולכל העולם, כמו אותו יהודי תמים ורחמן שהוריד שפע לכל הדור בזכות מעשה אחד של צדקה.

 

בשבוע שעבר כתבנו על כך שהחסד נותן משמעות לחיים, נותן כוח לחיות. והשבוע אנו רואים שהחסד והרחמים מחיים ומשפיעים על כל העולם כולו.

 

עולם חסד ייבנה

צריכים להתבונן מדוע לחסד ולרחמים יש כוח כל כך גדול ועצום? והתשובה היא פשוטה, בגלל שזו תכלית כל הבריאה. השפע לא יורד סתם לעולם, לעולם יש תכלית והשפע יורד לעולם לְשֵם אותה תכלית. תכלית בריאת העולם כותב רבי נחמן היא כדי לגלות את הרחמנות של ה'. כל השפע יורד בחסד וברחמים ומגלה את הרחמנות של ה'.

 

אבל השלימות של התכלית של הבריאה היא שהחסד והרחמנות יתגלו דרך הנבראים, בני האדם. כי העולם כולו אמנם מלא חסדים, עולם חסד ייבנה – אבל אם נזר הבריאה מתנהג באטימות וכל שכן באכזריות – זו ההסתרה הגדולה ביותר על הרחמנות של הבורא. העולם כולו מתרחק מתכליתו וממילא אין סיבה להשפיע ולקיים את העולם. אך כאשר האדם הולך בדרכי הבורא ומנהג ברחמנות – זה הגילוי הגדול ביותר לרחמים של הבורא, כל הבריאה כולה ממלאת את תפקידה וייעודה וזוכה להיות כלי לקבלת השפעות עצומות של רחמים וחסדים בכל התחומים.

 

הגיבור הרחמן

ואפשר לומר שזו הייתה כוונת יעקב אבינו בדורון ששלח לעשיו אחיו ובהתרפסות הגדולה שהתרפס בפניו והצליח לעורר בכך את רחמיו. הרי יעקב אבינו היה גיבור חיל. הוא היה יכול לגלול אבן ענקית כמסיר פקק מבקבוק. הוא הצליח לגבור על מלאך. לצדו עמד צבא של מלאכים. שניים מבניו יכלו להרוג עיר שלימה בהיותם נערים בני שלוש עשרה. רש"י אומר שהוא פחד להיהרג אבל גם פחד להרוג. הוא כנראה פחד יותר להרוג שזה היה מסתבר יותר שיקרה.

מן הסתם לא רצה לצער את אביו. אבל יש כאן בעיקר התנהגות של מאמין גדול, שמבין שגם אם בכוחו להתמודד עם הצרה "בעצמו", אבל זו לא התכלית של הצרה. מי ששלח את הצרה זה הבורא, והבורא לא רוצה שתראה לו כמה אתה חזק וכמה אתה יודע להתמודד ולהילחם, הבורא רוצה משהו אחר. אם יש דין קשה שזה בחינת עשיו הוא אדום שזה תוקף הדינים כמובא בספרי החסידות, צריכים כאן פעולות גדולות של חסד ורחמים, מתנות, השתחוויות, כניעה מוחלטת.

 

לכן הסדר הוא: "דורון תפילה ומלחמה" – קודם דורון, כי הדורון הוא פעולה של חסד שזו המתקת הדין הגדולה ביותר. ואכן כאשר יעקב המתיק את הדין בשמיים, מיד היה גילוי רחמנות עצום בעולם, שסמל האכזריות, שופך דמים מנעוריו, שכל כולו שנאה ותאוות נקם שהוא שומר עליה במשך עשרות שנים – אדם זה הלב שלו מתהפך לאהבה ורחמנות והוא מנשק את שנוא נפשו מכל הלב.

 

מבשרך לא תתעלם

וכאן אני פונה אליכם יהודים יקרים, תקיימו את צוואתו של מו"ר הצדיק רבי יהודה זאב שביקש רק על זה: לא להתאכזר לא לצער לא לצעוק ולא לדחוף רק לרחם לוותר ולעזור. צריכים לרחם על כולם אבל העיקר הוא לא להתעלם מבשרינו, לרחם קודם כול בתוך הבית, הבעל על האישה והאישה על הבעל, ההורים על הילדים והילדים על ההורים. תזכרו טוב, ככל שישנם יותר משקעים ויותר נראה לך שלא מגיע לזולת שירחמו עליו – כך הרחמנות והחסד שלך גדולים יותר ומשפיעים יותר עליך ועל כל הדור כולו, ובזכות זה נזכה לגאולת עולם ברחמים גמורים ופשוטים שאין בהם תערובת דין כלל אמן.