שווה את כל הזמן שבעולם

שווה את כל הזמן שבעולם

 

לא הכול בקליק

 

אף אחד מאתנו לא אוהב תורים ורשימות המתנה. בפרט בדור שלנו, דור האינסטנט, שבו אנו מצפים לקבל כל דבר במהירות הבזק וכל עיכוב קטנטן מוציא אותנו מדעתנו. כל העולם הולך לכיוון של עולם ללא תורים. בחלק מרשתות השיווק אפשר לערוך קניות ללא עמידה בתור. אפילו לדבר בטלפון לא רוצים, אין זמן, רוצים לקבל כל דבר ב"קליק".

 

 

אבל תסכימו אתי שיש הרבה דברים שהייתם מוכנים לחכות להם הרבה מאוד זמן. אתה יכול ללכת לרופא בקופת חולים שכונתית כמעט בלי תור, אבל אם מדובר בבעיה רפואית חמורה המצריכה החלטה כבדת משקל לא עלינו – תהיה מוכן לחכות לרופא מומחה בעל שם עולמי גם כמה חודשים ואפילו שנה, ואם צריך תיסע גם לסוף העולם לשם כך. אם יאמרו לך שאם תמתין תקבל דירה חדשה בחינם – אין ספק שתהיה מוכן להמתין ככל שיידרש.

 

 

משפט זה לא דבר קטן

 

 

ובדיוק בנקודה הזאת טעה יתרו. יתרו הציע למשה למנות שופטים כי יתרו ראה במשפט בני ישראל "דבר קטן", מעין בירוקרטיה מרגיזה, מטרד שכל אחד רוצה להיפטר ממנו מהר ככל האפשר. על פי זה ההמתנה למשפט אצל משה בלבד מהבוקר עד הערב אכן מייגעת ומורטת עצבים. מה יותר טבעי מלפזר את העומס הגדול על פני מערכת משפט מסועפת, דבר שֶׁיָּקֵל, לדעת יתרו, הן על משה והן על העם.

 

 

אבל יתרו לא הבין את הערך האינסופי שיש בעמידה לפני משה: "כי יבוא אלי העם לדרוש אלוקים". מי שבא לפני משה, מתחבר ממש עם השכינה ומקבל הוראות כמו מפי הקדוש ברוך הוא בעצמו. פגישה עם משה היא לא שיחה עם מוקד שירות לקוחות. לא ולא! הפגישה עם משה היא אירוע מדהים שמשנה את הבן אדם והופך אותו לאיש אחר ונוסך בו כוחות וחיים.

 

 

כאשר באים לדין תורה אצל משה – הצדיק לא מנסה לפתור רק את הסכסוך הנקודתי, אלא הוא פותר את הבעיה מהשורש. הוא לא רק אומר להם מי צודק ומי איננו צודק, אלא נותן לבעלי הדין דרך ותיקון לעבודת המידות. הוא נותן להם אמונה ויראת שמיים ואהבת ה' – שיעלו אותם על מסלול אחר בחיים וימנעו מהם הרבה מאוד סכסוכים ומריבות בהמשך.

 

 

כישלון במבחן

 

כל מי שראה את פניו של הרב עובדיה יוסף או הרבי מלובביץ' וכל שכן אם זכה לדבר אתם או לקבל מהם חיוך אוהב – לא ישכח את זה כל החיים שלו. לראות יהודי פשוט בא בימים שזכה לראות את ה"חפץ חיים" – זה דבר מרגש מאין כמוהו, לראות עיניים שראו את גדול הדור. אז מה נאמר על משה רבינו? הלוואי והלוואי שהיינו יכולים לעמוד ולו לרגע אחד לפני משה רבינו! שווה לחכות כל החיים וכל הזמן שבעולם כדי לעמוד לפני משה.

 

 

העובדה שבני ישראל קיבלו את הדברים בשוויון נפש ולא התקוממו נגד ההצעה הרעה הזאת מעידה על חוסר הבנה בגדולת הצדיק ובמרכזיות שלו בהעברת דבר ה', ובכוח של הצדיק להנהיג את כלל ישראל לגאולה שלימה ולהוביל כל יהודי ויהודי למקומו המדויק לתכליתו ולתיקונו.

 

חוסר הרצון להמתין למשפט של משה, הוא בדיוק אותו חוסר רצון וחוסר סבלנות שגילו עַם ישראל ביום הארבעים למתן תורה. שש שעות של המתנה למשה הוציאו אותם מדעתם והם כבר זנחו את כל המורשת של משה ועשו להם עגל זהב. אִם עַם ישראל היו דבקים בקשר אמתי ופנימי עם משה רבם, הם היו ממתינים וממתינים בלי שום בלבול, ולא היו מוכנים להחליף את משה בשום תחליף זול אַחֵר שרחוק מהמקור כמרחק מזרח ממערב: "לא מעניין אותנו כלום, רוצים רק את משה".

 

פה היה המבחן של עם ישראל והם לא עמדו בו, וזה היה השורש לכל הכישלונות שלהם בכל התורה כולה.

 

 

אמת ומשפט שלום

 

 

כשמשה פסק דין – זו הייתה המילה האחרונה. הדברים התקבלו ללא עוררין. כל המחלוקות שהיו קיימות יושבו לחלוטין.

 

 

אבל במערכת המשפט של יתרו אחד מכל עשרה יהודים נעשה "שופט שכונתי". כל יושב ראש ועד בית הוא כבר "אביר של צדק". כמעט שהיו יותר שופטים מאזרחים. זה גורם לכך שמושג השופט נעשה מזולזל והפסקים שלו לא מתקבלים. לפיכך כל משפט לא היה קץ הסכסוך אלא היה רק תחילתו של סיוט ארוך כמו בימינו, שהמשפט רק מלבה את המריבות ותהליך הערעורים והעלייה מערכאה לערכאה מייגע ומתיש. החיים הפכו לפקעת של מריבות ולשון הרע.

 

 

והנה, לא רציתם לחכות מהבוקר עד הערב למשפט, ועכשיו יש לכם הליך פלילי של חודשים או של שנים. באמת חיסכון… שמעתי פתגם שאומר "עצלן עובד פעמיים". על זה היה אומר רבי נחמן שכשלא רוצים לסבול מעט צריכים לסבול הרבה.

 

 

אבל כמו שאמרנו, אחרי משפט אצל משה – שני הצדדים קיבלו כזה תיקון נפלא והיו נעשים כברייה חדשה, ועל ידי זה היו יוצאים מהדין באהבה עם מיקוד ודרך בחיים ולא היו צריכים לחזור לבית הדין לעולם. זה היה טיפול בשורש לפי שורש נשמתו של כל אחד. האווירה בעם ישראל הפכה טובה וחיובית. אהבה ואחווה שלום ורעות שררו במחנה כי "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם". זה היה באמת פסק שחותך ומפסיק את כל הגלים העכורים ומתחיל משהו חדש.

 

 

ובנוסף, בני ישראל היו מקבלים ממשה עצה שלימה בבחינת "כולו זרע אמת" ולא עצות נבערות שבמקרה הטוב מעורבות טוב ורע ובמקרה הפחות טוב "אחריתן דרכי מוות".

 

 

אלמלא העצה של יתרו היו לנו היום שו"תים או קבצי תשובות ממשה רבינו – כמה הפסיד אותו הדור וכמה הפסדנו כולנו!

 

 

 

תתחדש כנשר נְעוּרָיְכִי

 

 

עד כאן דיברנו מבחינת העם, אבל וגם מבחינת משה הייתה כאן טעות עצומה. יתרו כביכול מפחד על משה ואומר לו: "נבול  תיבול" – כיצד יעלה על הדעת שמשה שנאמר עליו בגיל מאה ועשרים שנה ש"לא כָהֲתָה עֵינוֹ ולא נָס לֵחֹה" – האם הוא ינבול כתוצאה ממסירות נפש עבור עם ישראל.

 

 

גם כאן יתרו לא מבין שהצדיק לא חי חיים גשמיים וכוחותיו אינם כוחות גופניים. הצדיק חי ומתחיה מהקשר שלו עם ה' כמו שכתוב: "וצדיק באמונתו יחיה". הצדיק מקבל כוחות וחיים כתוצאה מעבודת ה', וכל שכן שמקבל כוחות אדירים מהעיסוק שלו עם צאן מרעיתו. הוא רק מתעלה ומחכים גדל וצומח עולה ומתעלה, כי "מתלמידי יותר מכולם".

 

 

אתה אומר לו "נבול תיבול"?! תגיד לו "צמוח תצמח וגדול תגדל"!

 

 

אז מה תגידו: "לכאורה משה רבינו בעצמו מסכים עם יתרו ומקבל את עצתו…"? נכון, אבל אין מכך ראיה לכלום, כמו שגם את רעיון המרגלים משה מקבל, ובכל זאת מוכיח את בני ישראל על היוזמה שלהם. ואכן בספר דברים שהוא ספר התוכחה של משה לבני ישראל לפני מותו, התוכחה הראשונה שלו היא על עניין השופטים. וגם בספר שמואל העם מבקש משמואל הנביא מלך ושמואל ממנה להם מלך, אבל שמואל מבין שהם טועים בזה מאוד ומוכיח אותם על כך וגם ה' רואה בכך מאיסה במלכות ה'.

 

 

אנחנו רוצים להכין את עצמנו לגאולה השלימה, והגאולה תבוא כשעם ישראל ידרשו את המנהיג האמתי ללא פשרות: וביקשו את ה' אלוקיהם ואת דוד מלכם. ובא לציון גואל ומשיח צדקנו הוא ישפוט אותנו כמו שכתוב "ושפט בצדק דלים", במהרה בימינו אמן.