התנהגות למופת!

המבוגר האחראי

 

התנהגתי למופת

 

אבי וגילה היו צריכים לצאת לסידור דחוף. בלית ברירה התקשרו לבת הגדולה הנשואה, דבורה, ובקשו ממנה שתבוא לשמור על אחיה הקטנים. דבורה הסכימה ברצון. היא הגיעה לבית בשעה היעודה. לאחר שההורים יצאו רגועים ושלווים, הסתגרה דבורה באחד החדרים עם ספר ושקעה בקריאה.

 

כשחזרו ההורים הביתה, נפלו פניהם. הבית היה נראה כמו שדה קרב. הילדים פשוט הפכו את הבית, רבו ביניהם ואפילו נפצעו, הזיקו לציוד יקר וקשקשו על הקירות. אבי וגילה באו בטענות קשות לביתם הגדולה, אבל היא ענתה להם בביטחון: "אני ממש לא מבינה מה אתם מאשימים אותי. הרי אני לא עשיתי כלום, לא הזקתי, לא רבתי, ולא הרסתי. אני התנהגתי למופת. וחוץ מזה בסך הכול עשיתי לכם טובה גדולה ונתתי לכם לצאת ברוגע, ואתם עוד באים אלי בטענות?! אני חושבת שאתם אמורים לומר לי תודה, ולבוא בטענות רק לאחים הקטנים שהם אלה שעשו את כל הבלגן…"

 

מה אתם אומרים – מי צודק, ההורים המאוכזבים או הבת ה"צדקת" שלא עשתה כל רע?

 

יוסיף דעת – יוסיף אחריות

 

זה כמובן רק משל. והנמשל הוא מי האחראי למה שקורה בעם ישראל ובעולם כולו. והכלל הוא שהאחריות רובצת על "הילדים הגדולים", על אלה שיש להם דעת. הקטנטנים שבבית לא אשמים. אתה לא יכול להאשים את מי שאין לו דעת.

 

בהגדרה ההלכתית נקראים היהודים הרחוקים משמירת תורה ומצוות בדורנו – "תינוקות שנשבו". הדימוי לתינוקות הוא לא אקראי. תינוק הוא חסר דעת, הוא לא יודע כלום, ובשל כך הוא גם חסר אחריות על מעשיו וכל שכן על מצב הדור כולו.

 

לכן זו טעות גדולה מאוד לחשוב שהאשמים במצב שלנו הם התינוקת שנשבו. זו טעות פשוטה בהבנה הגיונית בסיסית כפי שהמחשתי במשל, אבל זו גם טעות על פי התורה שרואה בגדולי הדור אחראים על כל הדור כולו. וזה לא רק גדולי הדור, אלא כל אחד ואחד כפי מידת קרבתו אל האמת, אל הדעת, אל האמונה, אל התכלית – מחויב לראות בעצמו אחראי ולפעול בהתאם ובוודאי לא להאשים או לזלזל באחרים.

 

בפרשת השבוע שלנו אברהם אבינו עומד בתפילה על אנשי סדום. מה פירוש הדבר, למה אתה מתפלל על רשעים מרושעים? פירוש הדבר שאברהם מרגיש אחריות על אנשי סדום! האנשים הרעים והמושחתים ביותר שהפכו לסמל הרוע – הצדיק לא אומר לעצמו 'מה לי ולהם?' או 'מה זה נוגע אלי'. הוא קודם כול מרגיש אחריות אמתית עליהם ועל כל אדם בעולם. זה גדול אמתי בעם ישראל!

 

אסור לשתוק

 

בזמן של דין בעולם אסור לנו להאשים את התינוקות. שום צרה ונזק לא באים בגלל החילונים. אנחנו חייבים לקחת אחריות. ה' מצפה שנעשה תשובה; שאנחנו – שומרי התורה והמצוות – נעשה תשובה.

 

ואדרבה, תהיה אמתי ותשאל את עצמך: האם אני באמת מחובר לאמת ולתכלית? אם כן, אז התורה רואה בך אחראי, ולכן אתה חייב לעשות תשובה ולהתפלל על כולם ולא להפנות אצבע מאשימה; ואם אתה בעצמך לא מחובר לאמת כראוי, אז אתה בוודאי ובוודאי חייב לעשות תשובה ולחזור אל האמת וכל שכן לא להטיח האשמות באחרים.

 

קשה מאוד לשמוע את הטחות האשמה באחינו הרחוקים. זו לא הדרך ולא האמת. איך אפשר לשמוע שקוראים ליהודי "נאצי" ולשתוק? וכי אתה יותר טוב ממנו?! אתה יודע לאן חילוני יכול להגיע? מה יכול לצאת ממנו?

 

וזה לא רק מה יכול לצאת בעתיד מכל יהודי שאתה פוגש ברחוב, אלא זה גם מה הוא עכשיו. אתה לא יודע באמת מה הוא עכשיו. יש בחוץ לא מעט אנשים ישרים ומוסריים ונאמנים בעלי לב זהב ומידות טובות וגומלי חסדים שיש להם שלום בית ומכבדים כל אדם למרות שעדיין לא זכו לשמירת תורה ומצוות. אז למה אתה מתנשא עליהם אם אתה בכלל לא יודע מי הם?

 

לא צריכים פרשנים

 

רבי נתן מברסלב שידע את כל התורה כולה לרחבה ולעומקה אמר שהוא לא יכול לתת פירוש על יהודי, הוא לא יכול להבין את המקום של יהודי אחר וכל שכן לא לשפוט אותו או להאשים אותו – ואתה יכול?! כמה שקר עצמי צריך לגייס כדי לשנוא לזלזל להשפיל ולקלל אחרים?

 

מה יוצא לנו מכל זה? כמה אנשים כבר חזרו למוטב מהשנאה ומהזלזול? כמה תיקון הבאנו לעולם עם קללות והתנשאות?

 

אקח כדוגמה את עצמי, אני הכותב שלום ארוש, מה היו חושבים עלי כשהייתי רחוק והייתי נראה כמו שהייתי נראה? הייתי רחוק מכול וכול מקיום תורה ומצוות, כי הייתי תינוק שנשבה. לא ידעתי ולא הבנתי. אבל לא הייתי רע. הייתי טוב מאוד. הייתי אוזן קשבת לכל אדם וכל החברים שלי היו קוראים לי "הכותל המערבי". כולם אהבו אותי וידעו שאפשר לסמוך עלי.

 

הייתי טוב, רציתי טוב, שאפתי לטוב, וחיפשתי לעשות רק טוב. מזל שלא פגשתי אז את ה"צדיק" שיצעק עלי את מה שהוא חושב על "רשעים" כמוני ויסתום בפני את הדרך לתשובה. איפה האהבת ישראל שלנו? איפה הכף זכות שלנו?

 

עולים על הדרך המהירה

 

אם אנחנו רוצים כאן גאולה, כולנו חייבים לעשות שינוי גדול בתפיסה שלנו. צריכים להיות מתלמידיו של אברהם אבינו, להפסיק לחפש אשמים ולהתחיל להסתכל פנימה. אתה רוצה לעשות שינוי? תעשה שנוי בעצמך, תבין שה' מתסכל עליך ומחכה לך ולא לחבר שלך ולא לשכן שלך ולא לחילונים או לאלה שפחות דתיים ממך לפי דעתך. כמה זמן ביום אתה מתפלל על עם ישראל? כמה אתה מרגיש אחראי?

 

אז מה המסקנה? ללכת בדרכו של אהרן, לאהוב את השלום ולרדוף את השלום, לאהוב את הבריות ולקרבן לתורה. קודם כול לאהוב כל יהודי, לכבד כל יהודי, להאמין בטוב שבעם ישראל, לא להרחיק, לא לשנוא, כן לדון לכף זכות, כן לחפש ולמצוא טוב בכל יהודי. ואם אתה רואה דברים שאתה לא אוהב ושאתה רוצה לשנות – אדרבה, קח אחריות, תתקן את עצמך; וגם תרחם, תאהב, תקרב – יש הרבה מאוד מה לעשות, והעיקר הוא להתפלל ושוב להתפלל על האחים שלנו.

 

כתבתי מאמרים רבים. אבל אם תשאל אותי אם יש מאמר אחד שהייתי רוצה שיגיע לכל יהודי שומר תורה ומצוות, ברור לי שזה המאמר הזה. אין לי ספק שאם ניקח את הדיבורים הפשוטים האלה ללב ולמעשה אנחנו על הדרך המהירה ביותר לגאולה ברחמים.